ליקוטי חבר בן חיים ז לח

אפי' אינה יודעת שמכתה מוציאה דם והא"ש הא דאמר ר"ע לתלמידיו שהסתכלו זה בזה לא אמרו בכתמים להחמיר אלא להקל היינו כדי להפיס דעת תלמידיו אפי' אי ס"ל מב"מ לא בטל שהרי חמשה תלמידי הי' לו לר"ע ר"י ור"מ ור"י ור' שמעו' ור' נחמי' ור' יודא ס"ל בכולא תלמודא מב"מ לא בטל וכן ר"ש לדעת הר"ש במס' טבול יום ואינהו לא שמענום דפליגא ואפשר ר"ע גופא ס"ל כן משו"ה הוצרך לתלות הטעם דבכתמים הקילו אבל לדינא א"ש כהרשב"א הנ"ל ומ"מ עדיין צריך הדבר תלמוד לסמוך על זה למעשה: כי יזוב זוב דמה אמר רחמנא צ"ע קצת דנקט קרא דפרשה שניי' שהו' פרשת זיבה בלא עת נדתה ושביק קרא דפרשה ראשונה דמיירי בנדה ממש והתם כתיב נמי לשון זיבה ואי נימא דמיותרא דכי יזוב זוב הי' דנולד לו ספיקא הו' א"ש אלא דלפי"ז איכא למימר לקושטא דמילתא דבימי נדה דכתיבי' דם יהי' זובה יהי' ריבו לרבות אפי' יבש נמי ובימי זיבה כתיב כי יזוב זוב למועטי יבש וא"כ יהי' בימי נדתה מטמא אפי' ביבוש ובימי זיבה לא תטמא אלא בלח ואל תתמה שכן ימי נדה חמורים מימי זיבה שבימי נדה מטמאת אפי' מחמת אונס לידה ולא בימי זבה ועיי' לקמן ל"ו ע"א וסברא זו כ' תוס' ר"פ דם נדה לחלק בין דם נדה לזובו של זב זכר עיי"ש וא"כ ה"נ נימא הכי וא"כ מאי פשיט ממשנה דר"פ דם הנדה ודריש פ' המפלת דילמא התם בימי נדה איירי אבל בימי זיבה אה"נ דדם היבש טהור וצ"ע קצת: וחכמים שאלו לרופאים בתשיב' הראש כלל ב' שאל לרשב"א אם האמינו לרופאים למה לי הטלה למים עיי"ש ולא מצא תשובה על זה, ואומר אני מקצת מה שלקטתי מתוך דבריהם ומה שהוספתי נופך בעזה"י בתוספות מרובה והמעיין יבחר והו' כי לדעת הראב"ד ז"ל דדוקא בכעין ברי' מהני מה שלא נימוח משא"כ בחתיכות בשר שאפי' לא נימוח נמי טמאה א"כ אפי' אי נאמין לרופאים מ"מ מאן לימא לן שמכתה מוציאה קליפות ושערות ולא יהי' אלא מכה ממש שתוכל להוציא דם מ"מ לרוב הפוסקים בעינן שתדע עכ"פ שמכתה מוציאה דם מכש"כ הכא בעי שתדע שמכתה מוציאה שערות וקליפות וא"כ בשלומא דם אפשר שתראה שהוא ביציאתה מהמכה אבל פליטת שערות והשרת קליפות גם הי' גם הרופאים לא ידעו דבר ולא הועילו דברי הרופאים אלא להודיען עפ"י דרכי רפואה שישנו כזה בעולם שאפשר שיהי' לאדם מכה שמוציאה כעין ברי' זו ולא שנאמין על האשה זו כלל אעפ"י שאמרו הרופאים אשה זו מכה יש לה משמע שעל זו העידו מ"מ הם שפטו כן אבל מה לנו ולדבריהם ולא הי' לנו שום תועלת בדבריהם אלא שנדע שיש מציאות זו בעולם ולזה נאמין לרופאים אפי' לדעת הפוסקים דלא סמכי' ארופאין באיסורין עיי' מעיל צדקה מ"מ בהא נאמינהו אם אינו שופט על גוף זה והתנק והא"ש הכל דודאי אפי' לא נימוח נמי הא טמאה כשיטת הראב"ד אך להיות כי לא שכיחא כלל שיתיבש כל כך ושיעשה כעין ברי' הלז ולעולם תלינן במצוי בין להקל בין להחמיר ע"כ שאל לרופאי' ואי לא דהו' מצוי מכה ושומא דנוכל לתלות בהם לא הי' מועיל מה שאינו נימוח או מה שהו' ברי' אבל הואיל ואמרו הרופאי' דאיכא מכה ושומא כזו בעולם א"כ כי חזינן דלא נימוח ונעשה יבש כעץ וגם הו' כצירת ברי' תלינן במצוי במכה ושומא ואמרי' יש לה מכה ושומא והיינו דלא הוזכרה במשנה ובשום פוסק דנשאל לרופאי' משום שאין אנו צריכין לדברי רופא דכבר נודע לחכמים בימי ר' צדוק בטבעין שיש כזה בעולם א"כ בכל כיוצא בזה אנו תולין שיש לה מכה כזה והא"ש מ"ש רמ"א בסי' קפ"ח אם בדקה כבר ג' פעמים ולא נימוחו שוב לא תבדוק היינו משום דהשתא ידעו שמכתה מוציאה כיוצא כאלו דאתחזק תלתא זימנא ולא יה' אלא דם צלול אם הי' לה מכה ויודעת שמכתה מוציאה דם תלינן במכה לכו"ע ואמאי לא נתלה נמי ברי' הללו במכה הואיל ויודעת שמכתה מוציאה כמין אילו ע"י דאתחזק תלתא זימנא ואש"נ מ"ש רמ"א דבשעת וסתה כשתראה כמו אלו צריכא בדיקה ולא מועיל מה דכבר אתחזק תלתא זימנא והש"ך תמה ע"ז דע"כ לא כ' תוס' כן לעיל ט"ז ע"א ד"ה ומס' וכו' אלא בדם ממש ומשום וכו' לעולם לא תטמא וזה לא שייך במפלת שערות וקליפות שהרי תטמא כשתראה דם צליל ע"ש ולפענ"ד בהיפך ע"כ לא הוצרכו תוס' לומר וכי לעולם לא תטמא אלא במכה שידעינן בודאי שמוציאה דם טהור א"כ ביום הוסת נמי הי' לן לומר שזהו דם טהור מהמכה דמספיקא מוקמין לאשה בחזקת טהרה דאעפ"י דיום הוסת הוא דהות חזי' בי' רוב ימים מ"מ השתא קיימינן אי וסתות דרבנן ולא הו' רוב גמור וחזקת טהרה דידה עדיפא ותלינן במכה שיש בה ודאי דם טהור אי לא דא"כ לעולם לא תהי' טמאה ומפקינן לה מהרוב נשים וזהו רוב גמור ועדיף מחזקת טהרה שלה לכן טמאה מיהת ביום הוסת כל זה ביש לה מכה שמוציאה דם טהור בברור והוצרכנו לסברא זו וכי לעולם לא תטמא משא"כ בזו שהוציאה