ליקוטי חבר בן חיים ז ה

לומר ממילא כי אתרע חזקה שלה שהרי קינא לה ונסתרה וממילא איתרע נמי כשרות שלו דהא בהא תלי' ז"א דהא קייל"ן כר"ח בחולין יוד א"א סכין אתרע בהמה לא אתרע וה"כ דכוותי': ומ"ש ממקוה ה"ק תוס' דילמא משום ביטול פרי' ורבי' הקיל' בנידה טפי ולפענ"ד לא שייך זה אלא לבתר דידענן דמקוה שאני משום דבתרתי לרעותא אבל בנדה אין שום הו"א לטמא מדאוריי' [א"כ בעשיית סכין ולהקל משום ביטול פו"ר אבל לפי הס"ד דמקוה דומה לנדה ואפי"ה מטמאין מדאוריי' וודאי בין ברה"ר בין ברה"י א"כ ע"כ דראייתא הו' הך טומאה ומקשה מ"ש דבנדה לא מטמאה מדאוריי' והא לא שייך לומר משום ביטול פו"ר היקולו דמדאוריי' אין חילוק והוא פשוט: השתא הו' דחזי' עמ"ש תוס' מסוגי' דקדושין ולדדי' צ"ע טובא איך אומר התם דרב כרב נתן הלא לתוס' ע"כ צ"ל לרב דרובא דעלמא בריאות נינהו וא"כ רב תיפוק לי' בלא"ה משום דהולכין בממון אחר הרוב וקו' זו י"ל ע"פ מ"ש פ"י בק"א כתיב סי' מ"ו בשם ריצבא חד לא עדיף: וביותר ק' למסקנא דר יעקב וק' א"כ כי הו' בריא וגם רובא דעלמא בראים נונהו מ"ט יביאו הם ראי' הלא לרב מוציאין ממון משום רובא וצע"ג לכאורה וי"ל ע"פ מ"ש ב"י בהלכות מקוואות בשם תשו' הר"ץ דהך רובא דבראות לאו רובא מעלי' ה' משום דאדם עשוי להתחלות עיי"ש וע"פ דברי הר"ן הם דבריו בש"ע סי' ר"א סעיף ע"ה עיין מ"ש וק"ל ועי' מש"כ תוס' סנהדרין ג' ע"ב ד"ה דיני ממנות ומ"ש תוס' רגילות לבוא ר"ל סימן בוגרת דלקמן מ"ז ע"א אמנם בספר אור חדש לקידושין ע"ט כ' בזה דבר נאה עיי"ש: התם תרתי לרעותא עיימש"כ תוס' ולפי דבריהם יש כאן שלושה דינים בחזקה והו' א' חזקה דהשתא דרגילות לבוא וראוי להיות כן מכבר כמו בוגרת שראוי ורגלית לבוא פלוגת', דרב ושמואל וקייל"ן כרב ב' חזקה דהשתא דיכולה להיות כן נמי למפרע אבל אין רגילות בזה יותר מבזה יש בזה חילוקי דינים א' כמו מקוה דאיכא נמי עוד חזקת אדם טמא אזלינן בתר אותה חזקה דהשתא ומצרפינן לתרתי לרעותא ב' אי ליכא חזקה בהדה' כמו בנדה לא אזלינן בתרה ומטהרת מה"ת רק לחומרא בעלמא בתרומה וקדשים ג' חזקה דהשתא דקרוב לודאי שבא עתה ולא מקדם כגן סכין ששיבר בה עצמות או טבול ועלה ומצא עלי' דבר חוצץ יש ע"כ ב' דינים א' אי הו' תרתי לרעותא בחד גופא כמו עלה ומצא עלי' דבר חוצץ אז מטמאה ב' אי לא ה' בחד גופא אזי אמרינן בהמה לא איתרע סכין הו' דאתרע ומכשרי': הכא איכא חדא לרעותא ה"ק תוס' מוצא הכהן ותי' לחלק דהתם רגלות להתחסר בבת אחת ועיי' חכם צבי סי' ג' לדבריהם עי"ש וכללא כייל כיון שיש לתלות החסרון בזמן רב דזמן ימים משעת הסגר עד עתה לא תליון בזמן קצר לומר שנתחסר מזמן ראיית כהן עד ההסגר באמת הה"נ במקוה מי שטבל בו קרוב מאוד למדידה טהור ומשמע דשיעור סמוך היינה עונה א' והיינו נמי דמחלק בין ראוהו חי מבערב ללא ראוהו אע"ג דוודאי אמרינן דהי' חי מ"מ שאני היכא דלא ראוהו חי מבערב ותלינן שכבר מת מזמן רב משנתלה שמת בעונה א' שבין ערב לבוקר וק"ל עכ"ל דברי הח"ץ ונ"ל דמש"ה לא תי' תוס' שם בחולין כן והניחו בקו' משום דסברת הח"ץ הנ"ל היינו רוב פעמים אינה מתחסר בפעם אחת וזה בתר דידעינן דאזלינן בתר רובא והתם אזלא תוס' בהס"ד לא הו"מ לשנוי וצל"ע מש"ס דגיטן ל"א ע"ב חולקון עליו חברי של ר"א על ר"א ע"ש וצע"ג הא התם אבודין דומה לנגע ואף אם נדחוק דשייך אבודין בהרקבה וכדומה מעט מעט מ"מ מאי מק' הש"ס פשיטא הא איכא לאוקמי' באבודין כעין שריפה וכדומה שנעשה בב"א והנה עמ"ש טו"ז בי"ד סימ' שצב סק' ב' ודברי תמוהים מאוד מה שהביא מפסחים צ"א תמה לי הא מבואר אזלינן בתר חזקה דהשתא אלא בקדשים ולא לחולין וא"כ איך יביא לעזרה פסח שני אע"כ צ"ל בכונת התוס' דפסחים צ"א א' משני הדברים או כיון דעכ"פ לקדשים טמא ה' מדרבנן וא"כ מדרבנן אסור לו לעשות פסח ראשון וממילא נדחה ה' לפסח שני אפילו מה"ת דהאי אסורא דרבנן דרבא עלה לא גרע מהי' חביש בבית האסורים או דנאמר שאני התם דהו' כמו בגרה לפנינו דרגילה להשתנות שהרי גל נפל עלי' ואינה מחפשי' אחרי' אי חי או מת וזה פשוט מאוד ומה ענין זה לנידון דמהם והא אין לומר אם ניקי אחזקתי' שאינו אבל זה אינו דעכ"פ הרי הו' אבל שעה אחד משום שמועה רחוקה ואח"כ כשרוצה לפרוק האבילות מעלי' הרי זו בחזקת אבל ואפשר דלא שייך בהא ספיקא דרבנן לקולא כיון דאתחזק איסו' עיי' מ"ש ש"ך לעיל ס"ק יו"ד בכללי ס"ס סי' כ' והארכתי בכל הדינים הללו בחי' סוגי' דערבין ל"א עיי"ש, שוב הראני כי כונתי ברוב דברי' הנ"ל לדברי חי' בכור שיר במס' מועד קטן ונהנתי וגם מצאתי קצת בנב"י ע"ש: