ליקוטי חבר בן חיים ז לו

למעוטי בשר דכותי' והיינו שפיר וחתיכה ומכש"כ שפופרת דלא ומדאצטרך מיעוטא לשפיר וחתיכה ש"מ דדם נדה הו' ולא דם חתיכה וא"כ אי פלו פלוי טמא אמנם רבנן בתראי ס"ל אין זה דם נדה אלא דם חתיכה ואפי' פלו פלוי נמי טהור וקרא למעוטי דם נדות ממש שבפופרת אתי ולא ממפיק הי' דההיא הו' משמע דממעיט בשר דכותי' אלא ס"ל מיעוטא הי' מבבשר ועיי' בסמוך אי"ה: דף כ"ב ע"א מס' דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ועיי' רא"ש דמייתי שיטת ר"ש ופי' דברי' דמפני ג' קושיותא הוצרך לומר דפליגא בהכי ת"ק ס"ל דרכה של אשה לראות דם בחתיכה וא"כ ע"כ ל"ל טעמא דקרא משום דאין דרכה בכך דהא מקרא לא אמעט אלא בבשרה ולא בבשר אחרת והיינו שפיר וחתיכה והרי דרכה של אשה לראות כן וע"כ משום חציצה הו' ומכש"כ שפופרת דאינו מינו אבל שארי אופנים אעפ"י שאין דרכה של אשה לראות כן אין להתיר ולטהר ורבנן בתראי סברו אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה וזה טעמא דקרא וממילא ה"ה לכל אופני ראיות שאין דרכו של אשה לראות כך דטהורה היא: ולרבא כו"ע ס"ל כן והשתא מיושבין כל הקושי' דשפיר פליגא אמאי דאר"א בהדי' וגם אביי' הוצרך לפרש דברי' ולא הו' סגי למימר כי פליגא בחתיכה וגם הוה הך אין דרכו של אשה לראות כדלעיל דאעפ"י שהוא דם נדה ממש מ"מ טהורה הי' והו' פשוט והשתא לר"ש אפי' אי שיעא חתיכה ויצאה החתיכה ודם ע"ג טהורה כיון שאין דרכה לראות כך ועי"ז עשה ר"ש מעשה באשה שנפלה לה חתיכות בבית החיצון ולא שיצאו החתיכות לחוץ כמו שהבין הרב"י סי' קפ"ב דא"כ הו"ל למימר שהפילה החתיכות ולא שנפלו אלא החתיכות נפלו לבית החיצון וכל זמן שהחתיכות שם אם בדקה אז ומצאה דם יש לתלות שבא ע"י החתיכה והו"ל אין דרכה לראות כך בשלומא לרש"י דלא מטהר אלא בפלו פלוי א"כ הכא טמאה כי מי ראה שהחתיכות שבבית החיצון הי' פלו פלוי אבל לר"ש אפי' דם ע"ג חתיכה נמי טהורה נמצא כל דם שיצא עם החתיכה בשעת נפילה בין שהי' בתוך החתיכה בבקעה בין שהי' טוח ע"פ חתיכה הכל דם טוהר וא"כ הו"ל כאשה שיש לה מכה דע"י שידעינן שיש לה דם טוהר היינו דם מכה תלינן כל הדמים שתמצא בבדיקה בדם טוהר דמכה וה"נ איכא דם טוהר אע"ג דהני חתיכות לאו מכה נינהו מה בכך מ"מ הדם שע"ג דם טוהר הוא ותלינן בהו' כל הדם שתמצא בשעת בדיקה: ולפענ"ד משו"ה הוסיף הטור ורו"י בדברי ר"ש ולא פסקה לראות כל זמן שהחתיכות בבית החיצון היינו משום דעכ"פ בעי שתדע שמכתה מוציאה דם ואפי' להרשב"א דס"ל תלינן במכתה אפי' אם אינה יודעת שמכתה מוציאה דם מ"מ היינו במכה שדרכה להוציא דם עכ"פ משא"כ הכא בהנהו חתיכות מאן לימא לן שדרכן להוליך דם טוח ע"פ בשעת שנפלו בבית החיצון לכן כתבו שלא היתה פוסק' לראות כ"ז שהחתיכות בבית החיצון וכן הי' דרכה כמה פעמים כשחזרו החתיכות למקומן לא מצאה דם בשעת וסתה וכשנפלו בבית החיצון חזרה לראות ולא פסקה הרי נראה לעין שהחתיכות הולכה עמם דם מהמקור ואותו דם הו' דם טוהר לר"ש וא"כ מטהרינן כל בדיקותי' ולא ניחוש שמא ירד גם נדה בלא חתיכות זה לא חיישינן כי היכא דתלינן במכה זה נ"ל פי' דברי ר"ש והטור הארכתי בזה לפי שראיתי דברי הרב"י והרמ"א וט"ז וגם דברי תשוב' מעיל צדקה והנלענ"ד כתבתי והמעיי' יבחר: אמנם כל זה לפי הפשוט כנראה מפשטות לשון הרא"ש והטור אך בפלתי השיאו לדרך אחר ואמר שהוא מה שמהמקור נמשך למטה ממקומו לבית החיצון ומשם היתה מוציא דם ע"י עדים הבדיקה וטיהר ר"ש משום שאין דרך לראות כך ונב"י צווח על זה כי כרוכי' כל דם היוצא מהמקור טמא הוא במקומו או שלא במקומו ולפענ"ד בהבין גוף הענין אין דרך אשה לראות כך מה הוא ואם באנו לידי מידה זו א"כ נטהר כל מראה דמים שאינם אדומים ממש כי אין דרכה לראות אלא דם צליל אדום וכל ההשתנות הוא ע"י חולשא ומכה וכן כל דם יבש אבל הענין נ"ל הוא מה דאמר שמואל לקמן פ' הרואה כתם בבשרה עד שתרגש בבשרה ואע"ג דצריכן קרא למעוטי שפיר וחתיכא תרתי שמעת מינה ונ"ל דהאי עד שתרגיש לאו דווקא פתיחת פה המקור כמ"ש בתה"ד אלא כל הרגשה שתרגש בגופה ע"י התעוררת הדם לאפוקי זיבת דבר לח בעלמא כמו שביארתי יפה בתשוב' בעזה"י אלא עכ"פ בעי שע"י התעוררת חוששת בגופה ולכל הפחות תרגש פתיחת פה המקור או כעין צער מי רגלים וכדומה משא"כ אם אין הדם מעורר שום דבר בגופה רק שהו זב מבשר מת אעפ"י שהוא דם נדה באמת מ"מ טהור הוא והה"נ דם היצא עם החתיכה אז אין הדם מעורר לצאת אלא חתיכה הוליכה דם עמה כי המקור כילו עורקי' וגידין קטנים וא"א שיצא ממנו דבר מבלי שיוליך עמו דם ולא שהטבע הקיאה לה להדם ההוא ומשו"ה טהור והא עד שתרגיש בבשרה דאמר שמואל והאי למעיטו שפיר