ליקוטי חבר בן חיים ז נא

דגם עליונו של זב דאוריית' מוהנשא נושא כתי' אמנם שמעתן דלעיל דף ד' ע"ב הנ"ל ס"ל כהמסורת שכ' תוס' דהנושא מלא כתיב וכדקייל"ן כמ"ש בכל דוכתי ס"ת שלנו ואין לנו שום דרש על עליונו של זב והוא רק מדבריהם ובזה ניחא מ"ש בס' שב יעקב דאע"ג שאין אנו מחזי' ס"ת משום חסירות ויתירות כיון שאין אנו בקיאים בהו מ"מ חסירות ויתרות שנדרשו בש"ס מחזירין ס"ת: והק' בס' סדרי טהרה א"כ כל ספר תורה שלנו פסולן שכ' והנושא מלא על פי מסורת והש"ס דרש מהחסר עליונו של זב ולפי הנ"ל א"ש שאני הכא דבש"ס גופא איכא פלוגתא וסתמא דתלמודא דלעיל ד' ע"ב ס"ל כהמסורת הנ"ל ועמ"ש עוד לפנינו אי"ה ישוב והכרח להנ"ל: דף ל"ג אלא הנוגע בכל אשר יהי' הזב תחתיו להרשב"ם שכ' תוס' במשנתינו דעליונו של זב היינו מה שהזב מעלה בכף מאזני' א"א להלום זה בלשון הקרא אשר יה' הזב תחתי' וע"כ צ"ל דהרשב"ם מפיק לי' מהנושא וזה שייך שפיר על כף מאזני' ולפי"ז י"ל קו' תוס' דמתניתן מסוגי' דשבת מ' שהוא משום היסט י"ל הרשב"ם הי' גורס תרווייהו תחתי' וגם והנושא כתיב וכמ"ש תוס' ג"כ דיש לקיים גי' זו וס"ל להרשב"ם דמתרתי ילפינן עליונו של זב אייתר והנושא לכף מאזני' ולמימרא דלא מטמא בהיסט אמנם סתמא דתלמודא דשבת פר"ע ס"ל כהמסירה דוהנושא כתי' א"כ הדרן לסברה חיצונה דהו"ל היסט וגם בזה מיושב קו' סדרי טהרה הנ"ל: אימא כהיא מה הי' לא חלקת וכו' יל"ד לחומרא מקשינן י"ל דהשתא היא חלוק מהוא בשני דברים א' דמשכבה והיא שוי' לטמא אדם ובגדים והוא אינה דומה למשכבו ב' דעליונו קיל ממשכבה והוא עליונו ומשכבו שווין אבל אי נימא לקולא לא הו' חלוק אלא בחד מילא דהכל שוה אצלו לקילא ותל"מ: ולפ"ז למ"ש לעיל דהרמב"ם ס"ל לסוגי' דלעיל ד' ע"ב עליונו של זב מדבריהם בעלמא א"כ אין לה עניון כלל ולא הי' חילוק בתרי מילי לק"מ קו' ר' יעקב ולא הקשה אלא לפום שמעתתא דהכא דעליונו של זב דאורייתא ובזה ישבתי קו' עצומה דהכא מסיק רבא עליו להטעינו משמע ואלו התם בשבועות י"ח ע"א ילפינן מעליו דאפי' בשעת נדתה תהי' עליו שלא יפרוש באבר חי וכ' תוס' מותהי לא מצי למדרש משום דאצטרך דקדושין תופסין בנדה עיי' יבמות מ"ט ע"ב וק' הא עליו נמי אצטרך לדהכי והא"ש דברייתא דשמעתן מצי אתי' כמ"ד קידושין תופסי' בחייבי כריתות ולא אצטרך לנדה ויליף מותהי לפרוש באבר חי ואנן דקייל"ן אין קידושין תופסי' בחייבי כריתות ואצטרך ותהי לקדושין תופסי' בנדה מ"מ אנן דקייל"ן מדף דרבנן ולק"מ קו' ר' יעקב ולא אצטרך עליו להטעינו עלי' ואיתר עליו לפירש באבר חי: תקנה גדולה הי' להן עמ"ש במשנתינו: ותספרנו ואנן נמי נספרי' לכאורה יש לעיי' דהא כתיב בתורה ימים רבים בלא עת נדתה ודרשי' ימים שנים רבים שלשה שנעשה זבה גדולה ע"י ג' ימים ומ' שצריכה שתהי' שופעת ג' ימים שלמים אלא דמקצת היום ככולו ואם ראתה רק ראי' א' ביום הו"ל כאלו ראתה כל היום וא"כ יום השלישי שפוסקי' בו והחזקנו כאלו ראתה כל היום ואמר מקצת יום טמא ככלו איך נאמר בסופו מקצת יום נקי ככלו וכי נעשה מיום א' כלו טמא וכלו טהור וא"כ בזיבה א"א לומר כן וגם בזב זכר דתלי' בראי' נמי נילף מזיבה אע"ג דאיכא למיפרך מה לזיבה שכן מטמא באונס מ"מ כיון דפשיטא דקרא דזב נמי משמע דלא נימא מקצת היום ככולו כקו' רבא א"כ ש"ז דמותר היכא משכחת לי' אלא דאפשר למדחק בראה סמוך לשקיעות החמה מ"מ השתא דגלי בזבה דלא נימא מקצת היום ככולו מטעם הנ"ל ובזב נמי פשיטא דקרא הכי מ' הו' גילוי מלתא בעלמא למילף מזבה ולא פרכי' וכמ"ש תוס' לעיל ד"ה למעוטי אשה מלובן וי"ל למסקנא אה"נ ומש"ה לא קייל"ן ככותאי אלא הא לר' יוסי נמי צריכא טעם לבנות כותים דלא להו' כתיכא ואיטלולא וכמ"ש תוס' לעיל ד"ה ר"מ ואע"ג דהך בריית' דקיימי' עלה ר"מ קאמר לה מ"מ האי טעמא אזיל נמי לר' יוסי ור"י הא ס"ל גבי שומרת יום דמקצת ככלו לענין טמאה ומקצת האחרון ככלו לענין שמירה ולדידי' שפיר ק' וק"ל: פולטות ש"ז רואה הוה מלשון רש"י מ' דמיירי ששמש בשעת זיבת הדם מדבר ששמשה בזב ופסקה וק"ל ונ"ל משום דק' לי' הא זכר הרואה קרי בזוב נמי אינו סותר אלא משום צחצוחי זבה כמבואר לעיל כ"ב ע"א וא"כ תינח זכר הרואה מטבעי' א"א בלא צחצוחי זבה משא"כ הפולטת מה שקבלה מהזכר מה לה ולחצוצחי זבה אע"כ שמשה בשעת זיבת הדם וחפאהו ש"ז ועכשיו נפלט ועמ"ש הרא"ש: שם ע"ב לטהרתו אמר רחמנא כ' תוס' דרבא לא ת' לי' שלא תהי' טומאה מפסקת ביניהם פי' אלא מ' לי' שלא תהי' זיבה מפסקת ביניהם דהכי מ' קרא לטהרתו ולא לטמאותו ומ' טומאותו של עצמו דמיירי