ליקוטי חבר בן חיים ז מח

והזאה בזמנה לאו מצוה הו' א"ש דלדידי' אין טמאי מתים צריכי' לטבול בזמנה אלא אם אירע שהוזו אבל כל שלא הוזו אין עליהם חיוב טבילה כן מ' מתוס' יומא שם ד"ה מקשין וכו' וכיון דהזאה בזמנה לאו מצוה נמצא רוב העולם טמאים מתי' כמ"ש תוס' בבכורות כ"ז ע"ב ד"ה וכי הזאה יש לנו וא"כ לרוב ת"ח שהם טמאים מתים והם לא יצטרכו לטבול לקריין מה"ת בזמנם שהרי עדיין טמאי' מתים הם ולהם תיקן ט' קבין ושלא יה' מצויין אצל נשותיהם כתרנגולים וא"ש להך מ"ד אבל לאידך מ"ד דהזאה בזמנה נמי מצוה א"כ גם כל הטמאי' מתים ממהרי' להזות ולטבול ולא שכיחא טמאי' מתים א"כ ק' מאי הי' לו לעזרא שתיקן כך ומזה הוכיחו רש"י דהך מ"ד דהיינו ר"מ דס"ל הזאה בזמנה מצוה ס"ל דוקא טמאי' טומאת ז' היא דהוא מצוה ומפיק לי' מוחטאו ביום השביעי אבל טומאת ערב לא הו' טבילה דידי' מצוה בזמנה ואצטרך תיקן עזרא לבעלי קריין וק"ל: ובמקום אחר כתבתי דר"מ לשיטתו ע"כ לא אצטרך וחטאו לרבות תרומה דבלאה"נ נודע דגם לתרומה בעי' הזאת ג' וז' דבס"פ שבועות העדות מסקי' דלר"מ לא בעי' תנאי כפול אלא באיסורא דאית בי' ממונא והק' א"כ לר"מ אמאי בעי והו' יתחטא ואם לא יתחטא לכפולא הא הו' איסורא דלית בי' ממונא ותי' דשייך בי' ממונא במטמא תרומה של חבירו ונ"ל דוקא נקט תרומה דקדשים קלים נמי ממון גבוה ואפי' מעשר שני לר"מ ולא שייך ממונא אלא בתרומה א"כ מזה מוכח דגם לתרומה בעי' הזאת ג' וז' ואייתר וחטאו להזאה בזמנו מצוה ובזה מיושב נמי מש"כ הרמב"ם מוחטאו להיכא דהי' מרוחק עמ"ש לעיל ט' ע"א מזה טבילה בזמנה מצוה כ' בתה"ד הובא בית יוסף כמ"ש ר"ת דקייל"ן טבילה בזמנה לאו מצוה ואין טובלין בשבת דהא בזה"ז לא נהיגי להקר משום כן מחזי כמתקן ומ"מ אי הו' טבילה בזמנה הו' דחי להך דמחזי כמתקן והוק' לו ממ"ש תוס' לקמן ס"ז ע"ב דרבינו משולם התיר לאשה לחפוף בע"ש ולטבול בשבת ביום ח' ונחלק עליו ר"ת דתרי קולא בחד דוכתא לא אקילו רבנן להרחיק החפיפה מהטבילה ולטבול ביום ג"כ וק' אמאי לא נחלק נמי משום טבילה בשבת ותי' דהתם הו' בעלה בעיר והו' מצות עונה כמו טבילה בזמנה מצוה עכ"ד התה"ד וצל"ע כיון שלא תזקק לבעלה עד הלילה כי כן הדין משום סרך בנה א"כ איך תדחה שבת הלא לא אמרינן חטא בשבת משום שתזכה בחול כדאמרינן במנחות ת"ח ע"א ועוד מי היגיד לו לר"ת דמצות טבילה בזמנה דוחה לאיסור מחזי כמתקן הא גבי הזאה העמידו דבריהם במקום כרת: גם כי י"ל ר"ת לא משום דחי' אתא עלה אלא אי טבלה בזמנה אין כאן מחזי כמתקן אלא דהרואה אומר אינה צריך לטבול לתקוני נפשה אלא משום טבילה בזמנה נטבלת כמ"ש לעיל וא"כ מה"ת להתיר כשבעלה בעיר גם כי הוא קצת דוחק מ"ש בזה"ז לא נהיגי להקר: אבל הנ"ל טעמא של ר"ת דבזה"ז לא שייך מחזי כמיקר משום לפי החומרת הגדולות שנהגו באופני החפיפה ושתהי' סמוך לטבילה ממש הרי מזה ניכר לעין כל שאין זה רוחץ למיקר ומשו"ה אסור בשבת אך בעובדא דר' משולם הרי הרחיקה החפיפה מה טבילה וכה"ג ליכא איסור בשבת דמחזי כמיקר משו"ה אצטרך למימר תרי קולא בחד דוכתא לא אקולא רבנן: שהרי הזכר נגמר למ"א ונקבה לפ"א צ"ע א"כ הו"ל לנקבה להשהות בבטן מ' יום יותר מהזכר ואיך מצינו יצאתם בשוה: שם ע"ב וכן לעינון נקיבה אע"ג דלנקבה לא הוצרך לזה מ"מ מייתי לי' לומר שאין לטהר גבי זכר משום ס"ס דא"כ גבי נקיבה נמי והו"ל תרי ס"ס דסתרי אהדדי כמ"ש תוס' במכילתן בדוכתא טובא: ובדקן ומצאו זכר למ"א ונקבה לפ"א יראה אותן שהזריעו תחילה בדקו למ"א ואידך לפ"א: נר דלוק על ראשו פי' אור הנשמה שופע עלי' ועדיין אין הגוף חוצץ מפני' והיא יכולה להשיג מסוף העולם עד סופו כמו אדם ישן שע"י שבטלו חושי' צופה מה שבאספמי' ומפני כן נמי משיג כל התורה כולה ולכשיוצא לאויר עולם סטרו על פיו ושוכח פי' ע"י הכנסת הנשמה לגוף נעשה חוצץ בינה להשגה: כי לך תכרע כל ברך ביום המיתה יכרעו לפני' על שעברו השבועה שנשבעו ביום הלידה ונ"ל משו"ה אומרים שמשביעין אותו אפי' כל העולם אומרי' עליך צדק אתה הי' בעינך כרשע ומנל"ן נוסח השבועה וי"ל דאל"כ מ"ט יכרעו כל ברך האיכא צדיקים גמורי' שלא עברו על שבועתן כדכתיב אשר לא נשא לשוא נפשו אע"כ שמשביעי' אותו ג"כ שיהי' בעיני' כרשע וא"כ ממנ"פ יכרע לפני' אי קיים שבועתו והי' צדיק א"כ ע"כ הוא צדיק בעיני עצמו ומשו"ה אינו כורע כי אמר לא עברתי על מצותך הרי עבר אידך שבועה שיהי' רשע בעיני' ואי הו' רשע בעיני עצמו א"כ סבר שעבר על השבועה הראשונה ולא הי' צדיק: