ליקוטי חבר בן חיים ז כה

שבתותי יגאלו מיד הא כיצד ונתתי לכם בביתי ובחומותי יד ושם וזה יהא טוב מבנים ובנות כי יה' הם שקולים בכמה רבבות ונוסיף לה עוד גם בנו הנכר הנלוים אל ד' גם הם הגרים כנ"ל: אמנם באמת דברי מהרש"א צע"ג בפ"ק דע"ז קאמר ר"ל בואו ונחזיק טובה לאבותינו שאלמלא הם לא חטאו לא באני לעולם ע"ש ופריך הא אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף והשתא מאי פריך הא אפשר שיכלו הנשמות עי' שיהיו שקולם כס' רבוא אע"כ דזו לית לי' ומה שהק' על תוס' דאין שייך לומר מיד נגאלים י"ל דאמרינן במס' שבת עתידה אשה שתלד בכל יום וא"כ אלמלא שמרו ב' שבתות היתה אשה יולדות מיד ביומו הרבה בכרס א' ומיד נגאלון ובזה מיושב לשון הקרא נה אמר ד' לסריסים וגם דמיותר דרש"י שמסכסין עצמן בכל השבועה עד זמן עונה בליל שבת ונ"ל משום דחסידים לא שמשו אלא מרבעי ואילך כדלקמן ל"ה ע"א שלא יבואו נשותיהם לחילול שבת וכיון דע"כ המתינו עד רבעי' ממילא המתינו עד לולי שבת דמרביעי ואילך קמא שבתא מקרי אבל אי הי' יכולין לשמש קודם דבעי אין חיוב להמתין עד השבת דעדיין לא חל עלי' חיוב השרת כמ"ש הרי"ף גבי אין מפליגין בספינש לכן קבו"ה משלם שכר סריסים ההמה במדה שמדדו בה והייני שתלד אשה בכל יום ותו ליכא קפידא לשמש בכל יום שלא יארעו חלול שבת ע"כ וק"ל: אמר אביי' רוכבי גמלים וכו' בזה נ"ל לישב מה שהק' הא דאמרינן פ"ק דמגילה ששנו לתלמי מלך וכו' לו וירכיבום על נושאי בני אדם שלא יאמר וכו' משה רבכם לא הי' לו סוס או גמל ומ"ט לא שיני ג"כ קרא דיוחבוש את החמור דא"א ע"ה גבי עקידה והא"ש דהתם איכא למימר שלא רצה לרכוב על הגמל משום הרהור אבל הכא כ' את אשתו ואת בניו ובהם לא שייך הרהר ומשו"ה כתיב גבי יעקב ע"ה שהרכיב את נשיו ובניו על הגמלים דלא שייך בהן הרהר: דף י"ד ע"א פרקדן לי' וקרא ק"ש הרמב"ם החמיר לאסור בין על גבי בין על פני' ויש להביא ראיה דא"כ מ"ט נקט בריית' שניים שהי' ישינים במטה זה מהפך פני' וכו' והלא על זה ק' קו' הש"ס והאיכא אגביי' ומ"ט לא קאמר שיהפכו על פניהם למעלה או למטה למר כדאית לה ולמר כדאית לי' אע"כ תרווייה' בכלל פרקדין נינהו ואסורו והנה מ"ש תוס' דלא נ"ל פי' רש"י דמשום שמתקשה ומגל"ה דא"כ בבית אפל מאי איכא למימר ע"כ צ"ל דאה"נ דשרי דא"כ מאי פריך מרב יוסף דפרקדין לי' וקרא ק"ש הא נפקא מינה למאן דגני בבית אפל אלא דגם לדדהו לא ניחא הא עכ"פ נפקא מיני' לאשה וסריס דמשום הרהר וקרי ליכא משום ק"ש איכא והצנועות מתקנות שלישי לתקן הבית מדחשב לי' שלושי והנה הוא ראשון מ' כפי' רש"י וה"פ דרך בנות ישראל לשמש ב' עדים א' לו וא' לה ובזה כלל כל שלה גם שלפני תשמיש ואעפ"י שמסתמא בעל ושינה מ"מ סגי לה בהכי והצנועות מתקנות אח"כ עוד שלישי לפני תשמיש הב' כי עד שבודקות בו לפני תשמיש אינה חוזרת ובודקת לפני תשמיש הב' אבל הרמב"ם ס"ל דהייני במתניתן דלעיל שבודקת בעד חדש על כל תשמיש אבל משנתינו לבעלה מיירי ולא לטהרות ואפ"ה בעי ב' עדים אחר תשמיש והנצנועות גם לפני תשמיש: ואח"כ מטמאה מעל"ע יש להק' לשון רש"י דכל הנשים בודקות לפני תשמיש א"כ איך משכחת מעל"ע ולא הו"ל אלא מפקידה לפקידה וא"ל דעד שלפני תשמיש אינה ממעט כדלעיל ה' ע"א א"כ הו"ל לאתוי סייעתא מהך משנה לשמואל אלא מ' מכאן כהרמב"ם דבמשנתינו לבעלה מיירי ולא בעי בדקה לפני תשמיש רק הצנועות וק"ל: טיהר מולא כלים לכאורה ע"כ איירי בכגריס ועוד מדמייתי תא שמע מהך דרייתא וא"כ מיירי ע"כ בלא הרגשה דאיך ס"ד בהרגשה והו' גם יותר מכגריס ועוד שתהי' טהורה לגמרי אע"כ בלא הרגשה מיירי וא"כ מאי מייתי תא שמע דילמא התם בדארגשה אע"כ מוכח מזה דבדארגשה לכו"ע טמאה אפי' באינה בדוק ואפי' פחות מכגריס וכן שמעתי בשם הגאון בנוב"י ב"ל שהורה ומכאן ראיה לדברי': דף י"ד ע"ב וכשטיהר ר' יוסי לעצמו טיהר הרמב"ם פ' כר' יוסי באשה שעשתה צרכי' ובעד שאינה בדוק עטמא ודברי פלתי אינם מבוררים בכאן ולפענ"ד צ"ע מ"ט מטהר ר' יוסי בעשתה צרכי' ודם יוצא מאותו מקום וכי משום ספיקא נטהר לגמרי וע"כ צ"ל חזקה על המקור שנסתם בשעת הוצאת מי רגלי' וא"כ ק' בהיפך מנ"ל לדמות זה לעד שאינו בדוק דהתם אדרבא לא מבעי באין לה וסת דכל שעה הו' מחזקת ברואה אלא אפי' ביש לה וסת נמי הא עכ"פ ס"ל להרמב"ם דצנועות מיהת בודקת לפני תשמיש וכל הנשים נמי אחר תשמיש מיהת ש"מ שאין כאן חזקה לטהר וא"כ מה ענין זה למי רגלים שחזקה שהמקור נסתם אז א"כ צ"ל דהו' מרא דשמעתא הכא הו' ר' זירא ואיהו ס"ל לעיל כל לבעלה לא בעי בדיקה אפי' אין לה וסת כ"ש יש לה וסת ואפי' צנועות לא הות דא"כ לבו נוקפו ופורש וה"ל ג"כ חזקה ושפיר מדמה להדדי אע"ג דגבי