ליקוטי חבר בן חיים ז נב

והיינו זיבה משא"כ ואחר תטהר מ' לי' אחר כל הטומאות אפי' של קרי ומהר"ם לובלון לא עמד בזה ע"ש: דף ל"ד ע"ב ראיה ראשונה של מצורע מה שתטמא יש לעיי' גם בראי' שני' תבעי לי' דהא לקמן מסיק רבא דראי' שני' נמי אינה מטמא אלא משום שגורם טומאה לאחרי' עיי' פ' דם הנדה מ' ע"ב וא"כ במצורע שאין ראי' שניי' שלו גורם טומאה לאחרי' תבעי' לי' ור"ל ראי' שניי' פשיטא לי' דמטמא במשא מק"ו טהור בטהור טמא בטמא טמא בטהור אינו דין שיה' טמא בטמא כמבואר בפ' כיצד הרגל כ"ה ע"א ומייתי לי' תוס' לקמן נ"ה ע"ב ד"ה כי אצטרך וכו' אבל בראי' ראשונה ליכא למימר ק"ו משום דאיכא למימר די' כראיה ראשונה של טהור שאינה מטמא אלא במגע וכדאמרי' פ' כיצד הרגל שם לענין ש"ז עיי"ש: אלימא בזב גרידא הק' בתוס' וכי נעלם ממנו סיפא דברייתא שעיר המשתלח יוכיח והנה שם הק' בתוס' מה לשעיר המשתלח שכן אינו מטמא במגע ותי' דעכ"פ מטמא במגע לכל העוסקי' בה ולדידי ק' נימא מה לשעיר המשתלח שאינו מטמא אוכלי' ומשקי' דלא שייך עוסקי' בה באוכלי' ומשקי': וי"ל משום דאיכא למימר דהברייתא ההי' ס"ל אפשר לפתיחת הקבר בלא דם וא"כ נימא ולד הנולד יוכיח שגורם טומאה לאמו והוא טהור ומטמא אוכלי' ומשקי' מפני שנגע באמו כמבואר לעיל בתוס' ל"ב ע"א ד"ה והטבילוה ובמפרשי' שם מה לולד שכן אינו מטמא אדם וכלים במגע שעיר המשתלח יוכיח שמטמא אדם ובגדי' בנגיעה העוסקי' בה וחזר הדין נמצא דכל זה אי אפשר לפה"ק בלא דם א"כ רבא ס"ל א"א לפה"ק בלא דם ואין הילד גורם טומאה אלא הדם גורם וליכא למימר שעיר המשתלח יוכיח ומיושב קו' התוס' ור' יודא מדסקרתא ס"ל אפשר לפה"ק בלא דם לכן פריך ועמ"ש בסמוך אי"ה עוד בזה: דף ל"ה ע"א לאחרי' גורם טומאה פי' רש"י בתחתונו של זב נ"ל דהוה ס"ל לרש"י לענין טומאת משא לא אצטרך ק"ו מלאחרי' גורם טומאה אלא מק"ו טהור בטהור טמא בטמא וכקו' התוס' לקמן נ"ה ע"א הנ"ל אע"כ בעי למילף ק"ו גם לעליונו של זב ולענין אוכלי' ומשקים ומיושב נמי קו' התוס' שעיר המשתלח יוכיח לפמ"ש לעיל דמה לשעיר המשתלח שאינו מטמא אוכלי' ומשקי' ונ"ל כיון דקאי במשא לא פריך מאוכלי' ומשקי' אבל לשיטת רש"י דעיקר הילפותא מעליונו של זב שאינו אלא באוכלי' ומשקי' לא מצי למפרך משעיר המשתלח: אלא פשיטא בזב מצורע ומ"ש תוס' לענין משכב ומושב גורם טומאה לזה ק' א"כ כיון דהק"ו מועיל לענין משכב ומושב א"כ כש"כ דמטמא במשא אע"כ דלקושטא דמילתא אינו עושה מו"מ וכמ"ש תוס' לקמן נ"ה ע"א ד"ה שעיר המשתלח וכו' וק"ל: אף ראי' ראשונה מטמא במשא הק' תוס' א"כ מנ"ל דם טהרה של מצורעת עיי' דרש נפלא בספר סדרי טהרה בדברי רמב"ם פ"א מהלכ' מו"מ עוד נלענ"ד לקושטא דמילתא ק' קו' הש"ס לקמן נ"ז ע"א דאפי' מה שאינו מתעגל נמי יטמא ונילף מזובו של מצורע דהשתא ליכא למימר כתי' רבא שם מזוב ליכא למילף דגורם טומאה לאחרים הא זובו של מצורע אינו גורם טומאה לאחרים וצ"ל מ"מ גורם טומאה לאדם טהור בעולם משא"כ דם היוצא מפי האמה כצ"ל וא"כ דם טהרה של מצורעת למאי דקייל"ן כמ"ד מעיין א' דגורם טומאה לאשה טהורה בעולם ושפיר נילף מזובו של מצורע ולק"מ קו' התוס' ולעיל דלא אמרי' הכא אתי' כמ"ד ב' מעיינות הם ואין דם טהור גורם טומאה לשום אדם בעולם אבל למאי דקייל"ן מעין א' הוא א"ש כנ"ל וכ"כ תוס' להדי' לקמן ל"ז ע"א ד"ה דבר הגורם וכו' דדם טהרה מקרי דבר הגורם כיון שגורם בעלמא עש"ה: ת"ש ר"א אומר כ' התוס' דהו"ל לאתוי מדרבנן דמס' זבי' אמר א' מן התלמידים ליישב דמדרבנן הומ"ל דטעמא משים הרגלים לדבר כדמפורש התם במתני' פי' משום שכבר ראה ב"פ א"כ רגלים לדבר שהג' לא מחמת אונס הי' אלא מחמת ראי' הראשונה אבל מדר"א מייתי שפיר דא"כ לא פליג ר"א אע"כ האי רגלים לדבר לאו אהך קאי אלא כמש"כ שם ע"ש וק"ל : רבנן לא דרשי אתים צ"ע דקייל"ן כרבנן וקייל"ן דדרשינן אתים ועמ"ש תוס' לקמן ל"ז ע"א ר"ה נקטינן וכו' ומ"ש שם אי"ה ולכאורה י"ל דודאי הסברא נותנת דבראי' שלישי' רגלים לדבר ואפי' ראתה מחמת אונס לא תלינן באונס ומקיים שפיר לזכר בראי' שלישית אפי' הי' מחמת אונס והא דכתיב את תיפוק לי' בלא את נמי נימא ב' ראיות בלא אונס והג' אפי' באונס י"ל דה"א דוקא שלישית דומה לנקבה אפי' באונס משום שרגלים לדבר אבל הרבעי' שאפשר שהי' רחוקה כמה ימים ואין רגלים לדבר ה"א לא תסתיר באונס קמל"ן את לומר ג' ראיות לזכר וה"ד לנקיבה ומ"מ ראי' שלישית סגי באונס ומ"מ מקיים בי' לזכר דהרי רגלים לדבר כן הי' ראוי' לומר נמצא דדרשינן את