ליקוטי חבר בן חיים ז נה

שמותי דס"ל דנין אפשר משא"א ואיהו הא ס"ל כב"ש דביומא בלא טבילה תלי' רחמנא א"כ ה"א דאחר ז' ימים הראשונים אע"ג דעדיין טמאה ולא מהני להשום טבילה מ"מ כיון שעברו עלי' ימי זכר תעלה לה לנקיים קמל"ן כנדתה בנקבה נמי וק"ל: לא נקיים מדם הק' תוס' א"כ יום הלידה סותר למאי דקייל"ן א"א לפ"ה בלא דם ואנא תמה הא דבר שאינו גורם אינו סותר וכדאמר רבא לעיל בסמוך דמשו"ה קישוי אינו סותר ומכאן משמע דפליגא תוס' אשיטת הרמב"ם ורמב"ן ור"ן ורוב הראשונים דיום הלידה הו"ל קישוי אפילו בשופי אלא ס"ל להתוס' דיום הלידה נמי אם הוא בשופי יש לו דין שופי ומשכחת לי' דגורם בשופי א"נ לרבא קיימי דס"ל אין קושי לנפלים ונהי דמ"מ קישוי אינו גורם אע"ג דגורם גבי נפלים היינו משום דקושי דדהו לא מיקרי קושי משום דקייל"ן דלא אתו מחמת ולד מ"מ פתיחת הקבר דדהו הו' מחמת ולד ואפ"ה גורם דאין קושי לנפלים וא"כ משכחת דפ"ה גורם בעלמא מיהת בנפלים וא"כ אפי' בבן קיימא נמי יסתר כמ"ש תוס' לעיל ד"ה דבר הגורם וכו' גם דם טוהר ע"ש מ"מ להרמב"ם דיום הלידה מיקרי קושי אפי' בשופי והחולקי' נמי אפשר ס"ל יש קושי לנפלים א"כ לק"מ קו' תוס' רק לשיטתו של רבא: שאין ראוי לזובו ה"ג רש"י וטעמא דאי גרסי' אין ראוי לזובו משמע גם זה נילף שלא יהי' ראוי לזיבה א"כ תו לא מציץ למילף אידך שלא תהא ספירה עולה דאין דנין אפשר משא"א דלא שייך ע"כ היקשן הכ' כיון דאצטרך הא דאין ראו לזובו אע"כ הא לא בעי למילף אלא שייך להיקשא הואיל ודומה לי' בהא לדמי' נמי לאידך דאין ספירה עולה ומזה דעכ"פ אחר ימי טוהר אפי' לא טבלה עדיין עולה לה לספירת ז' נקיים כיון דראוי לזיבה עיי' טוש"ע רסי' קצ"ד ובש"ך וראיתי ומצאתי בס' סדרי טהרה שם שעמד כבר בזה ע"כ לא אאריך וק"ל: לא לעולם בדקתני וכו' דמתחיל קישוי בשלישי וכו' נ"ל קצת הכרח לזה דהשיפוע הוא מאותן ג"י בעצמן דאלת"ה אלא קשתה ג' מלבד אותן ג' ימים קישוי שפתה מעל"ע א"כ סיום ג' ימי הקישוי הם בלילה של שלוש נגהי ד' ואז מתחיל מעל"ע של שיפוע בתחילת ליל ל' ומסיים בתחילת ליל ה' א"כ היינו ליל שבת ויומו ומה בין מעל"ע דת"ק לדר' יושע אלא ע"כ לא תגיה במתניתן תניח אותה כמות שהיא ודלא כסברת המקשן ממילא יובן ממנה דמעל"ע דשיפוע הוא בעצמו שלושה ימי הקישוי והפי' שמתחיל השיפוע בשלישי ומסיים ברביע לאפוקי מדחנניה ומשו"ה האריך רש"י בלשונו וכ' דקשתה בקצת ג' ולא שפתה לילה ויום בלילת שבת ויומו לאורוי' על הנ"ל ומהר"ם לובלין לא עמד בזה וכ' מ"ש ע"ש גם מה שכ' רש"י לילה ושני חצאי יום רבותא קמל"ן לאפוקי מחנני' דס"ל אפי' לא קשתה רק שעה א' בליל ג' ומשלימה בליל ד' דהו"ל יום וב' חצאי לילה אפ"ה לא תטמא ות"ק דמתניתן פליג אחנני' וס"ל קשתה רוב יום ג' ולא שפתה רק שעה א' בשלישי וליל ד' ושעה א' ביום ד' דהו"ל לילה ושני חצאי יום אפ"ה טמאה ומ"ש מהרש"א לא הבנתי: ודע דהרמב"ם מפרש לדחנני' לעיל דהכי קאמר היולדת בשלישי טהור מזיבה ושילדה דינה כקושי' אפי' הי' בשופוי ונראה שמפרש בדחנני' כל שחל קישוי בשלישי אפי' כל היום בשופו פי' שיום השלישי הי' בשיפוי ובקישוי כיצד שילדה בו והרי קישוי אעפ"י ששפתה בו ופסק הרמב"ם כותי' נ"ל שמפרש מה דאמרי' לאתוי הא דחנני' פי' ולאתוי דהלכתא כוותי' וה"ה כ' שא"א לפרש סוגי דשמעתן להרמב"ם דאיך אתי' מתניתן לאפוקי מחנני' גלפי הנ"ל יפרש המשנה ג"כ כנ"ל קשתה שלושה ימים ושפתה בהם מעל"ע והא כיצד איך אפשר שתתקשה ותשפה כאחת וע"כ היינו שילדה בשלישי בשיפוע וקאמר שטמאה ולאפוקי מחנני' שמטהר בזה והרמב"ם פסק כחנניא ומשו"ה פסק נמי כרב חסדא: ורב אמר אפי' בימים הראוי לספירת זבה כ' תוס' בשם ר"ח רב אדא מוסיף אף אותן שני ימים ונמצא כולן טהורי' עכ"ל דבריהם צריכין ביאור מתחיל בשני ימים ומסיים בכולם טהורים וי"ל דשיטת ר"ח דלכ"ע אין לזהר אלא הגורם בספירת ז' בתוך י"א יום אבל בחד מיני' היינו בתוך י"א יום ואינו גורם ספירת ז' או גורם ספירת ז' ואינו בתוך י"א יום אינו מטהר וס"ל ללוי דהיינו ט' ימים הראשונים ורב מוסיף גם ספירה דדהו ורב אדא בר אהבה דגם השני ימים נמי גורמים ספירת ז' ע"י סתירה מ"מ לאו מי"א נינהו והשתא קאמר רב אדא בר אהבה דלטעמא דרב דגם ימים הראוים לספירה נמי מטהר נמצא דלפי מה דקיימי' דכל הי"א ראוי לגרום ספירת ז' הרי מטהר י"א ימים ושבוע שלאחרי' וממילא כל ימים טהורי' מפני קו' תוס' ולא ס"ל כתי' תוס' וק"ל: והשתא א"ש הא דאמר לעיל לזו ע"ב ואי לא ציית גדיי' וק' מה בכך אם רוצה להחמיר על עצמו והא"ש דאפשר לומר דלרב אליבא דר' אדא בר אהבה לקושטא דמילתא אינו מטהר אלא י"ח ימים