ליקוטי חבר בן חיים ז כד

נהי דודאי דמאן דלא מפקד אפ"ו מ"מ ישנו בכלל השחתה והא דלא מחשב לי' איסור השחתה ב"ז מצות דידהו הייני טעמא משום דלא נשנית בסיני ובשעת המבול הו' דנאמר כי השחית כל בשר את דרכו ואח"כ נטלה מהם ומשו"ה לא יחשב להו אבל מודה הרמב"ן דכל המצוה חמ"ע דפ"ו ממילא מוזהר אהשחתה ואי ס"ד דב"נ מצוה על פ"ו משום דנשנית בסיני א"כ בכלל עשה דפ"ו דנשנית הרי נשנית עמה אזהרת השחתה דזה בלא זה א"א והו"ל לחשב ב"ז מצות ומ"מ מדויק הרמב"ן שפיר דנשים מוזהרים אהשחתה שהרי מיד באה"ר נאמר וכבשה דממני ילפינן דאתתא לא מפקדה אפ"ו ואפ"ה נענשו הנשים במבול בשביל השחתה כדכ' כי השחית כל בשר והה"נ לדידן מסיני ואילך בכה"ג הוא דאע"ג דנשים לא מפקדי אפ"ו מ"מ אתנהו בכלל השחתה ותנה מ"ש תוס' בגליון מרי"ב ברוקא לכאורה כונתו לאמוראי דפליגא התם ופסקו הילכתא כותי' דר"י בן ברוקא מה יענה משנתינו דנשים לאו בנות איסור הרגשה נינהו אבל לא הבנתי קו' זו וכי לא מודה ר"ת דלאו בנות הרגשה ממש נינהו אלא דלמאי דקייל"ן כרי"ב סגי בהכי דלאו בנות אי' הרגשה נינהו וי"ל וק"ל גם יש מקום עיון במג"א סי' תר"ו וסי' ק"ח דמחלק באשה בין שמשה סמוך לטבלתה וסמוך לוסתה שאז לא תשחית הזרע משום דשכיח אז שתתעבר ולא מ' לחלק בכך בין לשיטת ר"ת בין לשיטת החולקים ובאמת מ' קצת דהיינא השחתת זרע שלה היינא השחתת זרע שקלטה מן הבעל והכל בחדא שיטא שייטונהו ויש בזה מקום עיון: תנא בד"א לענין ש"ז וכו' ודלא קאמר אבל נשוי בודק והולך ש"מ דאפי' נשוי לא שרי אלא להשתין ולא לבדוק ומכש"כ להתתכך וכו' בש"ע א"ח סעי' ג' ובהגה"ה מסתפק בזה ולא ידעתי למה ועי' תשו' שב יעקב: אוחז והתני ר"א אומר הק' בתוס' ונימא הייני למטה מעטרה מ"ש מהרש"א דפשיטא לתוס' דתרומה הו' כמו להשתין ליכא כמוכח מתי' תוס' דרבנן לא שרי אלא להשתין וכו' אבל כונת מהרש"א דלא גרע מבהכ"נ ולמסקנא התוס' ג' חלוקי' דינים יש כאן להשתין שרי רבנן לאחוז ולצורך בה"כ שרי רבנן מעטרה מיהת וה"ה דלתרומה הי' שרי לאחוז מעטרה למטה אלא כיון שכבר נעקר לא מהני ולא מידי ולבדוק גרע מן הכל ואסור אפי' למטה מעטרה ואין להק' עכ"פ כיון דתרומה שוה לבהכ"נ הו"ל לשנויי דמיירי בנשוי דז"א כל עצמו של נשוי לא מהני אלא משום דלא שכיחא הרהור גבי' משום שיש לו פת בסלו וזה לא שייך הכי שהרי עומד ומהרהר שאין קרי בלא קשוי ואין קשוי אלא לדעת ופשוט: עשאו כבולשת עיי' מ"ש מג"א ססי' ג' וישבנו תלית"ב בטוב טעם בחי' למס' ע"ז ע"א ע"ש: אם הי' נשוי מותר הטור פי' דגם נשוי אסור ואולי ס"ל דר"נ מתיר בנשוי לא ס"ל כר' יוחנן דמן העטרה ולמטה שרי לכן התיר לנשוי אבל למאי דקייל"ן כר' יוחנן דמן העטרה למטה שרי א"כ לא נתיר לנשוי לאחוז באמה ממש והרי הוכחנו לעיל דאפי' לבדוק לא שרי לנשוי לאחוז מעטרה ולמטה ונהי דלהשתין מקילין טפי מ"מ הואיל וכבר הותר לאחוז מעטרה למטה א"כ אותו ההפרש שבין המשתין והאוחז מעטרה למטה ובין האוחז באמה עצמה בודאי לא עדיף מבדיקה וכי היכא דלא שרי לנשוי לבדוק מעטרה ולמטה וה"ה דלא שרינן לי' להשתין באמה גופא ובריי' דר"א ורבנן אפשר בלמטה מעטרה גופא פליגא והרמב"ם דפסק שריותא דנשוי לא פ' הך דלמטה מעטרה ואפשר משום קו' תוס' ד"ה אוחז וכו' וק"ל: דף י"ג ע"ב ולימא אסור דקמגרי יצה"ר אנפשי' וי"ל דהנה כל המזלזל באיסור דרבנן נמי מנדין אותו ואי הי' אמר אסור לקשות עצמו לדעת נמי הו' בר נדוי אי עבר אלא אז לא הי' החיוב מוטל על המוציאו לנדותו אבל השתא דקאמר יהא בנדוי מ' מצוה דרבנן רמי' לנדותו ומי שאינה מנדיהו עבר אדרבנן והו' צריך נדוי ומאי טעמא החמירו כ"כ לצות כל מוצאו לנדותו ומשני דגם איהו קמגרי יצה"ר אנפשי' גם אנחנו נפקיר אותו לכל מוצאו: נקרא עבריין צל"ע מאי רבותי' דמקשה עצמו לדעת ומה צורך לטעמא היום אמר לו עשה כך וכו' הא בכל איסורא דרבנן נקרא עבריין כמבואר במס' שבת פ' כירה מ' ע"א בסופו ע"ש ואולי צ"ל נקרא מומר וע"ז שייך שפיר היום אומר לו עשה כך עד שיאמר לו לך לע"ז והמדפיסים שינוי התיבה וכ' עבריין במקום מומר: אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנפשות שבגוף כ' תוס' אלמלא שמרו ישראל ב' שבתות הי' יולדת הרבה בכרס א' וכ' מהרש"א בחי' אגדה הייני שתלד בן אחד ששקול כב' רבוא ע"ש וא"כ שיכלו כל הנפשות ע"י גרים שיתוספו ועד"ז י"ל הפסוק כה אמר ד' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי דמני' ילפינן אלמלא שמרו ישראל ב' שבתות מיד נגאלו וקאמר שאפי' יהיו סריסים שאינם ראוים להוליד ולא יכלו נשמות שבגוף מ"מ אם ישמרו