ליקוטי חבר בן חיים ז לב

עקביה דמודה לב"ה דמימרי בשר צלי ג"כ טהור ואפ"ה מטמא ירוק וע"כ צ"ל גמירי לי' מנין בשום מקום: אמר ר' חנינא כדם מאכלות של ראש עיי' בסמוך אי"ה לקמן: דף כ' ע"ב האי דם חמוד הו' כ' הר"ן בחי' דדם חמוד טהור הו' והא דאמרי' תבעוה לנשא ונתפיי' צריכא לישב ז' נקיים הייני משום דחיישינן שמא מחמת התעוררת החמוד נתעורר נמי טיפה דם נידה ע"ש וצ"ל דבחמוד כל שהוא דנשואה לא חיישי' לתערובת דם נידה א"נ י"ל דארחי' שלא נתערב בו אפי' טיפה וה"ה אי תבעוהו לנשא וראתה מיד וקאמרה שלא נתערב בו טיפה אלא מי שאינו בקי ואי נמי בקי אלא שראתה דם וחיי' שמא נפל טפה לארץ ונאבד בהא צריכא ז' נקיים ובזה מיושב קו' ט"ז סי' קצ"ז שהק' מיהוד' ובועז הרי תמר ורות לא הי"ל ז' נקיים וי"ל שראתה וארח לי' ואינהו הי בקיעי בלי ספק: ההי' בתרא דם כינה הו' ולא ידעו ולפמ"ש תוס' דהי' בקי בדם א"כ הא דלא ידע ע"כ היינו משום דדם נידה הייני כמו דם מאכלות וכמ"ד הכי לעיל נ"ט ע"ב ולרש"י נמי דניסא אתרחש לו פי' דאתיהב בי' בינה יתירה להבין הא דלא איתיהב לי' נמי בינה להבין את זה היינו נמי מהאי טעמא משים דדם נדה דמיא לדם מאכלות ובלאה"נ כ' הראשונים דהני לישנא דלעיל י"ט ע"ב לא פליגא דהכל חד אלא מר שיער במאכלות ומר שיער במכה וכו' וא"כ מכל זה מ' דהלכה כמ"ד כדם מאכלות של ראש וא"כ ק' לעיל י"ד ע"א דפריך וניחוש דילמא דם מאכלות הוא מה ענין מאכלות של ראש לאותו מקום וי"ל כיון מהמשמש בשעת תשמש ניחוש דאשתני ואפי' דם מאכלות של גוף משתנה למראה דם של ראש ע"י זוהם התשמיש ולעיל כדפריך מתולה במאכלות מאי לאו דכולה גופה הומ"ל אה"נ ובאזדהם דאשתני מחמת זוהמא אלא מהכ"ת להקל כולא האי כיון דלא ידעה אלא שהרגה מאכלות מה"ת לה למימר דאזדהם ועוד אפשר דוקא מחמת זיהם תשמיש משתני ולא מחמת דבר אחר: אלא דלפי"ז ק' מאי משני לעיל י"ד ע"א אותו מקום בדוק או דחוק מ"מ איך מייתי קרבן ניחוש שמא מראה דם טוהר הוא ואשתני ע"י הזוהם וי"ל כיון דליכא למתלא במאכלות וע"כ נפיק מגופה א"כ לא נימא דמראה טהורה הו' דרוב דמים היוצאים מגופה מראה טמאה להן ודוקא במאכלות הו' תלינן כמ"ש תוס' שם כיון שנמצא רק על א' מהם על שלו או על שלה אבל בדם כיון דע"כ מגופה היא דאותו מקום בדוק ודחוק הו' אצל מאכלות א"כ תו לא תלינן במראה כשרה נגד הרוב ומזה מוכח שאין לחשב ספק כלל שמא מראה כשרה הי' וק"ל: ילתה כ' תוס' מ"ט לא הראה לר"נ בעלה ועיי' מ"ש הר"ש פ"ב דנגעים והתם מחלק בין אתחזק איסורא ללא אתחזק וצ"ל דלא הו"מ לשנוי דילתה בימי לבינה היתה דאין לה חזקת טהרה י"ל חדא דמ' כל יומא הו' דחי לה ומ' כל ראיותיה' היתה מראה לרבה ועוד דהכי לא שייך חזקת טומאה אלא שאין לה היתר אבל אין חזקה שיה' הך מראה טמאה ועיי' מ"ש בתשובת חו"י סימן קכ"ה ונדחק הרבה עיי"ש: ולפענ"ד דבמילתא דתלי' בסבר' יש לבעל נפש להחמיר על עצמו דהו' בכלל אין אדם רואה חוב לעצמו ולבו נוטה להקל ובזה י"ל סוגי' דבכורות שהבי' בחו"י שם ע"ש וע"ז קאמר התם דת"ח הרואה טרפה לעצמו ומחמיר מהדרי' לי אבידה בט"ע שנתקשה בו חו"י נמי מיירי בכה"ג במילתא דתלי' בסבר' וליבא ואז רואה לעצמו ומחמיר ואין לבו נוטה אחר הממון הא קמן דממונא קיל בעינו ומהדרינן לי' אבידה בט"ע ובהא דחכם שטימא עמ"ש בחי' לחולין פ' א"ט ובחי' פ"ק דע"ז עיי"ש: אודה לך צורי וקוני, אשר עזרתני בפ' שני לך אלקי הקיווי והתוחלת, תעזריני ב"פ המפלת: המפלת חתיכה אם יש עמה דם טמאה הך טמאה טמא ודאי קאמר שהרי ראתה דם וא"כ ק' קצת איך אמר ר' יודא בין כך ובין כך טמאה פי' בין שיש עמה דם ובין אין עמה דם ועלה אמר ר"י לעיל י"ח ע"ב דאין שורפין תרומה על רובי' דר' יודא וע"כ הייני באין עמה דם דמטעם רובא אתינן עלה אבל ביש עמה דם טמאה ודאי וא"כ איך כייל תרווייה' בין כך ובין כך טמאה ולא דמי להדדי דהך טמאה ודאי והך ספיקא בעלמא הו' דהו' וי"ל דר' יודא ס"ל אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה יאפי' יש עמה דם טהורה אי לאו שהחתיכה בעצמה דם הו' והייני משום דרוב חתיכות של ד' מיני דמים הן ואין שורפין תרומה אפי' יש עמה דם ולפ"ז ר' יודא מקיל טפי מת"ק ויש עמה דם ומחמיר טפי באין עמה דם ויש מן התלמידים אמרו דאפשר ת"ק נמי ס"ל אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה רק ס"ל כמ"ש מהר"ם לובלין בשמעתן כשיש עמה דם זה מורה לן שכל החתיכה דם הו' והייני משום דרובא רובא דרוב חתיכות שיש עמהם דם כולא דם הו' ור"י סבר אפי' אין עמהם דם נמי רובא דם