ליקוטי חבר בן חיים ז מו

מתוספתא דזבחים והראב"ד תמה ע"ז ע"ש ולפענ"ד ס"ל לרמב"ם מדאמרינן חייבי' ולא אמר מותרים לכנס למקדש ש"מ דספיקא מספקא לן אי מזכר עד נקיבה ממעט לובן ואודם שלהם מנגיע שהנוגיע אינו משתלח אבל רואה הו' או דילמא רואה לא הו' ונוגע חייב ומשום ספיקא תרוויי' לא מחייבי' בין רואה בין נוגע ומ"מ הרואה שנוגע בלובן ואודם של עצמו טמא ומשתלח ממנ"פ אי משום רואה אי משום נוגע וראיי' לזה מפ"ב דשבועות ט"ו ע"א דלא משכחת טמא ששמש אלא בהיפוך בצינורא וק' הא משכחת בכהן שיגע בלובן ואודם של טומטם ואנדרוגנוס דאינו משתלח ומשום שמש חייב דמשמש בטומאה נפקא לן חלול חלול מתרומה כמבואר בסנהדרין אע"כ דלא הו"מ לשנוי הכי דא"כ דלא משכחת טמא ששמש אלא בכה"ג א"כ תפשיט דקרא דמזכר עד נקיבה אנוגע קאי ומאי אמר בתוספתא דגם הרואה לא מחייב וק"ל והארכתי בחי' על פ' אנדרוגנוס במס' ביכורים ע"ש: שם ע"ב הא מני ר"א הוא צל"ע להרמב"ם הנ"ל א"כ ראו לובן ואודם וגם נגע בשל עצמו אמאי קתני בסיפא דתוספתא דחייב הא אכתי לא ידע במאי איטמא: ואין לומר דעכ"פ ממנ"פ א' מהם הוא זובו ואידך מעיינו של זב א"כ אחר שנגע בו נמי תתחייב וע"כ צ"ל שמא מעיינו יצא תחילה ואח"כ נמצא שהמעיין הוא טהור וכיון דלא ידעינן איזה זובו הלובן או האודם הו"ל לא ידע במאי אטמא א"כ הוא עצמו נמי ואיכא סייעתא לרב: גם לשיטת הראב"ד ס"ל דסיפא דתוספתא מיירי בנגע בלובן או אודם של אחר וקמל"ן לאפוקי מקו' הש"ס אי הכי כי אטמא בשאר טומאת לא לשלחו ע"ש והשתא אי טעמא כדר"א א"כ מאי קמל"ן בסיפא אי נגע בשל אחר טמא אמאי לא: יכול לא יה' בערך איש וכו' כ' תוס' וגבי מילה אי נקבה הוא וכו' ואי זכר הוא שמא איכא שום דרשא וכו' וי"ל דשום דרשא הוא כך דהתם בשבת מרא דשמעתא היא ר' שיזבא אמר ר' חסדא ור' שיזבא הוא ס"ל בב"ב ק"כ ע"א דטומטום שנקרע אינו נימול לשמונה וה"א כ"ש לאנדרוגנוס דלר"ח בבכורות מ' טומטום עדיף מאנדרוגנוס דאמעט טומטום כש"כ אנדרוגנוס קמל"ן כל זכר לרבות אנדרוגינוס: דף כ"ט ע"ב ר"ש היא הק' תוס' כ"ש דאתי' כרבנן ועוד דטבלה נמי אסורה י"ל ודאי לרבנן דאסורה לשמש מן התורה עקרוהו רבנן לטבילת מצוה בשב ואל תעשה משום גזרה דתשמש ומשו"ה לא מצי אתי' כרבנן דא"כ טבילה נמי אסורה אבל כר"ש אתי שפיר דתשמש גופא גזירה הוא לא אסרי' טבילה בזמנה וק"ל: בשבוע קמא מטבילין אותה בלילותא וכו' הק' תוס' אר"י בר"ח דלא אסיק אדעתי הך דהרחיקה לידתה ובריי' לא מפרש כלל בענין אחר ולפענ"ד לפרש בענין אחר צ"ה טבילות בשנדקדק עוד לריב"ח מ"ט אמר שיצתה מליאה וכו' מ' שיצתה זמן מה עכ"פ ולא הול"ל אלא הפילה ולא ידעה מה הפילה אע"כ מודה ריב"ח דעכ"פ נתאתר בחוץ זמן מה אלא שלא רצה לומר ששהתה פ' יום שנאמר הרחיקה לידתה כ"כ עד שכבר חלפו ועברו ימי טוהר שלה דהו"ל להזכיר בבריי' אלא שהתה ב' שבועות זמן לידת נקיבה וזה מרומז בברייתא מדאמר ג' שבועות טהורי' ואי ס"ד לא שהיתה בחוץ כלל א"כ ב' שבועות הראשונות מה תועלת בטהרתן הא עכ"פ טמאה מס' לידה אע"כ שהתה ב' שבועות ואפשר שהרחיקה וכבר הי' בתוך ימי טוהר וס"ל נמי דלא בעינן סיפורי' בפנינו דזהו עדיף ממאי דמוקי לי' כר"ע דבעי סיפורי' בפנינו וק' הא איהו ס"ל ימי לידה שאינו רואה בהן עולה לה לספירת זיבתה וכן הק' תוס' לקמן במכילתן אבל ריב"ת הו' ס"ל דלא אתי כלל כר"ע אלא לא בעי' סיפורי' בפנינו והשתא ל"ה דב"ה הם כפשיטי' ג' שבועות קמייתא מטבילון אותה ביממא משום ספק זיבה דהא לא בעי' סיפורי' בפנוני והו"ל כ"א טבילות ביממא ועוד ב' שבועות הראשונות מטבילין אותה י"ד לילות דבכל יום מספקי' בסוף לידה וכ"א עם י"ד הו"ל ל"ה אבל הנך דשבועה חמשית לא קחשיב לב"ה משום דהשתא לא טבלה כל השבועה א' רק ליל א' בשבוע ושישית וז' ממנ"פ היתה תחילת שבועה ד' תחילת נדה הרי עלתה לה הטבילה שבתחילת שבועה ה' ואי ילדה זכר אפי' הרחיקה לידתה כל הי"ד יום ששהתה בחוץ מ"מ לא יכלו ימי הטוהר עד יום שישי שבשבועה ד' ומן אז תהי' תחילת נדה או יום ז' וא"כ תסגי לה שתטביל בשבועה ה' בליל וי"ו וז' ותו לא וכיון דלא טבלה כל השבועה זא"ז לא קחשיב לי' אלו הם ל"ה דב"ה וכן מ' מרש"י שבת קכ"א ע"א דלב"ה מטבילין ל"ה טבילות לס' ד' טבילות שעלי' שמא יולדת זכר בזוב או נקבה בזוב ע"ש ולא קחשיב ה' טבילות שמא נדה הי' בשבועה ה' אע"כ דאיכא למימר כנ"ל והשתא צריכי' לאשכוחי לב"ש עד ס' טבילות ונאמר דראתה כל ראיות בין השמשות ומבואר ס"פ במה מדליקין דמטולי' אותה לחומר ב' ימים והשתא בד' שבועות טמאים האחרונים דאיכא לספוקי בהו בזבה צריכה לטבול בכל יום משום