ליקוטי חבר בן חיים ז מא

משאינה מופנה לטמא לידה דהשתא ליכא למימר נילף נמי איפכא אדם מבהמה לטהר בשחיטת אמו ז"א דכיון דאיכא למילף המופנה מאינה לא ילפינן בהיפך ויצר דאדם לאו מופנה הוא: תו מופנה ויברא האדם למילף תנין מני' לטמא לידה דהשתא ליכא למימר אדרבה נילף המופנה מאינו מופנה היינו אדם מתנין לטהרו בשחיטת אמו ז"א דלא שייך שחיטה בתנין גם כי דג טהור מטיל ביצים וליכא ולד במעי אמו וא"כ כיון דא"א למילף מהאינו מופנה ילפינן שפיר מהמופנה ולעולם תנין נמי אמו טמאה לידה וי"ל כיון דבקרא דבהפנאת בהמה כתי' נמי עוף והתם ליכא למטעי כלל דלטהר בשחיטת האם קאי א"כ ליתא להנ"ל ועדיין צריך תלמוד: דף כ"ג ע"א ולהכי אפנוי רחמנא וכו' הק' בתוס' הפנאה דאדם ל"ל וי"ל דסד"א בתר דנילף חי' ועוף מגז"ש הדר נילף תנין וכל רמש המים מהקישא דעוף דכתיב בקרא דויברא את התנינים וגם כל רמש האדמה נילף בהיקשא מחית הארץ בקרא דוירמוש את חית האדמה והי' כל המינים טמאים בלידה וע"כ צ"ל דז"א דא"כ ל"ל הפנאה גבי בהמה כלל לא ליכתוב הפנאה אלא גבי אדם וממילא נילף בגז"ש המופנה מצד א' נילף הכל מדהפנה גבי בהמה ש"מ לא בעי למילף אינך מינים בהיקושא כצ"ל: וא"כ תינח השתא דכתיב גבי אדם הפנאה וא"כ הפנאה דבהמה לא אצטרך אלא לאורוי דלא נילף שארי מינים בהיקישא אבל אי לא הי' כתיב הפנאה גבי אדם רק גבי בהמה והו' אצטרך הפנאה דבהמה לגופא לגז"ש שפיר הו' ילפינן שארי מיני' בהיקשא: מה לאדם שכן מטמא מחיים יל"ד טובא דלמא להכי אפנוי רחמנא לבהמה משני צדדים כי היכא דנילף גם תנין המופנה מצד א' ולא נפריך שכן אדם מטמא מחיים משא"כ תנין דנימא בהמה תוכיח שאינה מטמא בחיים: מה תאמר מה לבהמה ועוף דאיכא מיהת שום טומאה בעולם משא"כ בדגי הים דלית בהו שום טומאה בעולם א"כ הו"ל להש"ס להזכיר הך פירכא ולא פירכא דמטמא מחיים ומכאן נראה קצת כפי' מהרש"א ז"ל דהש"ס קאי אהמופנה משני צדדים מאי פירכא אית בי' והיינו בהמה משו"ה אצטרך דאי לאו דבהמה מופנה משני צדדים הי' פירכא שכן אינה מטמא מחיים: אלא מעתה המפלת דמות נחש וכו' הרמב"ם פסק דבנחש טמאה לידה אפי' לרבנן משום דגלגל עונו דומה לשל אדם טפי מבהמה דגבי נחש דומה באוכמא וציריא כ"כ בכ"מ פ"י מא"ב וסמך אסוגי' דלקמן כ"ד ע"ב עובדא דתנינא בן אחי ר' יושיע ע"ש והי' לו לפרש דבשמעתן ה"נ הו"מ לשנוי דבנחש גם חכמי' מודים משום דגלגל עונו דומה באוכמא וציריא אלא דאכתי לא אסיק אדעתי' עד לבתר שהק' והא גבי מומין קתני לה: הואיל ועינו עגולה כשל אדם לכאורה הי' נ"ל דכל האמוראי' לא פליגא אגז"ש דיצירה רק טעמא יהיבא לחלק בין בהמה לשארי מיני' מ"ט רבי' קרא להנך טפי מאינך ובהכי רהטא שמעתא ולפי"ז הא דפריך מנחש אע"ג דלא כתיב בה יצירה צ"ל מ"מ פריך שפיר דע"כ טעמא דבהמה לא משום גלגל עינו דא"כ הו"ל רחמנא לרבוי נחש נמי: למאי נפקא מינה לאתסורי באחותו מ"ש תוס' דאיני יכול לחיות שנה להוציאו מס' טריפה צ"ל דס"ל דולד זה אינו בכלל רוב בהמות כשרות ומשו"ה בעי שנה להוציאו מספק טריפה וצ"ל דלרוחה דמלתא כ"כ דלפמ"ש לעיל כ' ע"ב ד"ה דאיכא וכו' לא מהני חי שנה דהו"ל חזקה שאינה מבוררת אמנם בעיקר דברי תוס' לא יכולתי להבין דמשמעות דבריהם דעכ"פ זמן מה יכול לחיות ע"פ האדמה דא"ל הכי לא שייך הורגו ורובעו וא"כ מה גיחוך איכא באחותו הא אכתי מבעי מבעי לן אי קדש אחותו באותו שעה שהוא חי ובא אחר וקדשה אי תלין קידושי שני או לא, ועוד תבעי' לי' הכא על אמו של ילד שקדש דבהא לא שייך לחלק בין חי לאחר מיתה וע"כ צ"ל כמ"ש הרשב"א והא דגם מה שהו' תי' אינו אלא כנפל בעלמא וכבן ח' חי שאסור לטלטלו בשבת וחיותו אינה אלא כזנב הלטאה שמפרכסת וא"כ גם קו' התוס' ליתא דההורגו ורובעו פטור ואי תימא מ"מ הו"ל להביאו לידי גיתוך בשאלות האלו ומ"ש אחות אשתו דקבעי מיני' ז"א דא"כ אכתי לא תי' התוס' מידי דנהי דלא יכול לחיות שנה מ"מ גיחוך מיהו הו' וע"כ צ"ל דקו' תוס' הי' דהנך שאלות צריכא לקושטא דמלתא ואכתי ק' כנ"ל הא ע"כ נפל בעלמא הו' ועיי' ב"ש: לידי גיחוך ולא גחוך פי' הרש"א אסור למלאות פי' ור"ז מחמיר טפי ונראה משום גדר ערוה נגע בי' דשחוק וקלות ראש מרגילין לערוה והו' בתר הך דקטונא חריך שקו ונראה לפי חסידותו של ר"ז כל המביאו לידי גחוך הי' בעיניו כאלו הרגלו בערוה ח"ו ואולי לזה רפ"ב ויש לישב גם בעי רחמי ואחי' פי' בתשובה גמורה על הנ"ל וכן כולי שמעתא דהתם וק"ל: שם ע"ב והא איפכא תני ר"ח גריס איפכא כמ"ש תוס' וכן נ"ל שהי' גרסת רמב"ם דפסק להקל