ליקוטי חבר בן חיים ז מד

גלגל עינו של רשע אמנם כשהגיע אבא שאול לחוטמו מקום נטילת נשמה חזר לאחורא ואמרו שזה אבשלום כלומר שגם זה רדף והרג להרוצה למנעו מעבירה ועל שני מעשים אילו מסיים כי אבא שאול לא הי' ח"ו מקלי עולם אלא ארוך בדורו הי' פי' חסיד ומחמיר מאוד כדאמרי' לעיל ט"ז ע"ב רבי כמה הארכת עלינו וה"נ ארוך בדורו הי' ואפ"ה לא היגיע תאותו לעבודת ד' לשיעור בעירת יצה"ר בלב רשעים וגם לא מסר נפשו אהכ"ל: דף כ"ה ע"ב המפלת סנדל מל' רמב"ם נ"ל כונתם דלפעמים מתהוה חתיכא מדם קפוי וזה איננו בכלל סנדל ולפעמים משארית הדם של ולד יעשה חתיכא דם וזה סנדל ואינו ילד בפ"ע ומ"מ כל המפלת חתיכא דם לא ניחיש שמא הי' ולד עמו ונימוק ומשארית הדם נקפה חתיכא זו ונטמאה לידה ז"א דסתמא לא ניחוש לולד אמנם יש סנדל שהי' ולד בתחלתו ונרצף וגם לזה לא ניחוש בסתם חתיכא אך אי יש לפנינו ולד וחתיכא עמו לא נימא חתיכא בעלמא הי' משארית הדם אלא כיון שכבר הוזקקה לטומאת לידה מחמת הולד שעמו חיי' נמי לחתיכא שמא הו' ולד נרצף ותישב לזכר ולנקיבה עיי' לשון הרמב"ם וק"ל: דף כ"ו ע"א ותו ליכא מ"ש תוס' מכדי אחיזה טפח דלמסקנא א"ש לא ידעתי האיך א"ש הא נמי כתי' ולא מפורש שיעורא וכן בטריפות ואולי ס"ל כהרמב"ם דאין מפורש בתורה אלא הדרוסה: אבן היוצא מן התנור וכו' פי' רש"י תנור מקום שפיתת ב' קדירות וכירה מקום שפיתת קדירה א' והוא נגד סוגי' דשבת במ"ש תוס' ד"ה בפלוגתו לא קמיירי ולענ"ד לפרש דהנה הרמב"ם פי' בפי' המשנה דאבן היוצא מן התנור היינו עובא כותלי של תנור ולהיותו צריך חום רב בעי טפח משא"כ כירה ולדברי' קרוב לומר דאי בציר מטפח בתנור וג' אצבעות בכירה בטיל לי' מכלי וא"כ ק' מאי משני הש"ס כל דבציר מטפח יד תנור הוא והוא לא מטעם יד אתינן עלה וצ"ל דודאי לפי הה"א לא ידע לשנוי קו' הש"ס והאיכא אבן היוצא מהתנור ע"כ דחיק דטעמא משום יד אלא שזה דוחק דמ"ט צריך תנור וכופח יד גדולה יותר מכירה הא כופח הוא רק שפיתת קדירה א' וכורה הוא שפיתת ב' קדירות וע"כ צ"ל לפי אותה הה"א ס"ל דכופח גדול מכירה והול"ל ולטעמיך ולהק' ממס' שבת אלא דבלא"ה פריך ותו ליכא ומסיק בפלוגתי לא מיירי ולמסקנא אמרי' דאבן היוצא היינו עובא תנור ולשמר חומו הרב משא"כ כירה וא"ש הכל דברי רש"י וגם דברי פי' הרמב"ם: שם ע"ב תנור תחילתו טפח פי' הרמב"ם כשהתחיל לעשות בו ד' טפחים אעפ"י שסופו להוסיף עלי' מ"מ בד' טפחים גדול וטפח בקטן סגי ואם כבר נגמר ונשבר ונשתייר בו ד' ארובות נמי סגי וק' לפ"ז מאי פריך הש"ס רובו דטפח למאי חזי הא לא מיירי בתנור שכולי טפח אלא תנור קטן של איזה טפחים ומשהתחיל לעשות בו טפח מקבל טומאה מפני שראוי לבנות ואם כבר נגמרו איזה טפחים ונשבר ונשתייר רובו נמי מקבל טומאה ולא מיירי כלל מרובו דטפת אע"כ פשיטא להש"ס דא"א להחמיר בשיורא יותר מתחילתו וכמ"ש תוס' ליישב קו' ר"ת וכיון דאתחילתו סגי בטפח א"א לומר דבשיורא בעי רובו של איזה טפחים וע"כ רובו דטפח קאמר ומשו"ה פריך למאי חזי וא"כ מוכח דלא כרמב"ם וי"ל דס"ל דהמקשון לא אסיק אדעת' הך פירושו והיינו דקמתרץ הש"ס וה"פ של חכמים בד"א בגדול פי' תנור שכולו ט' טפחים אזי תחלתו ושיורי' ד' א"כ קטן פי' שכולו ז' תחולתו טפח ושיורא ברובו של ז' דשיורו קיל מתחילתו וכר"ת והא דקאמר שירי' אגדול קאי פי' גדול יותר מטפח שהוא ז' טפחים ולעולם היינו קטן דאמרי רבנן וכרמב"ם הנ"ל: ושירי' ברובו פי' רש"י ומקשה בהעור והרוטב וכו' רצה בזה דאל"ה הו"ל לשנוי כי קחשיב מה שהוא לעולם טפח משא"כ דשיורי' סגי ברוב טפח לכך מייתי דהאי שירי' לאו ארוב טפח קאי אלא אגדול: המפלת מין בהמה חי' ועוף מה שהאריכו תוס' לאתוי ראיי' דס"ס שרי' היינו משום דהומ"ל דהיכא דאיכא חזקת איסור שאינו זבוח לא מהני ס"ס וזהו פלוגתי בין הקדמונים לכן מייתי ראיי' דאמרי' ס"ס כה"ג: ומ"מ צ"ע אם שייך הכא יכול להתהפך ושם אונס חד הוא: דף כ"ז ע"א ר"י ור"י ור"ש מטהרין במרדכי ס"פ הזרוע כ' מ"ט יתבטל הא לא הו' ניכר מעולם ודחק עצמו ע"ש ואולי זהו טעמא של ר"מ דלא בטל משום שלא הי' ניכר מעולם ונשאר באיסורו ומ"מ בבית החיצון חוזר ומתבטל שזהו מין ביטל אחר דבטל במשהו ממנו דהא כשלא הי' ניכר איסורו מעולם לא הועיל אמנם עתה שכבר ניכר איסורא ויצא לבית החיצון שפיר מתבטל ברוב והיינו דקאמר אינו דומה נימוק פ"א וכו': אפי' כי הא מלתא לימא אונש קמא רבי' ולא לשתוק: