ליקוטי חבר בן חיים ז לא

דף י"ט ע"א אמר קרא כי יפלא ממך וכו' מקשים אפי' למסקנא אכתי מנ"ל דבדם נדה נמי מיירי קרא דילמא רק בשני מינים דמים והייני דם לידה ופליגא בפליגתא דרב ולוי דמעין א' וב' מעיונת ודם זיבה ופלוגתא דקשתה וכו' וכן הו' להדי' בסנהדרין פ"ו ע"ב ע"ש וי"ל בדוחק דכל הני דקרא מני לי' התם בג' ג' מיני' פליגתא ע"ש וא"כ ה"ה דם לדם איכא נמי ג' מיני ולדות נדה וזבה ועוד ק' דילמא בנדה נמי פליגא ובנמצא בפרוזדור ופלוגתא דאמוראי לעיל י"ז ע"ב ונלענ"ד דהך פלוגתא לאו בין דם לדם הוא אלא רובא או קורבא וזה שייך נמי בכל התורה ועיי' מ"ש שם בסוגי' דפרוזדור: והיותר ק' הו' דילמא בדם נדה גופא הוא ובפלוגתא דר"מ ורבנן לקמן ס"ה ע"ב אי דם נדה משונה מדם בתולים ע"כ נ"ל דעיקר סמיכות הש"ס הו' אמאי דאמרי' לקמן דמי' דמי' הרי כאן ארבע ולמאן דפליג נמי ואית לי' חמשה מיני דמים יש לו ג"כ ילפותא כמ"ש תוס' בשמעתן ד"ה לית לי' וכו' א"כ ש"מ דאיכא נמי דם טהורים אלא אי לאו הך דבין דם לדם לא הי' סמכי' אהך דדמים ו הו' דחקינן ומוקמין קרא למילתא אחריתא אבל השתא דכתיב בין דם לדם אס"ד דבמלאותו דם נדה ליכא שום הפרש בין מראה למראה הו"ל לפרש האי בין דם לדם אהי קאי דלא יטעה לפרשו אמראות דם נדה דמסייע לן קרא דדמים דמי': או דילמא הו"ל למכתב דמי' מה דמי' כי היכא דלא נטעה אע"כ דאה"נ דבין דם לדם אמראות דם נדה נמי קאי: ואמר רבה כהה וטהור וכו' הרמב"ן פ' ויחי בפסוק ולו יקהת עמים פי' קיהה שבר כל דברי החולקים ולדברי' י"ל בישוב קו' תוס' דהי' מספקא אי קהה וטיהר קאמר או לא י"ל כך דמבואר במס' נגעים דבהרת בלא שער לבן מסגירין אותו וא"כ י"ל דלת"ק דר"י מחליטין אותו דמחזקינן שהי' בהרת קודם לשער לבן ור"י פליג וס"ל בעלמא קדמו שער לבן אמנם מידי מוסגר לא נפיק דדל שער לבן מהכי הא הו"ל בהרת ומסגירי' והייני קיהה ושובר דברי ת"ק דאיהו מחליטו והו' מסגירו: או דילמא דנהי דאי ידעינן דקדמא שער לכן מסגירי' אותו דדל שער לבן מהכא כנ"ל מ"מ השתא דהו' ס' מוחלט אפי' מוסגר נמי לא דכללא הו' לטהרו או לטמאו טהור ודאי טמא ודאי אבל ספק כלל לא עי' מ"ש ר"ש פ"ה דנגעים משנה ד' ה' וע"ז אמר רבה קיהה וטהור וק"ל: וטהור הרמב"ם פסק כת"ק וכו' ע"כ אע"ג דרבה ב"נ היכריע כמו אבינו שבשמים מ"מ לא בשמים הוא ורבה בשעת מיתתו אמר כן וע"כ הדרן לכללן הלכה כת"ק גבי ר' יושיע והוא מבואר הדוחק ושמעתי אומרים עפ"י שיטת ר"ת דמתיבתא דרקיע מיירי בלא הי' בו נגע מקודם ומשו"ה אמר רבה טהור פי' כיון שהגברא טהור ויש לו חזקת טהרה ה"ה וממילא נשמע ההיפך בשכבר הי' בו נגע אחרת ונזקק לטומאה הרי ספיקו טמא ולזה נתכוון הרמב"ם וזוהו מהתימא על הרמב"ם מסיים ויראה לי שטומאתו מספק ואס"ד שנזקק לטומאה א"כ מוקמי' לי' אחזקת טומאתו וי"ל זה ולומר דר"ת נמי לא אמר שיה' לו חזקת טומאה ע"י שיש בו נגע אחרת דמה ענין נגע זה לבהרת הלז אלא דעכ"פ ל"ל חזקת טהרה והו"ל ספק ומ"מ לא"ל יישוב הנ"ל דהא הרמב"ם לא הזכיר כלל הך דנזקק לטומאה ואע"ג דתפס לו לשון המשנה וכמו שנתפרש המשנה כן י"ל דברי' מ"מ הי' לו להביא הך דינא דרבה בר נחמינו וצריכא רב' הי' דהרי ברקיע פליגא בי': והנכון בזה נ"ל עפ"י מ"ש הר"ש דהך מתניתן ארישא סמוך דמיירי שהי' בה חצי גריס בהרת בלא שער לבן ואח"כ נולד חצי גריס אחרת עם שער לבן ובחצי גריס האחרון הזה מספקינן אי שער לבן קודם או בהרת קודם וס"ל לת"ק כי היכא דהאי חצי גריס הי' בלא שער לבן ה"ה אידך פלגא נולד כן ואח"כ נתחדש בה שער לבן דמטמאי לי' ור"י ס"ל דמ"מ מוקמינן גברא אחזקה ע"ש ובהא מיירי נמי הרמב"ם שהרי גם הו' הזכיר באותו הלכה הך דחצי גריס הנ"ל ע"ש ובהא פסק כת"ק אבל אי לא הי' קודם לו חצי גריס וכו' לא הי' הרמב"ם מטמא ולא הי' צריך לאשמעינן זה דמדיוקא דלשונו נשמע כן והשתא לק"מ ממתיבתא דרקיע דהתם לא הזכיר כלל מחצי גריס מידי ומיירי מסתם אדם ועוד מדלא אמר הלכה בשם אמרה והול"ל הקב"ה הלכה כר"י ומתיבתא הו"ל כרבנן וכן מצינו במדרש שהקב"ה אמר הלכה בשם אמרה אליעזר בני כך הו' אומר ומ"ש הכי מא' ר"י הכא אע"כ לא פליגא כלל בפלוגתא דת"ק ור"י אלא בלא קדמה חצי גריס וכנ"ל וע"ז אמר רבה טהור וכן הלכה וא"ש: דף י"ט אר"ב ואב"א לית לי' כ' תוס' דנפקא לן מקרא אחרינא הא דלא כ' כן לעיל אדב"ש משום דאיכא למימר ל"ל כלל אלא כיון דעכ"פ דאין בהם דם אלא אדום כדמוכח מויראו מאב המים אדומים וס"ל לב"ש דדיהה ומימי בשר נלי לא אדום הוא כלל משא"כ