ליקוטי חבר בן חיים ז לה

דשמעתין כמ"ש תוס' ד"ה ואינו נאכל אע"כ משום הכי לא מוקי בהכי משום דלא בעי לאוקמא ברייתא לבר מהלכתא לכן מוקי לה בלידה יבשתה ואפשר לפה"ק בלא דם ואין זה לבר מהלכתא כיון דלא נגמר יצירת הולד וא"ש: ובזה י"ל דברי תוס' ישינים דהתם שהקשו למ"ד א"א לפה"ק בלא דם למה לי כימי נידת דותה תטמא תזל דא"א בלא דם ותי' דסד"א נילף ק"ו מנקבה ע"ש והקו' מפורסמת מה שהק' תוס' דילמא אצטרך קרא לאשה שהי' כבר נדה דאוריי' והי' כבר נדה איזה ומים בימי נדתה והשתא אי לאו משום לידה לא הי' אכפת לן בהך דם דפה"ק דהרי נדה דאוריי' אינה סותרת אבל השתא משום לידה בעי' דאתותב ז' ימים משעת לידה א"נ מיירי בימי זיבה קשתה ז' ולידה בג' דמשום זיבה לא אכפת לה דהרי קשתה ומ"מ טמאה לידה ומה הק' תוס' ולפי הנ"ל י"ל דהי' להם קו' הנ"ל וס"ל לתרץ כך דדחוק להש"ס לאוקמא בכה"ג בשלומא בלידה יבשתה למ"ד אפשר לפה"ק בלא דם אין זה דוחק כסתם יולדת דקרא בהכי איירי אבל למ"ד א"א לפה"ק בלא דם וביולדת בזוב וזהו נראה לו לדוחק וע"ז הי' ק' להתוס' הא להך מ"ד ע"כ יולדת דקרא נמי בהכי מיירי ומאי דוחק יש בזה וע"כ צ"ל דמוקי לקרא בגוני אחרינא ואהא ק' להתוס' כנ"ל ותי' דלעולם מיירי בסתם אשה ולא בזיבה ונדה וקמל"ן קרא דלא נילף ק"ו מנקבה וא"ש וק"ל: דף כ"א ע"ב הרי זו ספק לידה ספק זיבה וכו' הק' רשב"א אכתי מי ניחא דלת"ק דמתניתן ודאי טהורה ולתנא דברייתא קתני הרי זו ספק זיבה מיהת ותי' כיון שנאבד ואינו לפנינו הו"ל ספיקא ונראה דהיינו נמי כיון שכבר בלא"ה קשתה ז' ימים דאל"ה הו"ל לאוקמא בחזקת טהרה ועמ"ש בזה לקמן אי"ה ולפענ"ד דזו דעת הרמב"ם דפסק אפשר לפה"ק בלא דם והק' עלי' מרבא דלקמן ס"ו ע"א דס"ל קשתה ז' ימים ובג' הפילה צריכה לישב ז' נקיים דא"א לפה"ק בלא דם י"ל דס"ל דרבא נמי לא קאמר אלא ה ואיל וקשתה ז' ימים יש לנו להחמיר להצריכה נקיים מיהת וזה לא הוצרך הרמב"ם להביאו דהשתא כבר קבלו עלייה' חומרא דר"ז בכ"מ ע"ש בש"ס: סומכוס אמר משום ר"מ וכו' יש לעיי' הא ר"מ חייש למועטא וניחוש למעיטא דפה"ק עם דם דהא ע"כ מיעוטא מיהת איכא דהרי ת"ק ד"ר יושע חייש לספק זיבה נמי וי"ל כיון דאיכא חזקת טהרה דמסייע לרובא לא חיישינן למעוטא ומזה ראיה למ"ש לעיל דחזקת היתר מועיל לגבי אשה ולא כהתוס' דשמעתן: והאר"י משום רשב"י המפלת חתיכה קרועה עיי' רמב"ם דגרס המפלת חתיכה קרוע והיינו פלו פלוי' וצ"ל לפי"ז דהמקשן הי' ס"ל טעמא דשפופרת לאו משום חציצה הוא דא"כ לא הו' פריך מידי מדרשב"י דמיירי בחתיכה קרועה דהיינו פלו פלוי אלא הו' ס"ל דטעמא משום שאין דרך לראות כן והיינו טעמא דמיעוט רחמנא בבשרה ולא בשפופרת והה"נ בחתיכה ואפי' פלו פלוי והוא שיטת ר"ש בראש ע"ש ואפ"ה מסיק לחלק בין שפופרת לחתיכה: ת"ק סבר בבשרה ולא בשפופרת יל"ד מנ"ל למעט כולי האי דלמא קרא אחצ וצה דשפופרת דאינו מינו אבל מינו לא: ולכאורה י"ל לפמ"ש הרמב"ם דספיקא דאורייתא היכא דלא אתחזק איסורא הו' לקולא מה"ת וא"כ יש לעיין הא ל"ל קרא למיעוטא שפופרת ת"ל דלא הרגשה רק היא תחבה שפופרת באותו מקום והוציאה דם ואינה דומה לבדיקת עד שאינו מגיע עד לפנים מהמקור להוציא דם רק שהדם בא מאיל' א"כ אמרינן חזקת דם שאינו יוצא אלא בהרגשה והי' היתה סבורה הרגשת עד הי' וכן בשמש וכדומה אבל הכא שהכניסה השפופרת עד לפנים מהמקור והוציאה הדם א"כ מנלן שיצא בהרגשה ומידי ספיקא לא נפקא ול"ל קרא דטהורה ודוחק שהרגישה ומשום כן הכניסה השפופרת ז"א דאם הי' מרגשת הרי הי' טמאה בלא"ה דשמא יצא טיפה דם נמי בלא השפופרת אם לא שהכניסה בתוך שיעור וסת והוא ממש נמנע וע"כ צ"ל הא מהא דשמעתן דשפופרת הוא ר"ז דס"ל בכריתות שחתיכה א' סגי ולא בעי חתיכה א' משתי חתיכות ולדידי' מודה הרמב"ם דספיקא דאורייתא לחומרא משא"כ תנאי דברייתא מצי סברי כהלכתא דחתיכה א' משני חתיכות בעינין וספיקא דרייתא לקולא ולא אצטרך קרא לשפופרת וע"כ לחתיכה אתי קרא ולפי"ז צ"ל דלאו היינו ר"א דכריתות דס"ל חלב כוי חייבין עליו אשם תלוי: אמר אביי שפופרת כו"ע לא פליגי וכו' ע"ד פי' רש"י י"ל דפליגא אי מיעוטא דשפופרת נפקא לן מדיוקא דבבשרה בהי' יתירה או מבי"ת בבשרה ת"ק ס"ל דנפקא לן מבבשרה ולא בבשר אחרת והיינו בשפור וחתיכה ומק"ו דאמעט נמי שפופרת דעלמא דמין שאינו מינו הוא ואין לומר דילמא קרא אשפופרת דאינו מינו קאי ז"א דמשמעות דמיעוטא דמפיק הי' בבשרה משמע