ליקוטי חבר בן חיים ז נז

ור"ש מ"ט פי' דהשתא דכתי' תזריע יותר סברא למדרש מיני' כרבנן עד שתלד במקום שמזרעת למדרש מיני' כעין שהזריע אפי' לר"ש דאית לי' נימוק הולד וכו' ועיי' מ"ש בסמוך אי"ה: אבל בחד עבורא וכו' ור"ש נראה דלטעמא אזיל דס"ל דרשי' טעמא דקרא ודריש לעיל ס"פ המפלת טעמא דיולדת מביא קרבן משום שהי' קופצת ונשבעת וא"כ אין סברא לחלק בין חד עבור לשני עבורי' והא"ש מה שיש לדקדק הא מבואר לעיל כ"ז ע"א דר' יוסי ור"י נמי כר"ש ס"ל בההיא דנמוק הולד ולא לשתמט בשום דוכתא למימר דס"ל כוותי' ביוצא דופן והא"ש דמ"מ ס"ל דעדיף למדרש קרא לדרבנן ובשלומא ר"ש אייתר לי' תלד אבל אינהו לא דרשי טעמא דקרא ואצטריכי' להו תרי קראי חד לחד עבורא וחד לתרי עבורא ולא אייתר תלד וממילא דרשי תזריע לכדרבנן ודלא כר"ש וק"ל: זאת תורת העולה הי' העולה הרי כאן ג' מיעוטא כ' תוס' דחד העולה דרשי' מיני' העולה ראשונה למעיי' שם בפסחי' דרשי' כן מוערך עלי' העולה ולא מזאת תורת העולה ולזה הערני תלמידי הרבני מהו' זלמן ני' מדא"ב ואולי ס"ל לתוס' דשמעתן דתרווייהו בעי חד לנו"נ וחד למוספים וקרא דפ' כל התדיר אצטרך לשחיטה וכל זה דלא כמ"ש תוס' בפסחים שם ולפי דבריהם שם יש כאן ד' מיעוטא והא דקאמר ר' יודא הרי כאן ג' מיעוטא פי' מלבד אותו המיעוט דאצטרך למעט רובע ונרבע דמודה בי' ר"ש ומיושב קו' תוס' בשמעתן: שם ע"ב והלך לן בדם כשר שכן כשר באימורי' ובאמורי' כשר שכן כשר בבשר שלמים שנאכל לשני ימים ולילה א' וי"ל תינח דם שלמים ואימורי' ילפי' מבשרו ואכתי בנאכלין ליום ולילה דבשר דדהו נשרף כשנתותר מנל"ן להכשיר אימורים ודם דדהו ואין לומר כיון דידעינן בשלמי' נדע בכולן מהיקשא זאת התורה לעולה ולחטאת וגם כמבואר במנחות פ"ג ע"א ז"א דא"כ תפשיט מהכא דדבר הלמד בבנין אב חוזר ומלמד בהיקשא דדם שלמים למד בבנין אב וחוזר ומלמד בהיקש לשארי קרבנות ובפ' איזהו מקומן נ"א ע"א לא איפשטא בעין ועוד דנ"ל דע"כ לא מבעי' לי' הלמד כבר בבנין אב ב' פעמים כי הכא דדם מאימורי' ואימורי' מבשר קרוב לומר דפשיטא דאינו חוזר ומלמד בהיקש וא"כ ק' כנ"ל וי"ל שאני הכא דהא הני קרבנות כולם שפיר מצינן למילף מאימורי' דדהו דהכשירן אחר שקיעות החמה כמ"ש תוס' דאע"ג דכ' תוס' דלא ילפינן מהכשירו בכך היינו אי לא גלי לן קרא בשום מקום דלא תרד אבל הכא בלן דדם כבר גלי לן גבי שלמים מבנין אב הנ"ל דלא תרד א"כ שארי קרבנות נמי נהי דלא ילפינן משלמים בהיקשא מ"מ ילפינן מבנין אב מהיקשא דאימורי' של עצמן ולא פרכי' שאני התם דהכשרין בכך דגילו מלתא בעלמא הוא כדמצינן כן בשלמים ובזה י"ל קו' תוס' שהק' נילף יוצא דדם מאימורי' ואימורי' מבשר שלמים והא"ש דאכתי יוצא דם חטאת מנל"ן שגם בשרו נפסל חוץ לקלעי' וליכא למילף מהיקשא דשלתי' ז"א דהלחד ב' פעמי' מבנין אב אינו חוזר ומלמד בהיקש וכיון דבחטאת יפסל דם ביוצא ואם עלתה תרד ממילא ילפינן לחומרא יוצא דדם שלמי' דתרד בהיקשא מחטאת נגד הבנין אב: דף מ"א ע"א וקסבר ולדות קדשי' בהווייתן הן קדשים רש"י מחקו ותוס' נדחקו בזה ולפענ"ד ליישב דודאי ליכא למימר דליכא למילף מבכור אלא בהמת חולין דאוליד דרך דופן ואקדשה אבל בהמת קדשי' לא אתי' פסולה כלל מבכור דא"כ איך אפשר למילף פסולה דדהו ממיעוטא דזאת חדא דאצטרך לכמה מילי ולא מייתרא ועוד דזאת לא קאי אלא אפסולי' שכבר נודע פסולן ממקים אחר וקמל"ן מזאת שאם עלו ירדו אבל למילף עיקר פסולא מזאת זא"א וע"כ צ"ל דכל זה לילף מבכור כי היכא דאין קדושת בכור חל על יוצא דופן ה"ה בקדשי' אין קדושה חל עלה בין על חולין בין ולד קדשי' אלא דהש"ס אמר דבהך גינא חולון ואקדשא כיון דאין קדושה חל עליו הדר הו"ל חילין בעזרה ולא הי' צריך למתני בהדי רובע ונרבע ממיעוטא דזאת וע"כ קאי אאידך גונא אקדשא ואוליד דרך דופן דהאי אשתייר בקדושתה מאמה והו"א אם עלתה לא תרד קמל"ן דשקולין הם עם רובע ונרבע ואמעט מזאת כצ"ל בפי' השקלא והטרי' וא"כ תינח אי בהווייתן הן קדושים והוה דומיא דבכור א"כ שפיר אמעטו תרווייהו מגז"ש דבכור אבל אי במעי אמן הן קדושי' קדושת הגוף איך נילף מבכור דלמא שאני בכור שעדיין לא קדוש דין הוא שלא תהי' קדושה חלה עליו עתה משא"כ ולד קדשים דכבר חלה עליו קדושת הגוף במעי אמו מנ"ל דפקע מיני' אע"כ ס"ל בהווייתן הן קדושי' וק"ל: ה"נ מסתברא וכו' פי' רש"י דאתנן נמי שייך בולדות קדשי' קלים והק' מהרש"א בקדשי קדשי' נתי משכחת לי' ובס' סדרי טהרה תמה דלא משכחת ק"ק נקיבה אלא בחטאת וולד חטאת למיתה אזלא ע"ש והוא באמת תימה רבה ואולי ס"ל למהרש"א דמ"מ