ליקוטי חבר בן חיים ז מ

מטמא אפי' ביבש אלא משום דלא שכיחא שיה' ק' כ"כ משו"ה תלינן שהו' משומא ומכה וא"כ איכא למימר נהי דבפחות מעל"ע נמי יבש הוא מ"מ עדיין אינו חוץ מגדר השכיח עד שיתיבש כ"כ שלא יתמחה במעל"ע וא"כ נדע שהוא ממכה ושומא כנ"ל ובזה נ"ל קו' תוס' ארשב"ג דס"ל מעיך ע"י הדחק בעי' ולקמן סגי' במעל"ע תחלתו וסופו ולפי הנ"ל א"ש דבמעל"ע סגי לידע שהוא יבש ומ"מ בשמעתן להוכיח מזה שהו' ברי' בפני עצמה בעי טפי ובעי' מעוך עי' הדחק: ובזה נ"ל דעת הרמב"ם שפסק רפ"ז ממשכב ומושב הנ"ל כיודא בן נקוסא לקמן להקל תחילתו אעפ"י שאין סופו ודלא כרשב"ג במשנתינו ע"ש בכ"מ ובמשנה למלך ועוד בהלכ' איסורי ביאה כ' סתם מעל"ע ומשמע תחלתו וסופו ולפי הנ"ל א"ש דס"ל לרמב"ם רשב"ג דבעי הכא מעוך אזיל לטעמא דלקמן גבי בשר המת ושרץ בעינן תחילתו וסופו א"כ הכא בעי טפי להורות שהו' ברי' ויצא מגדר השכיח לכן בעו מעוך עי' הדחק דוקא ורבנן דשמעתן היינו ר' יודא בן נקוסא לקמן דסגי לי' בתחילתו אעפ"י שאין סופו א"כ הכא סגי בתחילתו וסופו ומשו"ה בשמעתן דהלכה כרבנן לגבי רשב"ג משום עובדא דמטבעין ליבנה ומעשה רב א"כ ממילא הלכה כר"י בן נקוסא דלקמן פ' דם הנדה ואש"נ דבה"ל משכב ומושב סגי בתחילתו אעפ"י שאין סופו ובה"ל איסורי ביאה בעי תחילתו וסופו וק"ל: אלא מעתה המפלת דמות תנין וכו' כ' תוס' דהו"ל למימר דמות דגים ולענ"ד לפמ"ש רמב"ן בחומש דלא שייך בריאה אלא ביש מאין ודגבי אדם ותנינים לגודל חשיבתי' כתוב בהו בריאה א"כ לא קאי ויברא רק אתנין ולא אדגים וא"ש אלא לפ"ז צ"ל הא דאמרינן גם עופות טמא לר"מ ובעופות לא כתיב בריאה כ"א בקרא דתנון ולפי הנ"ל לא קאי אלא אתנון א"כ ק' וצ"ל דמ"מ גופא דקרא דעופות מיותר ל"ל דהדר כתיב ואת עוף השמים בקרא דויצר מן האדמה ואע"ג דרפ"ב דחולין יליף מזה שנבראו עופות מן רקק מ"מ הא משמע התם דהיינו למ"ד יש שחיטה לעוף מה"ת ור"מ מצי סבר אין שחיטה לעוף מה"ת עיי' תוס' חולין כ"ז ע"ב ד"ה בשפיכה וכו' אמנם שם כ"ח ע"א ד"ה תמהני לא מ' כן וצ"ע קצת לקמן גבי יוצר הרים ובורא רוח ועיי' מ"ש עוד בזה בשמעתן: התם ביבשה כתי' תמי' נשגבה איך נעלם זה מהמקשן כמ"ש תוס' אבל הנלענ"ד לפמ"ש לעיל בסמוך דויברא לא קאי אלא אתנון וא"כ עוף מנל"ן היה ס"ל דמ"מ עשיי' דעוף כבר נכלל ברבוי דוכל רמש הרומש על האדמה ואיתר לי' ויצר גבי עוף נמי לאפנויי והו' ס"ל להמקשן ה"ה דגי הים נמי נכללו בכל רמש הרומש על האדמה והו' עפ"י מ"ש תוס' במס' שבת ע"ג ע"ב ד"ה מפרק וכו' והו' ס"ל להמקשן דגם דגים נמי גידולי קרקע הי' משום שמפרנסים ממה שבקרקע הים כפי' רש"י ר"פ אין צדין ומסיק דליתא תיבה גדולי מקרקע שביבשה כמ"ש תוס' במס' שבת הנ"ל וק"ל: מופנה מצד א' לר' ישמאל למדין ואין משיבין כן בתרי לישנא וליכא מאן דפליג לר' ישמאל דמופנה מצד א' למדין ואין משיבין גלל כן נוראות נפלאתי עמ"ש תוס' בנזיר מ"ח ריש ע"ב ועוד שם ד"ה ולאחותו דלר"י מופנה מצד א' למדין ומשיבין ע"ש וחזרתי על כל הצדדין ולא מצאתי ישוב וגם באורח מישור לא הרגיש בזה: מאי איכא בין מופנה מצד א' לשני צדדין בס' באר יעקב בכללי סוגי' שבסופו כלל מ"ח מייתי בשם ספר יבין שמועה דמקשה אשיטת רבנו פרץ דלעולם ילפינן מופנה משאינה מופנה ולא בהפוך והק' ע"ז מדוכתא טובא והעלה באר יעקב הנ"ל דהיכא דליכא למילף מאינה מופנה מודה ר' פרץ דילפינן ממופנה אלא שמ"מ השאיר בקושי' מה דאמרינן בשמעתן לר"י מה איכא בין מופנה מצד א' לשני צדדים האיכא טובא דמופנה משני צדדים ילפינן משני צדדים ואילו מופנה מצד א' אי איכא למילף המופנא משאינה מופנה תו לא ילפינן בהיפוך וע"ש ונ"ל שהק' כן לפמ"ש מהר"מ לובלין דהא דקאמר הש"ס ולהכי אפנוי רחמנא וכו' וקאי לרבנן וכפשיטיות לשון רש"י וא"כ הא דקאמר מאי איכא בין מופנה וכו' אעלמא קאי ושפיר ק' לר' פרץ כנ"ל אבל נראה לי ר' פרץ מפרש כח"ש מהרש"א בשמעתן דלא כמהר"ם וכדמ' נמי מהתוס' דלר' ישמעאל קאי וא"כ איכא למימר איה"נ הואיל דלר' ישמעאל איכא בין מצד א' לשני צדדים כנ"ל אלא מ"ש משמעתי' דבהפנאה דויצר לא נפקא מיני' מידי מיהת דהרי ליכא למילף איפכא ומשו"ה הוצרך למימר משו"ה אפנוי רחמנא לבהמה משני צדדים וק"ל ולק"מ: אך הא ק' מנ"ל דמשו"ה אפנוי דילמא אי לאו דהפנה גם גבי בהמה ולא הי' מופנה רק גבי אדם ה"א דלא נילף אדם מבהמה לטמא לידה דהו"ל אינה מופנה ממופנה אלא איפוך נילף אדם מבהמה שיה' אדם במעי בהמה מותר בשחיטת אמו כדאיבעי לי' לקמן כ"ג ע"ב משו"ה אפנוי רחמנא משני צדדים ובאמת ויצר דאדם איננו מופנה אלא ויברא הוא דמופנה והשתא גבי בהמה הוא דמופנה ויצר ומופנה מצד א' הו' למילף המופנה