ליקוטי חבר בן חיים ז לג

הו' ובין לת"ק ובין לר' יודא מטעם רוב אתינן עלה ואין שורפון תרומה והשתא טמאה דת"ק ור' יודא דא ודא אחת הי' והא דאמרינן לעיל למעיטי רובא דר"י לאו ר"י דוקא קאמר אלא רובא דמתלוקותו של ר"י וכן פי' רשב"א ולהדי' לפי שיטתו וכ"כ במגדול עוז ע"ש ונכון הו' זה: אמנם להך לישנא דטעמא דר"י משום פתיחת קבר ק' קצת דאי תימא ס"ל אין דרך של אשה לראות דם בחתיכה מה בכך שא"א לפתיחת קבר בלא דם הא אין דרכה של אשה לראות כך בשלומא לשיטת ורש"י דלא מטהר אלא בפלא פלוי א"ש די"ל א"א לפה"ק בלא דם ולא דפלוי פלוי אך לשיטת ר"ש שיתבאר לקמן אי"ה דכל שיוצא עם החתיכה לעולם טהורה הו' משום שאין דרכה של אשה לראות כך ק' כנ"ל: עוד לאלוקי מילין דלמסקנא צריך יישוב מה ראו כל הפוסקים לפסוק הך דרבא דשמעתן דכ"ע אין דרך אשה לראות דם בחתיכה ואמאי נהי' דכ"ע דקאמר רבא הייני ר"א ורבנן דבריית' דשמעתן מ"מ ת"ק דמתניתן ע"כ ס"ל דרכה של אשה לראות דם בחתכה ואפי' מ"ש בשם התלמידים דת"ק נמי מצי סבר אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ורק הדם מורה לן שהחתיכה נמי דם הו' זה שייך להס"ד דפליגא בחתיכה גופא אבל לבתר דאתותב הך לישנא מברייתא ואסיקנא לפה"ק פליגא ע"כ א"א לומר אלא דהת"ק ס"ל דרכה של אשה לראות דם בחתיכה וא"כ הלכה כת"ק דמתניתן ומכש"כ דסתם כותי' בהמפלת כמין דגים וחגבים ואם יש עמהם דם וכו' וא"כ מ"ט פסקו דלא כותי' ואכתי לשיטת רש"י דס"ל דאין דרכה של אשה בפלו פלוי ולהתוס' נמי איכא למימר דיש עמהם דם דמתניתן לא מיירי בהנך גונא גם כי דחוק הו' דא"כ מ"ט דר' יודא דלא מטמא לי' אלא מספק כמו שהקשתי לעיל מ"מ לשיטת הרי"ף ק' טובא דלדידי' כל דם שיצא עם החתיכה טהורה והפוסקי' סמכו על פירושו ק' הא סתם מתניתן פלוג וי"ל דלמסקנא דרבא ר"א ורבנן פליגא במקור מקומו טמא י"ל אוקומתא חדתא במתניתן והו' דלכו"ע אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ואם יש עמה דם טמאה טומאת ערב דמקור מקומו טמא ואם אין עמה דם טהורה דגבי חתיכה לא שייך מקור מקימו טמא וכן צ"ל בשמעתן לרבא אמנם ר"י ס"ל אפי' בחתיכה נמי שייך מקור מקומו טמא וכס"ל לקמן מ"א ע"ב עיי"ש: א"נ ס"ל לר"י א"א לפתיחת הקבר בלא דם ונהי דטמאה נידה לא הו' משום דאין דרכה לראות עם החתיכה מ"מ משום מקור מקומו טמא טמאה טומאת ערב ע"י שנגעה הדם שיצא בשעת פתיחת הקבר כצ"ל מ"מ זה נראה דוחק דטמאה דמתניתן דרישא ודברי' דהמפלת דגי' טומאת ערב קאמר ובבא דכמין שערות אם נימחו טמאה טומאת ז' קאמר וזה דוחק ועדיין צריך תלמוד: אבל של שאר איני דמים טהורה עיי' רשב"א מוכח מכאן כהראב"ד דהחתיכה של ד' מיני דמים אפי' לא נימוחו מטמא ר"י ות"ק נמי לא פליג אלא משום דלאו דם הו' ודלא כהרז"ה ועיי' ברא"ש בשמעתן והנה מ"ש תוס' דת"ק ס"ל דרך מקור לגדל חתיכה ק' קצת מה בכך שדרך מקור לגדל חתיכה וכי אין דרכו לגדל דם ודם הנידה מטמא לח ויבש ומידי ספיקא לא נפקא ולשיטת הרשב"א דטהורה דת"ק הייני שאין שורפין תרומה ור"י מטמא בודאי ור"י דאמר לעיל למעוטי ב' רובא דר' יו"א רובא דת"ק מחלוקותו של ר"י קאמר א"ש דמשו"ה מטמא בספק מיהת: אך תוס' דשמעתן הא לא ס"ל הכי כמוכח ממ"ש לעיל בד"ה ורבנן סברי ובד"ה באפשר לפ"ה וכו' ק' כנ"ל ומזה נראה בעליל דס"ל להתוס' כשיטת הרז"ה ז"ל דגם בחתיכה שלא נימוח נמי אמרינן מדקשה כל כך ואין דרך דם להתקשות כל כך ש"מ חתיכה הו' שגדול במקור אעפ"י שהרופאים לא אמרו אלא שומא או מכה שממנה קלופות ושערות יוצאות מ"מ לאו דוקא הכי אלא חתיכה נמי וכיון שדרך מקור לגדל חתיכה תלי' בחתיכה טפי מבדם משום שאין דרך להתקשות כל כך ור' יודא ס"ל ע"כ לא שמענו ונהי דאין דרך דם להתקשות כך מ"מ כיון שאין לנו במה לתלות ע"כ נימא דם קשה ויבש הוא וטמאה אפי' לא נימוחו והלכה כת"ק נמצא דלר' יודא אמר שמואל הלכה כהרז"ה ונהי' דמפרוך אוקמתא דידי' מ"מ ההלכה אפשר שהי' אמתיות ואפשר דלמסקנא אפי' ר"י נמי ס"ל הכי אלא דפליגי בשאר מיני ובאפשר לפה"ק בלא דם וא"ש הרי לפנינו דס"ל להתוס' כהרז"ה ועוד מוכיח כן לקמן אי"ה ויש לעיי' לפי"ז הא הרמב"ם נמי פסק אם אין עמה דם טהורה לגמרי ש"מ מפרש טהורה דמתניתן כהתוס' ודלא כהרשב"א הנ"ל וא"כ לאוקימתא דר"י אמר שמואל צריכי' נמי להבין מ"ט טהורה לגמרי מידי ספיקא לא נפקא וצ"ל כנ"ל וא"כ הא מהראוי' שהרמב"ם יסבר כהרז"ה ואין מ' כן וכ"כ בי' סי' קפ"ח דמ' מהרמב"ם כהראב"ד וי"ל א"ל מספקי' מטהרי' לגמרי דאוקמא אשה בחזקת טהרה ודלא כמ"ש תוס' ד"ה ורבנן עיי' מהר"ם לובלין ועיי' חי' רשב"א בשמעתן ועיי' מ"ש בסמוך: