ליקוטי חבר בן חיים ז כז

ואם הי' בבית אפל מותר הרמב"ם השמיט זה ונ"ל דס"ל דלר"י דס"ל יום לא נתן להריון אסור לשמש מדינא בבית אפל ורבא דמתיר ע"כ ס"ל כר"ל דליכא אלא משום בוזה דרכי' וכיון שהוא בבית אפל שרי ובס"פ אעפ"י קאמר רב אשי מאי אוכלת תשמיש ולרשב"ג אוכלת גם ביום שבת דבבית אפל שרי ע"ש א"כ מ' לרב אשי דסתם משנה שם פליגא ארשב"ג וס"ל דאסור לשמש ביום והלכה כתנא דמתניתן וכ"ר יוחנן הנ"ל ולכן פסק הרמב"ם כרב אשי דס"פ אעפ"י הנ"ל וק"ל: דף י"ז ע"ב שחזקת דמים מן המקור עיי' נב"י רוצה להכריח מכאן דהרגשת זיבת דבר לח מקרי הרגשה דאלת"ה אלא בעי הרגשה ממש שנפתח מקורה וכדעת שב יעקב ז"ל וא"כ אי ארגשה פשיטא שהי' מן המקור ואי לא ארגשה אפי' אי הו' מן המקור טהורה אע"כ דסגי בהרגשת זיבת דבר לח וזה א"א לברר אם הדבר לח הו' מדם המקור או מדם עלי' אמנם עיי' בפלתי ריש הל' נדה נשמר מזאת הקו' וכ' דמכאן ראיה להרמב"ם דחזקה על דם המקור שאינה יוצא אלא בהרגישה פי' ואי דם המקור הו' אמרי' ארגיש ולאו אדעתי' ונוב"י עצמו מביא סברא זו אלא ראייתו מדלא מקשה מני' הש"ס לשמואל ומשני ליה כנ"ל ויש להאריך בזה לדינא ובמקום אחר דעתי אי"ה להאריך בזה: אתא וא"ל לאבוה ספקו טמא אמרת לן מר מכאן מ' ברמ"א ביו"ד רסי' רמ"ב דאבא שהו' רבו מובהק קורין לו רבי ולא אבי שהרי כאן קרי לו מר ולא אבי ורמ"א הביא ראיה מר"ש ב"ר שקרא לאבא רבו והש"ך דחי דנשיא שאני והכא לא שייך דחייתו: אלא אנא הכי קאמינא וכו' אמר לי' אביי מ"ש מן הלול וכו' אלא אמר אביי י"ל סברת רמי בר שמואל ור"י בר"י דר"י משום דנגד רוב דם מן המקור איכא מועט מן העלי' שהוא קרוב וגם מיעוט היוצא מן המקור בלא הרגשה דנהי דחזקה על דם המקור שאינה יוצא אלא בהרגשה הייני חזקה דאתי מכח רובא דרוב נשים בהרגשה חזי' מ"מ איכא מיעט ראיי' בלא הרגשה ונהי בעלמא רוב וקרוב הולכין אחר הרוב מ"מ הכא כיון דבלא מיעוט הקרוב איכא עוד מועט אחר דחזי' בלא הרגשה והו"ל פלגא ופלגא ואוקמי אשה בחזקת טהרה שלה וטהורה ואע"ג דכ' תוס' כיון דהכא הו' רוב ומצוי לא מחשב חזקה שלה נגד הרוב ע"ש מ"מ א"ש דאינהו מצו סברו דבעלמא נמי לא אמרינן רוב וקרוב אלא ברוב המצוי וכמ"ש בסמוך אי"ה וא"כ וכיון דאיכא נגד הרוב ומצוי מועט הקרוב ועוד מועט בלא הרגישה ונעשה ממנו פלגא א"כ תו מוקמי' אחזקת טהרה וטהורה אך כל זה מלול ולחוץ דהו"ל קורבא מעלי' אבל מלול ולפנים דלא מציאתו מן העלי' אלא ע"י אדפקרא א"כ תו לא מצרפינן הני תרי מיעוטא להיות פלגא ופלגא כדי דנוקמי לאשה בחזקת טהרה אלא רוב הו' עדיף ומהדין לטמאה אלא דמוקמי' הני מעוטא לחזקת טהרה והו"ל פלגא וטמאה מספק זו סברת תלמידי ר"ה אך ר"ה ס"ל כתי' התוס' דרוב ומצוי דוחה לחזקה ומשום כן מן הלול ולחוץ ספיקא הו' דמיעט הנ"ל עושה אותו ספק ולא נימא אוקמי' אחזקה ומן הלול ולפנים דמגרע כח דמיעוטא דעלי' א"כ טמאה ודאי ולא נזל בתר חזקת טהרה כלל ובהא פליגא ר"ה ורמי בר שמואל אמנם על זה הק' אביי מ"ש מן הלול וכו' ועיקר קושי' דהרי מן הלול ולחוץ נמי הרוב דמקור נגרע כחו שלא בא אלא ע"י שחיי' ומ"ש דמן הלול ולפנים אמרינן דמגרע כח הקורבא משום שבא ע"י התקדרות א"כ מן הלול ולחוץ נמי מגרע כח הרוב כיון שא"א לבוא אלא ע"י שחיי' והיינו יכולין לתרץ כיון שהו' רוב המצוי יפה כחו אפי' כשאיני יכול לבוא אלא ע"י שחיי' מ"מ כיון שגם הו' מצוי טובא אזלי' בתרה אלא דלפ"ז הדר הו"ל למיזל בתר חזקת טהרה של אשה דא"ל כתי' תוס' משום דרוב ומצוי הו' דזהו דוקא אי בלא חזקה הו' סגי ברוב שאינו מצוי וא"כ הכא דנוסיף עלי' שהוא ג"כ מצוי יכול לעמוד נגד חזקת טהרה אבל השתא דאמרינן דאי לאו דהו' מצוי לא הו' אזלי' בתרה משום שאינו בא אלא עי' שחיי' א"כ מי יעמוד נגד חזקת טהרה שלה וכל זה נכלל בקו' אביי: ובזה הי' נ"ל לישב פסק הרמב"ם דפסק כר' הונא ולא חש לקו' אביי' והייני משום די"ל דלא אזלי' בתר חזקת אשה כיון דמגופה קחזי ועלילה לראות כדלעיל ריש מכילתן וכמ"ש תוס' לקמן בשמעתן ד"ה למעוטי רובא וכו' והא דכ' תוס' הכא משום דדמי דחדר מצוין ביותר וכו' ולא כ' נמי דחזקה דאשה גרוע משום דשמעתן לר"ה אזלי' ואיהו ס"ל חזקת אורח בזמנו בא וסת דאוריית' וא"כ קודם זמן הוסת הי' מסולקת בדמים מן התורה והו"ל חזקה מעלי' משו"ה הוצרכו לומר משום דרוב ומצוי מתנגד לחזקה כנ"ל וע"ז שפיר סובב והולך קושי' אביי אמנם לפי דקייל"ן וסתות לאו דאוריי' א"כ אין לאשה שום חזקה לטהרה ותו לק"מ קו' אביי' כנ"ל והנה בב"ב אמר אביי אנן נמי תנינא רוב וקרוב הולכון אחר הרוב ודחי' לי' רבא רוב ומצוי ליכא למ"ד ונראה דאביי נמי ידע דדמי המקור מצוין