ליקוטי חבר בן חיים ז לז

וחתיכה משום שאין דרכה של אשה לראות כך הכל הולך אל מקום אחד והשתא נחזי אנן אם המקור נמשך למטה לבית החיצון באופן שכשבודקת עצמה מגיע עם העד לפני' פה המקור ומוציאה עמה דם אין זה באה בהתעוררת עצמו רק שהוציאה ע"י העדים בשלמא שכשהמקור במקומו ואז א"א בשום אופן שיגיע העד לפנים מפה המקור שהרי בדוחק גדול תגיע אל המקום שהשמש דהשמש אינו מגיע לעולם יותר מקרוב לפה המקור כמ"ש רמב"ם וכ"כ לעיל במשנת פרוזדור: וא"כ כשמוציא דם על העד אזי הדם מעצמו יצא מהמקור ונפל על העד וחזקה על דם היוצא מאלי' שאינו יוצא אלא בהרגשה א"כ מסתמא היה בהרגשה אלא הי' סבורה הרגשת עד הי' משא"כ כשהמקור נמשך לבית החיצון באופן שכשתבדוק תגיע בו ותוציא דם ממנו ה"ז כרואה בלא הרגשה ומשו"ה טיהרה ר"ש ועמ"ש הרשב"א בשמעתן כשהכניסה ידה והוציאה דם ומ"ש נלענ"ד ולמעשה יש להתישב ולצרף עוד סברות לזה: לפי שא"א לה בלא צחצחי זיבה עיי' מרדכי חולין ס"פ הזרוע הק' לבטל ברובא וכן ובמה שרקקה דם א"א לה בלא צחצוח רוק לבטל ברובא ותי' כיון שאין ההיתר הי' ניכר לבדו לעולם לא מצי לבטל ועמ"ש פלתי סי' ק"ב ועיי' מ"ש משנה למלך ספ"א מהל' משכב ומושב ועיי' מ"ש פלתי סי' י"ד ולפענ"ד דר' משולם שבמרדכי נמי לא אמרו במב"מ דרחמנא אמר אחרי רבים להטות מה לי אם הי' מעורב בתחילתו או לא אלא המרדכי מיירי באינו מינו דאזלינן בתר טעמו וחזותא ולא מהני רובא בכי הא אמר דא"נ ליכא חזותא או טעמו מ"מ עדיין אין בכח ההיתר לבטל האיסור אם לא הי' ניכר מעולם והיינו כגון צחצחי רוק בדם או צחצוחי זיבה שבקרי אבל בתערובת חלב בחלב שביו"ד סי' י"ד הנ"ל או תערובת פרוטה בכוס בתוס' שהק' הפלתי שם שהוא מב"מ דבדאוריי' בתרי בטל אין שום חילוק בין הי' ניכר או לא: ובסברה זו נ"ל לישב שיטת הרשב"א שהביא ביו"ד סי' קפ"ז דאם יש לה מכה תילה במכתה אפי' אינה יודעת שמכתה מוציאה דם אפי' בשעת וסתה ותמהו אחרונים על סברה שלו מ"ט להקל כ"כ גם הק' מפ' הרואה כתם גבי ר"ע שהורה כן וראה תלמידיו מסתכלין וא"ל לא אמרו בכתמים להחמיר אלא להקל מ' דוקא בכתמים ולא ברואה ממש עיי' ח"צ והנה כבר הלכו כמושית לומר מטעם ס"ס ניגע בי' ודחי מכמה טעמים דרוב דמים מן המקור יוצאים בהרגשה והו"ל דם מקור ודאי ודם מכה ספק כי אין אנו יודעין אם מכתה מוציאה דם ואומר אני נהי דס"ס לא הו' לומר שתא מן המכה ואת"ל דם נדות דילמא בלא הרגשה מ"מ ספק א' מיהת הו' ונימא כך שמא דם טמא היינו מן המקור בהרגשה ושמא דם טהור והיינו או מן המכה או מן המקור בלא הרגשה וכיון דאית לן עכ"פ ספק א' מ"מ נוכל לעשות ס"ס ונימא כך ספק אית כאן דם כלל שיצא מן המקור בהרגשה ספק לית כאן ואת"ל אית כאן מ"מ שמא גם דם מכה הרבה יצא עמו ונתערבו בתוך המקור בטרם צאתם לחוץ לבית החיצון ונתבטל דם הנדה שבהרגשה בתוך דם הטהור שתמכה וטהורה ואין לומר שם אונס חד הוא דהרי הראשון מתיר יותר מן השני לא מבעי אי נימא פרישת עונה סמוך לוסת דאורייתא אפי' וסתות דרבנן כמ"ש במקום אחר דשמא תראה חיישי' א"כ לספק הראשון שאינו דם מקור כלל אינה מונה וסת בראי' הלזו אפי' אם נתרפאת המכה אח"כ לא תחוש תו ליום הזה כלל ואי לספק השני שיצא דם מקור בהרגשה אלא שנתערב א"כ אם נתרפא המכה בחודש השני צריכה שתחוש ליום הזה אלא אפי' אי נימא דוסתות דרבנן לגמרי ואפי' לשמא תראה לא תיחוש נמצא מן התורה אין ס' אחד מתיר יותר מן השני מ"מ איכא למצוא נפקותא בין ב' הספיקות והוא דאפי' למאי דקייל"ן מקור מקומו טמא ואפי' דם מכה היוצא מן המקור מטמא טומאת ערב מיהת מ"מ היינו כשהוא לח אבל יבש אינו מטמא משא"כ דם נדות מטמא אפי' ביבש אעפ"י שנתערב עם דם הנדות מ"מ כשנוגע בכל התערובת מטמא אפי' ביבש עיי' במשנה למלך הנ"ל ודין ס"ס שיכול להתהפך אין כאן דא"א להתחיל לדין ולומר איפכא ושמא לא נתערב דם המקור שהרי בתחילה אנו צריכין לדין אם יש כאן דם מקור כלל וזה פשיט' נמצא שזה ס"ס טוב מצורף לזה חזקת טהרת האשה וסברת הרשב"א נכונה אלא שעדיין יש לפקפק דהרי לדעת ר' משולם הנ"ל לא מהני התערובות בכה"ג שההיתר לא הי' ניכר מעולם בפ"ע וה"נ ע"כ כבר נתערבו בתוך המקור דאם אחר שיצאו מן המקור הא כבר טמאה האשה משיצא לבית החיצון וע"כ צ"ל שמיד במקור נתערבו ונמצא דלא ניכר ההיתר מעולם ולא יועיל התערובת אך לזה י"ל לפמ"ש לעיל דבמב"מ דקול מודה המרדכי דמהני וה"נ מב"מ הו' דם בדס' אך כל זה למ"ד מב"מ חד בתרי בטל אבל למ"ד מב"מ לא בטיל ליתא לכל הנ"ל ואינה טהורה אלא ביודעת שמכתה מוציאה דם ודוקא בכתם הקילו