ליקוטי חבר בן חיים ז נג

ומ"מ ג' מטמא באונס אלא דר"א ס"ל דאין סברא שיכתוב את גבי ראי' שלישית ולא אצטרך רק משום ראי' רבעי' זה אינה סברא משו"ה ס"ל דאתי את ומרבה נגד הסברא דבעינן ג' ראיות בלא אונס ולא נימא רגלים לדבר אמנם אנן קייל"ן כמ"ש לעיל דנהי דדרשינן את ולא מדקדקא בי' כ"כ דנימא שיה' נכתב לגופא דוקא וק"ל: שם ע"ב אי אתם מודים בנדה כ' התוס' תימא מאי קסברי ב"ה וכו' פי' לרב דס"ל מעיין א' הוא דאלו ללוי ובשופעת שפיר אמרי ב"ה אלא לרב פריך ותי' דכתיב כימי נידת דותה משמע שלא יה' שום הפרש בינה לנדה ומה שטיהר אח"כ גזה"כ הוא שהתורה טהרתו: איכא בינייה' שופעת מ"ש תוס' דפשיט יותר נקיט היינו מה שנוהג גם לענין בעלה ולק"מ קו' מהרש"א דלטמא לח ויבש היינו לטהרתו: דף ל"ו ע"א ימי עבורה עולין לימי מניקתה משמעתן מבואר דימי טהרה מצטרפינן לימי טומאה להפסקות ג' עונות ולעיל י"א ע"ב אמרי' מימי טהרה לימי טומאה לא קבעה וצ"ל לחלק בשלומא קביעות וסת הוא מטעם חזקה שתחזק בטומאה ג"פ בט"ו לחודש וכיון שאין הימים שווים שהרי הי' בהם יום א' בימי טהרה והיתה טהרה בו לא מצטרף לימים טמאים משא"כ לענין הפסקות ג' עונות שפיר מצטרף דהרי לא ראתה ג' עונות כצ"ל: אמנם לב"ש דס"ל יומא בלא טבילה גרים ואפ"ה לא קבעה מימי טהרה לימי טומאה אע"ג דגם בימי טהרה היתה טמאה שהרי לא טבלה וע"כ צ"ל דהטבע משתנה עפ"י התורה ע"ד לאל גומר עלי ע"י שגזרה התורה שתהי' טהורה בימים הללו גם הטבע משתנה עי"ז והה"נ לעיין הפסקה דלא מצטרף וברייתא דשמעתן דלא כב"ש ובזה מיושב מה שכ' תוס' לעיל י"א ע"ב לר"א דמימי טהרה לימי טומאה לא מיקרי הפסקה והק' מהרש"א משמעתן והא"ש דהתם קאי תוס' לר"א שהוא מתלמידי שמאי אמנם מהרש"א סבר דהתוס' קאי לר' יוסי וכבר כ' לעיל שם מה שנ"ל בזה: ושוין ברואה אחר דם טוהר פי' רש"י שמאי והלל דפליגא במעל"ע ולא הו"ל לפרש כן אלא ושוין רבנן ושמאי אבל הלל הא לית לי' תקנתא דמעל"ע כלל וי"ל דהי' ק' לרש"י אי לרבנן א"כ מאי קאמר אי מעל"ע ליכא מפקידה מפקידה נמי ליכא איפוך אנא דהרי מ' לעיל ד' ע"ב דלרבנן עיקר חששא רק עונה א' אלא משום קנסא הפסידה עוד עונה יתירה ע"ש וא"כ איך שייך לומר אי מעל"ע ליכא מפקידה לפקידה נמי ליכא אע"כ לאו לרבנן קיימי' אלא להלל וס"ל דנהי דהפריז על מידותיו לאסור לימים הרבה מ"מ עיקר חששא אינו אלא מעל"ע שתעכב בבית החיצון ומשו"ה מסיק היכא דמעל"ע ליכא מפקידה לפקידה נמי ליכא משום דהו"ל ס"ס ספק דילמא השתא הוא דיצא ולא נתעכב וספק כבר יצא אתמול ועדיין הוא דם טוהר וזהו דוקא להלל משא"כ לרבנן משמע דלא מתעכב יותר מעינה א' אין כאן ס"ס אלא דלפי"ז למאי דקייל"ן כרבנן דשמאי והלל הו"ל למפסק אע"ג דמעל"ע ליכא מפקידה לפקידה איכא והרמב"ם פסק דליכא מפקידה לפקידה ויתיישב במ"ש בסמוך אי"ה ועיין: כיון דמעל"ע ליכא מפקידה לפקידה נמי ליכא הומ"ל דע"כ לא פליגא רבנן אשמאי וס"ל דמטמא מעל"ע אלא באשה דעלמא דאין חזקה שלה מבוררת כ"כ דאין לך שעה ורגע שלא ניחוש שמא השתא יצא דם לבית החיצוץ וגם וכי לעולם לא תראה הלא עלולה לראות מגופה משו"ה חיישי' משא"כ שישבה על דם טוהר דהו"ל חזקת טהרה גמורה ולא שהתה רק זמן מועט דלא שייך עלולה לראות וכי לעולם לא תטמא דהרי לא שהתה רק זמן מועט בהא כו"ע מודי' לשמאי דלא מטמא מעל"ע וי"ל אה"נ הומ"ל הכי אלא מטעם דלעיל ריש מכילתן איכא לישנא דטעמא לא משום אוקמא אחזקה ע"ש ומשום הני לישנא אמר בשמעתן כיון דמעל"ע ליכא מפקידה לפקידה נמי ליכא ומיושב הרמב"ם שזכרתי לעיל: שם ע"ב מטהר אני בולד שיש טהרה אחרי' להך לישנא צ"ע אי יש קושי' ליוצא דופן שאין לה ימי טוהר עמ"ש לתוס' לעיל ט' ע"א תוס' ד"ה קושי' ע"ש ובגליון: תשב יש לך ישיבה אחרת שהי' כזו פי' רש"י וששים יום וששת ימים משום דאצטרך לדרשא דלקמן ל"ח ע"ב תשב ישיבה א' לכולן ומכש"כ לפי' התוס' שם דאזלא לרבנן ע"ש: ובזה ניחא נמי דילמא בנדה ובזבה תרווייהו מטהרי ובקושוי ולא שייך מ"ש תוס' ד"ה ואימא וכו' והשתא דא"כ ל"ל תשב וישיבה א' לכולן וק"ל וצ"ע: אסותא דנחשא דלא שליט בי' רוקבא כלפי שא"ל לא מסתפי מר מדליקתא משום שלחשתן לחשת שרף ע"כ א"ל שהוא כנחש נחשת שהי' רפואה