ליקוטי חבר בן חיים ז ד

חידושי נדה מאדמ"ו הגאון מהרמ"ס ני' דיין שעתן מזה הלשון משמ' דגם בשעתין לא הי' רואין לטמאות והיינה בלא הרגשה רק שנמצא דם ע"י עד דהראי' שלא לטמאה דבעי עד שתרגש בבשרה ומ"מ מטמא משום שמא הרגשת עד הי' א"כ דיי' שעתה אבל לא נטמא למפרע ומשו"ה הכרח רש"י לפרש משנתינו בבדיקת עד עיי' מהר"ם לובלין ועיי' לקמן ג' ע"א תוס' ד"ה מרגשת בעצמה: הלל אומר מפקידה לפקידה דבר מבואר הוא שאין מעל"ע שבנדה מטמאה אלא לתלות ולא לשרוף והיות כן נוראות נפלאיתי על דברי תוס' סוטה כ"ח ע"ב ד"ה בר"ה ספיקא טהור עיי' ש"כ וז"ל אבל בהא איכא לימתמה אמאי משוי מטה כספק טומאה בר"ה וכו' והו' פלא הא באמת לא משוי' מעל"ע כספק טומאה בהאי דודאי טמא אלא אמרינן דתולין כמבואר וחזרתי על כל הצדדין ולא עלה בידי תירץ מרווח: והמשמשת בעדים ה"ז כפקידה פי' רשי' דקאי נמי אעד דלפני תשמש וצ"ע שה' נגד הש"ס לקמן ה' ע"א דאמרינן מתוך שמהימא לביתה לא בדקה שפיר וראיתי בפ' המשנה להרמב"ם שכ' דאפיל' למאי דאמרינן דיי שעתה מ"מ מטה טמאה מעל"ע וצ"ע דלקמן ה' ע"ב לא מ' כן אלא דאי לא דיה שעתה מטה נמי טמאה אבל אי דיה שעתה לכל מילי דיה שעתה והיה נ"ל לומר דס"ל לרמב"ם למאי דאמרינן עד שלפני תשמש ומגיה במשנתינו ומשמשת בעדים ולא המשמשת ע"ש ולכאורה צריכה לדחוק בלשון המשנה דקאמר וממעטת על יד מעל"ע אהי קאי דהא ומשמשת אדי שעתה קאי ולענין מאי ממעטת ויש לדחוק בזה אמנם הרמב"ם הי' ס"ל דלהך מד"א דמגיה ומשמשת בעדים איהו ס"ל דאפי' אי דיה שעתה מ"מ משכב ומושב מטמא מעל"ע דלא כסוגי' לקמן ה' ע"ב הנ"ל ופסק הרמב"ם כוותי' כן י"ל וא"כ לפ"ז י"ל גם פי' רש"י דס"ל להלכתא אמנם לא מ' כן לקמן דהרי משמע דאע"פ דיש לה וסת מ"מ שלא בשעת וסת לכ"ע מטמא מעל"ע א"כ שפיר משכחת לה שלא בשעת וסתה וליתא למה שכ' פה ועיין לקמן אי"ה בשמעתן מתוך שמהומה לביתה שם יתישב פי' רש"י דמתניתן על נכון ובשמעתן דזעירי אי"ה שם תמצא ישוב להרמב"ם בפ' המשנה הנ"ל: אינה מונה אלא משעה שראתה אפשר דקמל"ן אפילו למ"ד טבילה בזמנה מצוה מ"מ לא תמנה למפרע לחוש לזמן כל הטבילות קמ"ל ועיי' מש"כ תוס' לקמן וי' ע"א ד"ה ואינה מונה: מ"ט דשמאי דקסבר העמד אשה על חזקתה עיי' מש"כ והאריכו התוס' והעלו דדבר שאין בו דעת לשאול אותו מדרב גידל והק' מהר"ם לובלון א"כ ברה"י נמי נילף מיש בו דעת לשאול ות' דהתם נמי מכאן ולהבא הו' דמטמא דכתי' יאכל בשר ודברי' תמוהים אטו אגברא קאי אטומאה קיימינן להכי קאמרינן מי שה' טהור יאכל הא ספיקא לא יאכל ומשכחת לה בנגע בא' בלילה ועכשיו מצא מת לא יאכל מכאן ולהלן קדשים משום ספק טומאה למפרע והרי במעל"ע דבנדה נמי מה שמגיע בתוך מעל"ע מטמאה עתה מכאן ולהבא וקו' מהר"ם במ"ע אבל לפענ"ד מעיקרא ל"ק מידי דקרא קאמר כל טהור יאכל הי' ספק לא יאכל ולא משכחת ספק אלא בלא חזקת טהרה ולא חזקת טומאה כאלה וודאי הי' ולא ספק דחזקה דראיי' א"נ משכחת לי' אפילו בחזקת טהרה ובטומאה דאתי מסוטה דמהתם לא מהני חזקה אבל טומאה דלא אתי מסוטה כגון טומאה דלמפרע ואית לה חזקה ליתא בשל רב גידל וק"ל: עוד כ' תוס' ואשה בכל מקום שהי' מקרי מקום מציאתה וצ"ל דאע"ג דפ' המדיר בסוגי דמומין משמע להדי' דבאשה נמי שייך חזקת מקום כאן נמצא וכאן הי' וי"ל התם ארשות דנין אי ברשות בעלה או ברשות אבי' ולא מקום מעמד האשה וכה"ג כ' תוס' בהדי' ד"ה על החמור וכו' עיי"ש: והלל אומר כי אמרינן העמד אשה על חזקתה עמ"ש התוס' וביאר דבריהם בחולון ט' ע"ב ד"ה התם ובמהר"מ לובלין שם ועיי' מ"ש תוס' וא"ת א"כ היכא ילפינן מסוטה אין מזווגין אלא לפי מעשיו וא"כ אי מטמאין האשה מוצאין גם האיש מחזקת כשרות שלו אע"ג דע"כ א"א לומר דגם הוא פרוץ בעריות דא"כ אין מנוקה מעון ואין המים בודקים ולא נתכוין ר"ל אלא בדברים הו' פרוץ ודבר הלמד מענינו הו' ואיש את קדשיו לו יה' כפי רש"י בחומש מ"מ יהיה איך שיהיה מפקיע גם גברא מחזקתו וידוע דש"ס שם מחלק בין זווג ראשון לז"ש והא"ש דלעולם מה שאיתרע חזקתה ע"י שקינא לה ונסתרה מחשב לן בקרוב לודאי דנטמא כתי' תוס' ואפי"ה בר"ה טהור וא"כ ש"מ דאפיל' בלא שום חזקת טהרה מטהרת בר"ה ואי"ל דילמא משום דאוקי הבעל בחזקת כשרות ז"א דעכ"פ בזווג ראשון מאכ"ל דאפשר שהי' זנתה ומ"מ הי' בכשרת ואפ"ה מטהרת בר"ה וא"כ מוכח מזה דבר"ה טהור אפילו בלא שום חזקה, אך ברה"ר ילפינן לטמא אפי' חזקת טהרה היינו מזווג שני הרי בכל ענין משקין הסוטה אפילו בזווג השני ומפקינון גברא מחזקתה חזקת כשרות שלו ואין