ליקוטי חבר בן חיים ז נ

הו"ל שומרת יום וטובלת ומשמשת וכן לעולם, ונ"ל מ"ש תוס' בגדילתן דמפרשי' להו לא הי' נדות הייני אחר לידה ראשונה דאז הי' נדה בודאי והא דצריכי' להך דנדות מערסתן ולא מפרשי' להו תיפוק לי' א"כ מפרשי' להו מ"מ הא יושבת על כל דם ודם וס"ל מ"מ ב"ז ימים הראשונים היתה טהורה אבל השתא דלא מפרשי' להו טמאה אפי' ז' ימים הראשונים: והם יושבת על כל דם ודם בגמ' אמר ר"מ תקנה גדולה הוא להם אלא שמשלמת דם טמא לדם ירוק ומ"מ לתנא דמתניתן נמי מקולקלת הוא לעולם אפי' אם תישב על כל דם אלא מ"מ קצת תקנה הי' להם יותר ממאי דשלמי' לדם ירוק: ואין חייבי' עליהם על ביאת מקדש מ' מפי' רש"י דחייב כרת על בגדי' והק' תוי"ט מספרי דאינו אלא לאו ותי' דרש"י קאי הכא לאחרים דס"ל התם כן ומיהו מפ"י רש"י דשילהו עירובי' קשי' לי' ע"ש ועיי' היטב במשנה למלך פ"ג מביאת מקדש ולפענ"ד ס"ל לרש"י דמסתמא דתלמודא לעיל י"ט ע"א גבי זקן ממרא דבנגעי בגדי' פליגא אפרח בכולו טהור אתי' כאחרי' דעל בגדי' חייב כרת וכן פי' רש"י בסנהדרין להדי' ואע"ג דמשכחת לי' בקדשים שנגעו ואכל אדם אותן קדשים מ"מ אי לאו דעל הבגדי' גופו חייב כרת לא מחייבי' נמי על האוכל בשר קודש שיגע בהו ולא ניחא ל' לפרש לעינין מלקות ומ"מ שייך כרת בתפש פרוטה מב"ד וקדש אשה דלמר פרוטה שלו הוא שנתחייבה לו על הכאה וכפ"י רש"י שם בהא דמכות דלמר ב"ג ולמר בכ"ג פי' דנ"מ לעינין כרת כנ"ל וא"כ ה"נ נימא כן וכ"כ משנה למלך הנ"ל נ"ל דס"ל לרש"י דא"כ מ"ט אמר במכות פליגא אי ב"ג או בכ"ג הו"ל למימר כמה פליגתתא בכמה לאוין ורוב הלאוין דתלי' בשיעורי' לר"ש בכ"ש ורבנן בכשיעור וכן הק' שם בת"ח אע"כ לא בעי למימר הכי דבכה"ג לא מחייבי' ב"ד לשלומי משום ההכאה דאע"ג אדם מועד לעולם מ"מ הכא אינהו סברי דמ"ע עלייהו רמי' להלקותו ומה להם למעבד משא"כ אי ב"ג או בכ"ג א"כ הא יכולין לקיים מ"ע בצירוף עוד כ' עמם והשתא עדיין לא יצא י"ח מלקות שלו כ"א ילקוהו עוד בכ"ג ומשו"ה חייבי' לי' פרוטה ואי מקדש בו אשה מקודשת משא"כ בשארי לאוין וא"כ הך דפרח בכולו ע"כ לעינין כרת וכר"מ: מפני שטומאתן ס' עיי' תוס' שבת ט"ז ע"ב ד"ה אף בנות כותי' וכו' שם מבואר דהך ארישא נמי קאי וההכרח לזה הוא לפמ"ש רמב"ם דכלי שהוא ראשון אין חייבין עליו על ביאת מקדש וא"כ עליונו של זב ותחתינו של בועל שאינם אלא ראשון אפי' בטומאה ודאי א"כ מאי צורך לומר מפני שטומאתן בס' אפי' ודאי נמי אע"כ ארישא קאי ועיי' משנה למלך הנ"ל הזכיר מזה וכו': דף ל"ב ע"א ר"מ הי' מ' בתוס' דלר"מ לא סגי בטומאה אם לא בצירוף חשש מיעוטא דמיעוטא וטעמא נ"ל משום דלר"מ דחייש למיעוטא הו' הכותי' לעולם כנכרים ולא שייך בהו טיתוע כ"כ עיי' חולין ויו ע"א: קודם לאמה מ"ש תוס' דילמא משום שנגעה באמה פי' וקמל"ן ר' יוסי דסוכה כשתי' וק"ל דלא כמהר"ם לובלין מ"ש תוס' עוד דלאו דוקא כהן קטן ה"ה גדול פי' דסד"א כיון שנזקק לטבילה לא יטהרנה כיון שנשאר עלי' עכ"פ טומאת מת עיי"ש בבכורות וק"ל: שם ע"ב לנקיבה כ"ש נקיבה כ' תוס' דר"י בנו של ריב"ב מפיק מעינו זב מקרא אחרינא והייני מהיקשא דכל צרוע וכל זב ומייתי לי' רמב"ם פ"א מהל"נ משכב ומושב ובס' סדרי טהרה לקמן ל"ה ע"א בתוס' ד"ה אף ומייתי לי' ומיושב דבריו בטוב: למעוטי אשה מלובן מה שהק' ריבן מדמי' דמי' נ"ל דסד"א ליתן האמור של זה בזה ושל זה בזה גלי רחמנא דאודם מטמא מה לי אשה מה לי איש אלא דשכיחא באשה טפי לכן כתי' באשה לכן בהיפך בלובן ולא שייך הכא שום פירכא וא"ש נמי דמי' להורות ד"ד מיני דמים יש בדין אודם בין באיש בין באשה ולובן כדינו בין באיש בין באשה ועמ"ש תוס' כה"ג בחולין כ"ג ע"ב ד"ה יתה פרה וכו': צריכי מ"ש תוס' הא היקשן רחמנא פי' ואין משיבין על ההיקש י"ל מ"מ ה"א נהי דאשה מטמא באונס הייני מגדלותה אבל בקטנותה דאתי' מהיקשא מזכר תהי' כזכר שלא לטמא באונס וכן בהיפוך אי הו' ילפינן זכר קטן מאשה ה"א מקטנותה יה' כאשה מטמא בימים ולא בראיות וקמל"ן בכל זה נכלל בצריכותא דעביד הש"ס וק"ל: תחתונו של בועל נדה כעליונו של זב ברמב"ם מ' להדי' דתחתונו של בועל נדה הוא דאוריי' אמנם גבי עליונו של זב ס"ל שהוא רק דרבנן בעלמא מדאמרי' לעיל ד' ע"ב דמדף הוא דרבנן וכ' כ"מ דס"ל דבשמעתן דמייתי קרא היא רק אסמכתא וצ"ע א"כ תלי תני בדלא תני דתחתונו של בועל נדה כעליונו של זב ותחתונו של בועל נדה דאוריי' ועליונו של זב דרבנן בעלמא הי' ע"כ נ"ל דס"ל לרמב"ם דודאי משנתינו ס"ל