ליקוטי חבר בן חיים ז לט

כמין שערות וקליפות ולא נודע לן בבירור שיש לה מכה שמוציאה כיוצא באילו ולא מטהרינן לה אלא מטעם רוב דרוב דמים אינם נעשים כצורת בריה ומזה שפטינן שיש לה מכה שמוציא כיוצא בזה מ"מ מיעוטא מיהת הו' דנעשה גם מדם צורת כאילו וכשנצרף לזה גם יום הוסת דעל הרוב חזי' בי' א"כ מדוע לא נחמיר עכ"פ למבדק אם נמוח או לא ואיך נסמוך על דאתחזק תלתא זמני שלא נימוח הא גם אם הוסת כבר אתחזק או יום שלושים לרוב נשים ויפה כ' רמ"א וממילא מובן נמי שיטת הראב"ד דבחתיכה שאינה עשויה כמין ברי' לא מועיל מה שלא נימוח דהרי דם יבש נמי טמא ומה תאמר לא שכיחא שיה' יבש כ"כ ותלינן במצוי הלא לא נודע לנו עפ"י רופאים שמצוי יותר שיבואו החתיכות מהמכה יותר ממה שיה' מדם הנדה כמו שהעידו על מינו ברי': וצריכין אנו לומר לאו דוקא שערות וקליפות אלא כל מן ברי' כמו יבחושים אדומים וכדומה וא"ש הכל בעזה"י: אך כל זה לשיטת הראב"ד וסייעתא דדם יבש טמא לולי שעשוי כמין ברי' א"ש כל דברינו הנ"ל אמנם לשיטת הרז"ה וסייעתא דכל חתיכא יבשה או לא נימחו תלינן במכה ואי נימא נמי משום דלא שכיחא שותיבש כ"כ מ"מ הא לא העידו הרופאים על זה ואי נימא אה"נ קאמר דבכל פעם נשאל לרופא על זה לא נזכר ומ"מ נראה דלק"מ דהמעיי' בהשגת הרז"ה על ספר בעלי נפש יראה דס"ל דלא כמ"ש הראב"ד והתוס' בשמעתן ד"ה ולפלוג נמי ר"י בהא וכו' בחתיכות קטנים לא שייך פתיחת קבר אלא ס"ל להרז"ה בהדי' דלעולם שייך פה"ק אפי' בחתיכא קטנה שבקטנים ודלא כמ"ש הרא"ש על שמו ותמהתי ואולי נעלם מהרא"ש דברי הרז"ה בהשגת הנ"ל וא"כ צריכין להבין א"כ מאי נפקא מיני' בפלפולי של הרז"ה בחתיכא יבשה הא בלא"ה הכל טמא אפי' בחתיכא קטנה משום דא"א לפה"ק בלא דם וע"כ צ"ל סמך הרז"ה עצמו עמ"ש עוד לפני זה דס"ל כר' אחא משבחא בעל השאלתות דגרס בכריתות שם לחלק בין נגמרה יצירה ללא נגמרא דכללא היתה מעוברת מ"א יום ומפלת אפי' צורה אפשר לפ"ק בלא דם ובהיתה מעוברת מ"א אם אזי אפי' חתיכא קטנה שבקטנים נמי יש לה דין קברות וא"א לפה"ק עיי' היטב בדברי הראב"ד והרז"ה בזה ותראה כי כנים דברינו וגם זה נעלם מהרא"ש ז"ל נמצא דנפקא מיני' טובא בפלפולא של הרז"ה בחתיכא יבשה כשיודעת האשה בודאי שאינה ולד ולא נגערה ימי יצירה מ"א יום בהא מטהרינן כנ"ל וא"כ א"ש דשאלו לרופאים דנהי דע"י שלא נימחה חתיכא כבר נתברר שהי' דם טהור דכל חתיכא שלא נמחה טהורה מ"מ אכתי איכא למיחש לפה"ק וכשאשה א"א לה לידע בבירור שלא נתעברה זה יום ע"כ מטמאין מספק משו"ה שאלו לרופאים ומיירי שהרופא העיד על אשה זו וכיוצא בזה שאינה אלא ממכה ולא מולד ואה"נ דאפי' הטלה לא הי' צריך דע"כ סמכי' אהרופאים אלא משום דכל מה דאיכא לברורי מבררינן מיהת באופן שנידע בבירור שאינה דם נדה ומ"מ אם הוא לידה או לא זה א"א לברר וע"כ לסמוך ארופאי' וא"ש ובזה א"ש דברי הירושלמי ר"פ ומייתי לי' הש"ך ופלתי סי' קפ"ח דמקשה לריב"ש דס"ל דם יבש טהור ומקשה מעובדא דר' צדיק ששאלו לרופאים טעמא דאיכא מכה הא ליכא מכה לא והניחו בקושי' והא"ש ס"ל להרז"ה דהירושלמי מצי סבר או כמ"ד אפשר לפה"ק בלא דם או א"א בלא דם בלי שום הכרעה א"כ שפיר ק' כנ"ל משא"כ אנן ס"ל כתלמודא דידן בכריתות הנ"ל לחלק בין נגמרה ימי יצירה או לא וכנ"ל א"כ שפיר י"ל דם יבש טהור וכריבר"ח ומיושב קו' הש"ך אמנם הרא"ש דפרקי' ס"ל נמי כהרז"ה ומ"מ פלוג אהרז"ה כמבואר א"כ לשיטתו יפה הק' קו' הנ"ל בתשובה כלל ב' ואין פותר אותה: אבל דם דרכיך לא הק' תוס' הא דם נדה תני' לקמן בפרקין דברי תוס' ק' להולמם ולפמ"ש הרש"א כונתם כך איך מחליטין משום שלא נימוחו ש"מ ברי' הי' ממכה הא חזי לקמן דיכול להיות שדם יתקשה ויתיבש כ"כ הרבה ואם זאת כונתם א"כ מבואר דס"ל כהרז"ה וסייעתא דלאו דוקא צורת אלו אלא ה"ה לחתיכא ממש שלא נמיחה נמי טהורה ולא משום שהצורה מוכחת עלי' וכשיטה זו מ' נמי מפי רש"י דשמעתן ד"ה לח ונעשה יבש שכ' דדם הנדה דומי' דבשר המת משמע מני' דמתניתן דר"פ הנדה לא מיירי מיבש מעיקרא וזהו שיטת רז"ה דלא כרשב"א כמובן למעיין וכן הוכחתי עוד משיטת התוס' לעיל ר"פ ד"ה אלא בחתיכא וכו' וכמ"ש לעיל וא"כ יש לנו די סמוכה לצרף עוד להתירא אחרים דהרי הרז"ה ורש"י ותוס' ורא"ש וטו"ר קיימא בחדא שיטתא: דם דרכיך לא הראב"ד בפ"ב ממשכב ומושב ס"ל דלא בעי מעל"ע אלא בשרץ ונבילה דאקושי וצ"ל דיצא לו זה מדנקט בעל האבעי שרץ ונבילה והו"ל למנקט ש"ז ורק לאשמיענן דגם אינהו אקושי טפי מדם ולאפוקי מקו' תוס' אע"כ פשיטא לי' הואיל והני רכיכא לא בעי מעל"ע ולא אבעי' לא אלא בדם הנדה דלדינא