ליקוטי חבר בן חיים ז ל

מיירי ביושבת ולא ביושבת מעש אלא הכי אמרינן אי לאו דגלי לן קרא בשום דוכתא וארב לו דקבוע הו' מעלה לא הו' עלה על הדעת דקבוע מבטל רובא והו' דחקינן ומוקמי' קרא דוהי' העיר הקרובה ביושבת בין ההרים אבל השתא דגלי לן וארב לו דנידע מיהת בקורבא דקבוע יש לו מעלה א"כ ממילא לא נדחוק לאוקמי קרא והי' העיר ביושבת בין ההרים אלא נימא נמי משום קורבא וא"ש פסק הרמב"ם ודו"ק כי קצרתי וסמכתי על המעיי' ועיי' עוד מזה בחי' למס' ב"ב ובחי' למס' ביצה: הלך אחר הרוב כ' תוס' דר"ח קמל"ן אפי' קורבא דמוכח הנה מהו מוכח ומהו אינו מוכח גדר דבר זה נ"ל כך עד"מ אם נמצא קרוב לחנות המוכרת נבילה אם באנו לדון אם הי' מתשע הכשירות או לא הנה קורבא זו לא מוכחא דבין שהו' מהחנוית הנבילה או מהכשירות לעולם צ"ל שפירשה ממקומה ובאתה לכאן א"כ זאת הקורבא אינה מוכחת עלי' שבאתה מזאת החנות ולא שייך כאן חזקה כאן נמצא וכאן הי' שהרי ע"כ פרשה ממקומה אמנם אם היינו באים לדין אם הו' מרובא כשירות דעלמא או מחנות נבילה הסמיכה לזה הו' קורבא דמוכח ונאמר מעולם לא פרשה החתיכה מעירה שהי' בה נהי' דמחנות שלה פירשה מעירה מיהת לא פרשה כנ"ל ובה תחזי כל הסוגי': דף י"ח ע"ב אילמא למעטי רובא דאיכא חזקה בהדה כ' תוס' דר"י אשמעינן ברוב שאינו גמור והק' המהרש"א א"כ מ"ש מ"ט חנויות וצפרדעי' ודריב"ל דהנך רובא גמורא נינהו ולפענ"ד לא מבעי ב"ט חניות לפמ"ש מ"ו בס' הפלאה ספ"ק דשבועות דבנמצא הלך אחר הרוב חניות אעפ"י שבחנות הנבילה יש בו יותר בשר מב"ט הכשרים והו' רוב נגד כולם מ"מ בנמצא מותר מ"מ דאזלי' בתר רוב הקבועות א"כ א"ש דרוב גרע מיהו' הו' שהרי איכא רוב בשר בחנות נבילה נגד רוב הקבועות וקבוע גופא חידש הו' כמ"ש הר"ן והביא הש"ך סי' ק"י ואפי' בצפרדעי' דלא שייך הא דמשמע שפי' רק צפרדע א' מ"מ הו"ל רוב גרוע משום דמצי איירי שנמצא קרוב למקום הצפרדע ונמצא הקרוב והרוב מתנגדים זל"ז ובדריב"ל נמי י"ל שעיקר קו' המקשן סמוך אבריית' דטועה דמסייע לריב"ל והתם לא הי' רוב גמור שהרי איכא כמה ספיקות: תנוק שנמצא בצד העיסה עיי' פלוגתת רש"י ותוס' ולפענ"ד יש להוכיח שיטת רש"י ולסלק מעלי' כל תלונות התוס' דהנה לעיל ה' ע"ב אר"מ ספק טומאה הבאה בידי אדם נשאלין עלי' וכו' הק' תוס' מאי קמל"ן הא נשמע מתנוק הנמצא בצד העיסה ע"ש הנה כל זה ק' אי אמרי' כתוס' שהתנוק ודאי טמא ועל העיסה אנו דנין אי נגע או לא אבל לשיטת רש"י א"ש דבעיסה בודאי נגעי רק אנו דנין על התנוק אם הו' טמא או טהר ועשאו כמו שיש בו דעת לשאול ועדיין לא נשמע דינו של ר"י דמיירי שהטהרה אין בו דעת לשאל כך הטומאה והכא תנוק שהוא הטהרה יש בו דעת לשאול שהרי עשאוהו כמי שיש בו דעת לשאול נמצא רש"י הוכיח שיטתו שהתנוק הו' ואנו דנין עלי' לטמאה ולפי"ז ממילא מוכח דמטפח בשרצים ולא משום נדות דאלת"ה ק' בהיפך כיון דקושטא דמילתא דינו של ר"י אמת הו' דטומאה הבאה בידי אדם נשאלין עלי' א"כ לאיזה צורך הוצרכו לעשות התנוק כמו שיש בו דעת לשאול תיפוק לי' הנשים המגפפות אותו יש בהן דעת לשאול אע"כ משום טפיח שרצים הו' שאין בהם דעת לשאול ומה דאיתא בתוספתא להדי' משום נשים נדות י"ל בא' משני אופנים א' דנימא דמתניתן סתמא קתני תנוק הנמצא בין מלוכלך בין נקי בנמצא נקי אין כאן חשש טפוח אשפה אבל יש כאן משום נשים נדות ובנמצא מלוכלך ליתא כאן משום נדות ויש כאן משום אשפה ודקתני בתוספתא דמלוכלך טהור הייני כשלא הי' במקום אשפה ושרצים וקמל"ן דליכא למיחש משום נדה א"כ י"ל דס"ל לרש"י תרוויי' צריכא דמשום נשים המגפפות אטו רוב נשים נדות נינהו וכן משום טפות אשפה לחוד אטו רוב אשפות יש בו משמצה שרצים המטמאין אבל הואיל ואיכא גפוף נשים ואיכא טיפח שרצים בצירוף שניהם הוחזק התינוק בחזקת טומאה ומ"מ הוצרכו לומר שעשאוהו כמי שיש בו דעת לשאול דאלת"ה לא הי' אלא מיעוטא דגפוף נשים דטפוח שרצים הא אין בו דעת לשאול וכן עשאוהו לתנוק כמו שיש בו דעת לשאול וא"ש: רוב תנוקות מטפחים כ' תוס' דהתוספתא דקתני תנוק הנמצא בצד הקברות וכו' הייני טהור מטומאת תת שאינו צריך הזאת שלישי ושבעי אבל טומאת ערב טמא עכ"ל יל"ד דלא נקט דבר והפוכו דהכי הול"ל דאינה צריך הזאה ג' וזו אבל טהרה במקוה בעי או דהול"ל דאינו טמא טומאת ז' אבל טמא טומאת ערב דהו"ל דבר והפוכו וי"ל דמרמזי לן תוס' כמ"ש לעיל בשם נב"י דכיון דמוחזק עכ"פ להיות טמא תו לא פקע מיני' והי' לן לטמאותו גם טומאת זו משום בהק"ב אלא משום דלבית הקברות בעי הזאת ג' וזו והו' לא הוחזק אלא לטבילת מקוה ולא הוצרכו הזאת ג' וזו עיי' נב"י וק"ל: