ליקוטי חבר בן חיים ז כו

עושתה צרכי' איכא ב' חזקות ז"א דגבי איסר דאוריי' כך לי ב' חזקות כמו חזקה א' וא"ש אבל הרמב"ם לטעמא אזיל כנ"ל ולא תלינן להדדי: דף ט"ו ע"א אמר רב למפרע ור"מ הו' מק' תוס' אמאי לא משני שמא תמצא כתם אין להשיב בקושיתם שתבדוק חלוק רגע קודם תשמיש אלא שעיקר קושיתם דזה לא מהני דאכתי אם תמצא כתם אחר תשמיש ותטמא למפרע עד שעת בדיקה יהא הזמן תשמיש נכלל באותו עת שהרי הי' בדקה קודם תשמיש אבל רגע התשמיש נמשוך לזמן בדיקה שאח"כ ותה' טמאה מתחילת שעת תשמיש ואילך דאע"ג דכ' תוס' דלא שכיח שתמצא כשיער וסת מ"מ נהי דליכא למיחש להא מ"מ אי אירע דמשכחת כתם מטמא לה למפרע מתחילת תשמיש ואילך והו"ל לשנוי הכא שמא תמצא כתם ועל זה משני תוס' דלחששא זו לא נוכל לעשות תקנה שתבדוק חלוקה קודם פרישתן פי' מה שבדקה קודם תשמיש שזהו פשוט ואין צריך למימר עוד נוסף לזה תבדוק שנית קודם פרישתן ממנה סוף תשמיש וא"כ אם תמצא אח"כ כתם לא תהי' טמאה למפרע אלא עד סוף התשמיש ולא יותר ואי תימא מ"מ ניחש שמא אז קודם פרישתו תמצא באמת כתם על חלוקה ז"א דהרי כ' תוס' דזה לא שכיח שתראה עתה בשעת תשמיש ונהי' דאי היא מוצאת כתם אח"כ היתה נטמאת גם למפרע משעת תחילת התשמיש מ"מ לכתחילה לא חיישי' להא זה נ"ל פשוט אלא שראיתי מהר"ם ומהרש"א לא פי' כן ע"כ הוכרחתי: דף ט"ו ע"ב ספק וספק הו' וכו' לפענ"ד דתרי שנוי דש"ס אהדדי אתמר והכי קאמר ממ"נ אי בתר דאוריי' אזלת ספק וספק הי' ואי בתר דרבנן אזלת דאסור לאכול קבע אפי' בלא ראית פני הבית א"כ ודאי הי' דבדרבנן סמכי' אחזקה על חבר וכו' וכן יש להבין מפי' רש"י ומיושב קו' תוס': ובא הכהן לראות אם נקבה אם זכר כאן פי' רש"י שהי' כהן שוטה וכן פי' רש"י בפסחים ט' ע"א אמנם בע"ז ר"פ כל הצלמים פי' רש"י שהי' כהן חכם ומורה הוראה וי"ל דאפשר שהי' נפל קטן מאוד שהרי נסתפקו אימא רוח הפילה וא"כ י"ל דלענין או"ה סמכי' שפיר אס"ס ולכן לענין איסורא דטומאת כהנים ידע הכהן שיש לסמוך אס"ס ספק רוח ספק נפל ואת"ל נפל שמא כבר חסר ממנו ע"י חולדה ובארדלס ותו לא מטמא באוהל כדמוכח מהא דאמר ר' יוחנן לא נצרכה אלא לנפל שלא נתקשרו איברי' בגידין דמבואר בשכלו הו' פחות מכזית אז אי נחסר ממנו כל שהוא תו אין הנזיר מגלח וכל שאין הנזיר מגלח אינו מטמא באוהל ועיי' מזה ר"פ גיד הנשה וא"כ הו"ל ס"ס ומותר לו להאהיל עליו ומ"מ בתר הכי לענין טומאה וטהרה דמחמיר ר' יוחנן אפי' בספק טומאה ברה"ר וס"ל הלכה ואין מורין כן משום דאיכא בשקעתא דנהרה זילו טבולו עיי' במס' ע"ז ל"ז ע"ב א"כ דילמא ה"נ בעי טבילה והזי' מיהת והורו לו חכמים דלא בעי שאינו נכנס בגדר הספק כלל משום דודאי גררוהו ואכלוהו כן י"ל אמנם לדינא הא לא קייל"ן כר' יוחנן בהא דמחמיר בספק טומאה ועוד אפי' לר' יוחנן נמי ע"כ לא מחמיר אלא בחד ספיקא בר"ה אבל בס"ס לא שהרי הכא אמרי' ספק ראתה לטהר ר' יוחנן אפי' לטהרות משום ס"ס דאימר לא ראתה ואת"ל ראתה אימר טבלה א"כ הדרא קו' לדוכתי' אכהן ממ"נ אי ידע הס"ס ומשו"ה התיר לעצמו להאהיל ה"נ הו"ל לידע דטהור הו' ומ"ט שאל לחכמים אח"כ ואי לא ידע הך ספיקא א"כ מעיקרא איך האהיל והא"ש דבפסחים קאי אליבא דהלכתא דקייל"ן אפי' ספק טומאה בר"ה טהור הלכה ומורן כן ומכש"כ בס"ס א"כ ע"כ לא ידע הכהן מס"ס ואפ"ה האהיל ש"מ דכהן שוטה הו' וה"נ בשמעתן אע"ג דאזלי' לר' יוחנן דס"ל בר"ה הלכה ואין מורין כן מ"מ פשיטא לי' דס"ס מטהרין לגמרי א"כ ג"כ צ"ל דכהן שוטה הי' משא"כ ר"פ כל הצלמים דסוגי' אזלא לר"י שם ואפשר דאזלי' למ"ד הכא דילדא דבזיזי' למטבל וכו' דס"ל דר"י מיירי ודאי ראתה ומשום דמוקמי' לר"י בודאי טבלה דחזקה אשה טובלת עצמה בימים הראוים להטהר אבל מספיקא לא הו' מקיל ואפי' בס"ס א"כ שפיר י"ל כהן חכם הי' ומורה הוראות וק"ל: דף ט"ז אלמא וסתות דרבנן כ' תוס' וי"ל דהך משמא דרבא ולי' לא ס"ל ואליבא דרב איכא לקמן ב' לשונות ורצו בזה דאל"כ תק' מ"ט דהך לישנא למימר ר"ה וסתות דרבנן קאמר אליבא דהלכתא ולי' לא ס"ל אדרבא אית לן למדחק דאתו כרב לכן כ' דלקמן איכא חד לישנא דרב אית לי' להדי' וסתות דרבנן: דף י"ז ישראל קדושים ואינם משמשים מטותיהם ביום פי' אעפ"י שהם קדושים ואינם יכולים לבעול ולשנות אלא בבדיקה בין כל תשמיש כר' זירא לעיל ואינם רוצים לבדוק לאור הנר ואפ"ה אינם משמשין ביום א"כ משום דקדושים הם ואינם משמשים בלא"ה אלא לקיום מצות עונה כאילו כפאו שד ע"כ משמשים בלילה ולא חששו לאונס שינה: