ליקוטי חבר בן חיים ז נח

משום חטאות המתות אם עלתה לא תרד כיון דכשירה בשארי קדשי' ומשום אתנן תרד וליישב קו' מהרש"א י"ל דאין אתנן חל על הולד אי אין שום אחיזה באם וגרע מדבר שלא בא לעולם כיון שאין שום אחיזה באם אבל כשהאם קדשי' קלי' ממון בעלים נהי דאין אתנן חל עליו משום דהו"ל דבר הנדור מ"מ מהני למהוי הולד אתנן ועיי' פסחי' צ' ע"א: בשלומא רישא ר"ש לטעמא פי' רש"י דאמר במתניתן יושבין עליו ימי טומאה בלידה יבשתה וימי טהרה וכו' הא דלא מייתי מימי טהרה לבד נ"ל משום דלא מכרע דאיכא למימר לעולם לא הו' ולד מעליא ואפ"ה נותני' לו ימי טוהר דס"ל ב' מעיינות הן וכקו' התוס' לעיל ל"ו ריש ע"ב אבל מימי טומאה מייתי שפיר אלא דמימי טומאה הו"מ לאתוי בפשיטות מדיהיב לה ב' שבועיים לנקבה ש"מ ולד מעליא הי' ואולי לרוחא דמלתא כ"כ דבלא"ה ע"כ צ"ל דר"ש לטעמא דס"ל ר"פ המפלת אפשר לפה"ק בלא דם ומטמא בלידה יבשתה דאל"ה ולא מטמא אלא מחמת דם וגזירת הכתוב דהאי דם מטמא שבועיים בנקבה א"כ א"נ יוצא דופן הוא כיולד מ"מ אין לה ימי טומאה דהא לא יצא דם דרך רחם אלא דר"ש לטעמא דמטמא בעלמא נמי לידה ובשתה: אמר רבינא כגן שיצא ולד דרך דופן ודם דרך רחם לשיטת רמב"ם דס"ל דאפי' יולדת בשופי אם יום הלידה הוא יום שלישי טהורה דלידה היינו קושה וכבר הזכרתי בפרקן דלעיל י"ל רבינא נתכוון לומר דרישא קמל"ן דאפי' קושי נמי מטמא רבנן אע"ג די"ל כקו' התוס' ד"ה ורבנן לטעמא וסיפא קמל"ן אפי' שופו נמי מטהר ר"ש דלידה גמורה הי' ויום הלידה מטהר ואפ"ה הק' ר' יוסף היינו רישא דפשיטא דלידה היינו קושי: שם ע"ב אמר ר"ל לדברי המטמא בדם מטמא באשה יש לעיין הא א"א ליוצא שלא תהי מכתה מיציאה דם וכל שמכתה מוציאה דם טהורה דתלינן בדם מכה כדלעיל ט"ז ע"א ועיי"ש בתוס' ד"ה ומס' וכו': מטהר באשה יל"ד איך אפשר לטהרה הא יולדת היא לר"ש ודוחק דמשכחת ביולדת מין בהמה חיה ועוף דאינה טמאה לידה וי"ל לפמ"ש תוס' דקאי ארישא אמקשה וקאמר דטהורה מזיבה מיהת ולא בעי נקיים: דם אחר רחמנא ולא חתיכא דאין לומר דס"ל כמ"ד ר"פ המפלת דרכה של אשה לראות דם בחתיכא דא"כ לא הי' צריך לאתוי מדברי קבלה יען השפך נחושתך וכי גרע מקור משאר חתיכא דאית בי' דם והוא פשיט ולחונם נתלבטו בזה הבית והנמשכי' אחרי' וק"ל: אמר ר' יודא מקים שהשמש דש עיי' פירושו היטיב בפי' המשנה להרמב"ם ריש פרקן ומ"מ תבנן שאעפ"י שהשמש דש בבית החיצון הוא פרוזדור מ"מ יורה כחוץ הזרע אל המקור ושם מתהוה הולד ואי אינה יורה כחץ אינו מוליד משים דנשאר בבית החיצון במקום שאינו ראוי להוליד ואפי' בעל גדול ואשה קטנה לעולם אינה מגיע האבר יותר מבין השיני' ומשם יורה כחץ אל המקור ומשו"ה כללא הוא כל שאינו יורה כחץ אינו מוליד ודלא כדמ' מתוס' ד"ה וסבר ר"ש מיהו צ"ע קצת בחגיגה ט"ו ע"א מ' בלאו טעמא נמי בעי יורה כחץ: יה' זובה לקמן ריש פ' דם הנדה דרשינן מיני' למטמא לח ויבש וצ"ל דנפרש לפניו ולאחריו דם יהי' והי' זבה ור"ש עוד דריש מיני' אלא הא דלקמן: והא אמר רבא משמשת כל ג' ימים אסירה בתרומה א"א לה שלא תפליט נ"ל דודאי לאו כללא הוא דכל שעה ורגע תפלוט רק בכל יום משלושה ימים תפליט ולענין תרומה דבעי הערב שמש א"א לה שתאכל ביום ג' אחר פליטה אבל פשיטא שאפשר שלא תפליט בסיף יום ג' ובזה מיושב מ"ש בסדרי טהרה אמאי דאמר במס' שבת פ"ו ע"ב שהתורה נתנה לטבולי יום ושאל רבינא נתנה או ראוי' והשיב ראוי' לתנה ופי' רש"י שטבלו ביום ותו לא הוצרכו לטבילה שלא פלטה והק' הא א"א שלא תפליט ולהרמב"ם אפילו הלכה ואזלא אכרעי' ולפי הנ"ל א"ש דנהי דא"א שלא תפליט מקצת יום השלישי ונאסרה בתרומה מ"מ אפשר שלא תפליט כל היום רק מקצתו ואז טבלה והיא מעורבי שמש ועמ"ש בסמוך אי"ה: דאזלא בכרעא הרמב"ן כ' ופסק דלמסקנא דאזלא בכרעא אין כאן שום חשש פליטה עוד כמו מכבדת ביתה ולפי"ז צ"ל הא דהוסיף מרע"ה יום א' מדעתו משום פולטת היינו משום חולי' דטבלה במטה ולא אזלא אכרעא ובזה ניחא מ"ט לא חשש הקב"ה משום פולטת עד שבא משה והוסיף וי"ל דהקב"ה ידע שעתיד לרפאות כל חולי בשעת מ"ת ויה' אזלא אכרעא ולא שייך חשש פולטת ומשה לא ידע הא לכן הוסיף יום א' ובזה יובנו דברי הש"ס דשבת דקאמר ראוי' קאמינא וק' ומי היגיד לו שטבלי בע"ש ולא פלטו עוד ולפי הנ"ל א"ש דלפי רצין קוב"ה למתן תורה בע"ש הי' הרצון לרפאות חוליהן בע"ש אלא מרע"ה הוסיף