ליקוטי חבר בן חיים ז לד

לא נחלקו אלא שהפילה ולא יודעת מה הפילה לשיטת הרז"ה והרא"ש דבחתיכה נמי אי לא נימחה טהורה א"כ הו"מ לאוקמא ביודעת שהי' מד' מיני דמים ונאבד בלא בדיקה ת"ק מטהר לי' מזה יש להוכיח דנאבד בלא בדיקה טמא ומ"מ אין ללמוד מזה לשערה וקליפה שנאבדו בלא בדיקה דטמאה די"ל דדוקא חתיכה להרז"ה דאין לנו שום הוכחה שתהי' ממכה אלא משום שהו' ק' כ"כ ואין דרך דם להתיבש כ"כ וא"כ תינח כשהו' לפנינו ולא נימוחו משא"כ כשנאבד נימא דם הו' ואילו הי' לפנינו הי' נימוחה באמת משא"כ צורת ברי' גם בלא הך הוכחה דלא נמחה צורתה מוכחת עליה ורוב צורות כי הני אין נימוחים וממכה שומא הם ותליון במצוי לעולם אלא כשהם לפנינו וצריכי' להתברר ע"י פושרם א"כ כשנאבד י"ל דטהורים הם וכן מ' מלשון רשב"א ויותר מזה בלשונו במשמרת הבית וכן הוריתי הלכה למעשה בצירף עוד ראיי' יכתבו אצליני במקומן אי"ה באריכות: ורבנן לא אמרינן רוב חתיכת של ד' מיני דמים הם פי' רש"י לא אתחזק לן האי רובא ולכאורה דבר תימא הוא אמאי לא אתחזק ונחזה כלום חסר מחכמז"ל וי"ל דנהי' דרוב חתיכות של ד' מיני דמים הם נימחים מ"מ הו"ל תרי מיעוטא מיעוט של ד' מיני דמים שאינם נימוחים ומיעט של שארי מיני דמים ונהי דבעלמא לית לן אוקי מיעוטא לחזקה מ"מ הכא הרוב גריע ומוקמי' אשה אחזקת גופה לטהרה וחזקה מעליתא עדיפא מרוב גריע כנ"ל: ולהראב"ד נמי דס"ל בחתיכה אפי' לא נימחה טמאה מ"מ כל זה משום רוב דאמרי' רוב חתיכות הם דם ודם יבש טמא אבל מודה דעכ"פ איכא נמי חתיכה ממש והדר הו"ל תרי מיעוטא להתי' כהנ"ל להרז"ה וא"ש והשתא י"ל נמי ר"י לא פליג אסברת הנ"ל אלא ס"ל דהכ"נ חזקה גרוע דס"ל מקור מקומו טמא אפי' בחתיכה כר"ל לקמן מ"ו ע"ב נמצא עכ"פ אתרע קצת חזקת האשה ממה שהיתה מקודם עיי' מ"ש בענין זה לעיל י"ח ע"ב וכיון דהחזקה ג"כ גרוע כמו הרוב ח"כ הדר הו"ל רובא עדיף מחזקה ונהי דאין שורפין תרומה כמו רוב דעלמא הייני טעמא משום דע"י שהרוב גרוע נעשה מיעוטא מעליא ובכי הא לכו"ע סמכינן לה אחזקה ואתרע לי' רובא במקצת ומשו"ה אין שורפין תרומה אך למ"ש תוס' דהכא לא מהני חזקה לכאורה לא שייך זה אך כבר כתבתי לעיל דהרמב"ם ע"כ ס"ל דחזקה מהני גם הכא וכמ"ש בסמוך אי"ה: לא אמרינן רוב חתיכות של ד' מיני דמים מה שהחליטו תוס' דהכא שייך למילף מסוטה לא ברירא לן דע"כ לא אמרינן הכא אלא בריש מכילתן כמעל"ע שבנדה דמיירי לטהרות משא"כ במכאן ולהבא דעסקינן נמי בענין היתר בעלה ואפי' בפנוי שייך זה וא"כ מוקמי' לה בחזקת היתר לבעלה ולא ילפינן מסוטה ולא חזקת טומאה וטהרה ובעולה דסוטה נמי טומאה קריא רחמנא אבל לענין שארי בעולות וכל עריות דעלמא לא ילפינן מסוטה ולעולם אזלינן בהו' בתר חזקה בין להיתר בין לאיסור בין ברה"י בין ברה"ר והש"ס מלא מזה ולא נסתפק בזה אדם מעולם והא בעולות ספק נדה כאחת מהם שגם נדה אינה אלא ערוה נמצא דלענין היתר בעולה מוקמי' אחזקה וא"א לנו לטמאותה לטהרות נהי חזקת טהרות לא מהני לה מ"מ חזקת היתר בעולה מהני לה ולענ"ד הדברים ברורים ותמוי' מרבותינו בעלי תוס' שלא עמדו בזה וכמדומה שע"כ כן הוא שיטת חי' רשב"א ושיטת הרמב"ם לפימ"ש לעיל וק"ל: באפשר לפ"הק בלא דם קמפלגי עמ"ש רא"ש שמעתן בשם השאלתות דסמך אהאי דכריתות יו"ד ע"א דהיכא דלא נגמרי יצירת הולד לא אמרי' א"א לפה"ק בלא דם וכונת השאלתות במ"ש נגמר יצירת הולד הייני מ"א לזכר ופ"א לנקבה שאז נגמר זמן יצירה דדהו ואפי' אם תפיל אח"כ חתיכה בעלמא שאין לה צורה כלל אין בכך כלום כיון דעכ"פ נגמר יצירתו ומשאלתות מ' דגרס כן בש"ס התם להדי' וכן מ' מלשון רשב"א לקמן כ"ב ע"ב גבי ונפליג נמי ר"י בהא ע"ש והרא"ש הבין דהשאלתות בעי גמר צורה לכן כ' מ"ש: ונראה מלשון הרשב"א דס"ל נמי כהשאלתו' וכן פסק להדי' הרז"ה בהשגות להראב"ד ז"ל ע"ש ולכאורה נ"ל להביא ראי' להשאלתות מדאמרינן התם בכריתות נ"ל דהו"ל נדה ודחוק ומוקי לה בלידה יבשתה וקמל"ן אפשר לפ"ק בלא דם והוא דלא כהלכתא לשיטת הרא"ש וסייעתא וק' דהו"ל למימר נמי ואב"א א"א לפה"ק בלא דם ומיירי בימי זיבתה וקמל"ן דיש קושוי לנפלים וטהורה לגמרי ושוחטין וזורקין עלי' אע"ג דרבא ס"ל לקמן ס"ו ע"א אין קושוי לנפלים מ"מ מה בכך הא ס"ל נמי א"א לפה"ק בלא דם וע"כ מוקי לברייתא לבר מהלכתא וא"כ ה"נ נימא דס"ל יש קושוי וכתנאי דשמעתן כמ"ש תוס' ד"ה ואינו נאכל אע"כ משו"ה לא מוקי בהכי משום דלא בעי לאוקמא ברייתא לבר מהלכתא וא"כ ה"נ נימא דס"ל יש קושי וכתנאי