ליקוטי חבר בן חיים ז נו

וכתי' תוס' והא דאמר הש"ס בשלומא לרב יש לדחוק כקו' תוס' דע"י י"ח ימים אלו כל ימים טהורי' אלא ללוי ק' ובתר דמשני ללוי בימי נדה נדה בימי זבה טהורה גם לרב אליבא דרב אדא בר אהבה משנינן הכי ואין טהור אלא י"ח יום וכתי' תוס' ומ' מלשון רש"י ד"ה אין הוולד וכו' אבל ראתה אחריהן טמאה נדה כדאמר לעיל בימי נדה נדה עכ"ל מ' דהיינו דרמזה משנה המקשה נדה לפי שינוי דר' יצחק לעיל והשתא דר' שילא דמחמיר לטמאה נדה ליומא והיינו דמפרש כן בלשון המשנה המקשה נדה ע"כ לא ניחא לי' לפרש בימי נדה נדה ועי"ז נפיק ממתניתן חורבא להקל במקשה לאחר י"ח יום משו"ה אמר גדיי' וק"ל: דף ל"ח ע"ב המקשה בתוך שמונים יום וכו' מ"ש בסדרי טהרה כאן דאפי' אי אין קושוי לנפלים מ"מ מטהרי' רבנן אע"ג דלא שייך קו' במקום שהחמיר בשופו הקול בקשוי ע"ש לא הבנתי דמה קו' צריך לזה וגם ר"א יודה דכי היכי דדרשינן דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד ואין נפלים בכלל נטמאה ה"נ וטהרה ממקור דמי' ולא מחמת ולד אין נפלים בכלל אלא טהורה משום שהוא דם טהור ופשיט וטעמא דאין נפלים בכלל נ"ל משום דלא מיקרי מחמת ולד אלא כשהולד גורם לדם שיבוא והיינו הולד שהגיע זמנו לצאת ומושך דם עמו משא"כ נפל שלא הגיע זמנו לצאת אלא מחמת חולי דחתה הולד לחוץ קודם זמנו ואותו חולי בעצמו גורם לזיבת הדם נמצא שאינו מחמת ולד כ"א מחמת עצמה: ור"א מטמא עיי' לשון פי' משניות להרמב"ם שמגומגם ומוטעה בלי ספק מ"מ הנ"ל ממנו דלר"א נמי אינה טמאה זבה להצריכה נקיים אלא בין בימי נדה בין בימי זבה טמאה נדה והיינו דקאמר רחמנא תשב ישיבה א' לכולן ישיבה א' ממש ודין א' לשניהם ובדין הוא שיה' כן דמה"ת לטמאה טומאת זיבה הא כי היכא דכתי' וטהרה ממקור דמי' ולא מחמת ולד שלא תהי' טהורה ה"נ כתיב גבי זבה יזוב זוב דמה ולא מחמת ולד אמינה זבה ואיך אפשר לטמאת זבה ונהי לטהרה א"א דכתיב וטהרה ממקור דמי' ולא מחמת ולד וכתי' נמי תישב שתהי' גם בימי זבה טמאה מ"מ טומאת זבה א"א רק טומאת נדה וא"ש נמי תה שהק' רמב"ן הא היכא דמפרך ק"ו לא אמרי' די' והכא מפרך ק"ו דע"י הדיו וקרא דתישב מפרך ק"ו לגמרי והא"ש דמהני הק"ו דלא לבעי נקיים עכ"פ ומיושב נמי לשון רש"י דפי' במתניתן שכ' והזבה הוא דטהור אבל בימי נדה נדה עכ"ל ואלו בסוף שמעתן פי' ישיבה א' לכולן או כולן טמאין או כולן טהורין עכ"ל ולפי הנ"ל ניחא דכולן טמאין נדה וטהורין מזובה ומ"ש בימי נדה י"ל הלשון בק"ל וק"ל: א"ל הרי אנו משיבין לך בלשון אחר פי' תחילה עבדו ק"ו מהנושאי' ושובי וחזרו למילף ק"ו מהמקומות מקודם הלידה לאחר לידה ונ"ל דהכא אמרי' מה ימי זיבה שקורין לידה שטמאי' בשיפי טהורי' בקישוי ימי זיבה אחר הלידה שטהורי' בשופי אינו דין שיטהרו בקישוי והוא דרבנן דלא שייך לומר די' דטהורו' מזבה וטמא נדה דהא ימי זבה מימי זבה גמור ולא שייך בה' נדה כלל ומ"מ אמר ר"א שפיר די' משום דלא שייך ימי זבה אחר הלידה אלא שתהי' תחילה נדה וע"כ נדה שתה' נדה בקושוי שבימי טהרה וכיון שכן ממילא תטמא בזבה מדכתי' תשב ישיבה א' לכולן וק"ל: כל אחד עשר יום בחזקת טמרה וכו' שיעור משנתינו דלפעמי' הי' בחזקת טהרה והיינו באחד עשר ולפעמי' הי' בחזקת טמאה והיינו בשעת וסתה או בימי ספירת זבה ולפעמי' אינו לא בחזקת טהרה ולא בחזקת טמאה והיינו שלא בשעת וסתה דלכתחילה בעי בדיקה וישבה ולא בדקה טהורה ובזה יובנו דברי תוס' לעיל ח' ע"א ד"ה הא ליכא חרדה וכו' שכ' דסמוך ארישא דתנא היגיע שעת וסתה וכו' והק' מהרש"א דלמא התם נמי בשבדקה ומצאה טמאה עיי"ש וזהו ליתא דהרי קאמר דהיא בחזקת טומאה אז כמו בסיפא אבל ימי הזב והזבה וכו' והתם אפי' לא בדקה ומצאה טומאה טמאה והאש"נ מה שהק' עוד שם ומיהו ק' בפ' כל היד מוכיח וכו' פי' מנ"ל דר"מ הכי ס"ל דלמא לטעמא דת"ק קאמר לדידי וסתות לאו' דאיריי' לדידך אודי לי מיהת דהחרדה מסלקת הדמים וא"כ בשלומא ר' יוחנן דלעיל ט' ע"א פשיט שפיר כנ"ל דחרדה מיהא מסלקת הדמי' אפי' למ"ד וסתות דאורייתא וה"ה למעוברת משא"כ בפ' כל היד דבעי לאשכוחי תנא דס"ל וסתות דאוריי' ומייתי מדד"ת ק' שפיר מנ"ל דר"מ אית לי' הכי ואי מת"ק מייתי הו"ל לאתוי רישא דמתניתן ומיושב קו' מהרש"א לעיל שם: סליק פ' רביעי אתה אל רועי, עזרתיני בחי' פ' רביעי הי' עזרתי וישעי בחידושי פ' חמישי: יוצא דופן וכו' מ"ט דרבנן וכו' כ' תוס' דאי לאו קרא ה"א תילד לרבות יוצא דופן פי' וה"א לחלק באמת בין עיבור א' לשני עיבורים דלא כמהר"ם לובלין ועמ"ש בסמוך אי"ה: