ליקוטי חבר בן חיים ז כג

ליראיו ע"ש ד' ע"ב וה"נ רבא השיב לר"פ לבו נוקפו היינו לפי השיער מה ששיור רבא בנקיפת נפשו של ר"פ שיהא לבו נוקפו בענין זה השיער הוא סוד ד' ליראיו לכן אמר סודנא ונהי דתואר סודנא קאי ארב פפא ולא ארבא מ"מ רצה רבא לרמז לו בתשובתו כי ת"ח הם בכלל סוד ד' ליראיו ויכול הוא לשער בנפשו של ר' פפא: ויוציא ולא יחזיר עולמית בוודאי מז דמדאוריי' אינה ראוי לקיימה למאן דל"ל דרב חסדא דבתוך י"א יום מסולקת בדמים עמ"ש תוס' ד"ה כיון וכו' ונראה דגם לב"ש דלא יגרש אא"כ מצא בה ערות דבר מודה דבכה"ג מחייב ואין לך ערוה גדולה מזו ונהי דקרא לאו בהכי מיירי דהא כתיב ערות דבר גז"ש דבר ממון להוצרך עדים ברורים כמבואר סוף גיטין וזה לא שייך באין לה וסת וע"כ קרא בערוה ממש מיירי מ"מ ק"ו לחשש נידה דבכרת ונהי למאי דקייל"ן דלא כר"מ לא מצי למימר דמשכחת גרושין לב"ש ברואה ג"פ מחמת תשמיש דלכו"ע מוציא ז"א דכבר האריכו כל הפוסקים כמבואר בתשובת אחרונים דמדרבנן בעלמא הא דצריכא גט דוסת ע"י מעשה לאו דאוריי' ולא צריכא לחוש לזה כשל מה"ת וא"כ אסור לגרשה לב"ש אבל לר"מ באין לה וסת דמוחזקת רואה כל שעה אזי אסורה לשמש מה"ת ויוציא ודוחק לומר שימתין לה עד שתזקון ותפסוק מלראות זהו דוחק וכזה הי' מקום לישב קו' הרשב"א סוף גיטן אהירושלמי דב"ש ל"ל לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה תיפק לי' דהו"ל זונה ולפי הנ"ל לק"מ דילמא ס"ל לב"ש כר"מ ומשכחת לי' גרושה שלא הי' לה וסת ונתגרשת ועכשיו הי' נתרפאת וקמל"ן דאסורה לכהן משום גרושה אבל אקרא דלא יוכל בעלה ראשון פריך שפיר דמיירי בערות דבר ממש כמ"ש לעיל דדבר דבר ממון לא שייך אלא בערוה ממש א"כ פריך שפיר אלא דלפ"ז צריכי' לומר הא דאמר שמאי כל הנשים דיין שעתן היינו ביש לה וסת ושלא בשעת וסתה דאילו אין לה וסת הא כל טעמא דשמאי משום א"כ בטלת בנות ישראל מפ"ו כמבואר בבריי' בגמ' לעיל ע"ב ובאין לה וסת דיוציא ולא יחזיר לא שייך בטל פ"ו והו"ל לעשות סיג לטהרות וע"כ צ"ל דמיירי ביש לה וסת ושלא בשעת וסתה דבשעת וסתה לכ"ע דיה שעתה כמבואר במתניתן אע"כ ביש לה וסת ובשלא שעת וסתה ואולי לישנא דכל הנשים לא מ' לאוקמי בהכי עיי' לעיל ג' סוף עי' דכל אתי לאפוקי מדר"א וא"ש ע"ש וק"ל: הן עותוהי הן תקנוהו שיטה המחוזרת הי' שיטת הרי"ף בזה והש"ך השיא דעתו לדעת אחרת וכבר מחה לי' מאה איכלי בפלתי ע"ש ומ"מ גם דברי' אינם מבוררים וברורים כל צרכם ואם זכני השי"ת להגיע בחי' טוש"ע בזה דעתי אי"ה להאריך בזה בל"נ ועמ"ש הרא"ש וכל קושי' מתורצים בדבר הר"ן ובדבר המלחמות ד' בכתובות ודברי מלחמת אילו נעלמו מפלתי עיי' וק"ל והנה הרמב"ן שם חידש לן וסת דאין לה וסת אינה מוחזקת רואה כל שעה אך תלוין בחבטה וקפצה וכדומה וכיון דג"פ שמשה ולא ראתה הרי קמן דחבטה דתשמיש אינה גורם לה והיתרה לשמש והואל ותמהו על סברא זו נלענ"ד להביא ראיה מברייתא סמיכה שהביא הרי"ף לכאן והוא ברואה מחמת תשמיש דמהני לה בדיקת שפופרת והתם מיירי באין לה וסת כדתני ואם יש לה וסת תולה בוסתה וגם הש"ך מזכיר זה והוא מדברי הראב"ד ב"ס בעלי נפש וכיון שכן ק' מאי מתני לה בדיקת שפופרת נהי דלא בריר לן דמן המקור יצא הדם כיון שיש מכה בצדדים מ"מ א"א נמי לברר שלא תראה מחמת תשמיש פי' וכיון ושאין לה וסת ואסורה לשמש עד שתבדוק וזו א"א לבדוק כיון שלעולם תמצא דם אחר תשמיש איך נתיר לה לשמש אע"כ צ"ל דסתמא דאשה אינה מוחזקת רואה כל שעה ובכל מה דאפשר למתלי תלינן ונהי נמי דכל זמן שלא נתברר לן שיש לה מכה בצדדים לזו נתיר להן תשמיש בלא בדיקה דדילמא חבטה גרמה לה זיבת הדם כנ"ל מ"מ עכשיו שנתברר לן ע"י בדיקת שפופרת שיש לה מכה באותו מקום א"כ תלינן כל אותן הדמים היתירם באותה מכה ואמרי' מסתמא יש לה ע"כ וסת קבועה ככל הנשים ואנחנו לא נדע מתי הוא מפני דם המכה שבצדדים הזבים ממנה וא"ש הכל וק"ל: בעזרת אל עלי גומר, בורא כל חלד ודו"ק סיימני פ' שמאי אומר, ונתחיל פ' כל היד להמרבה לבדוק: דף י"ג ע"א נשים לאו בנות הרגשה נינהו כ' הרשב"א בשם הרמב"ן דלר"ת נמי דליתנהו בהשחתת זרע מ"מ בנות איסור הרגשה נינהו משום דמרגשה יצה"ר אנפשי' ע"ש ואולי לא אמרה הרמב"ן אלא בפנוי אבל בנשואה כאן דלא מפקדה אהשחתה וגם ההרהור אינה אלא שמתאוה לבעלה לא ידעתי מה איסור גירוי יצה"ר שייך כיון והנה הרמב"ן פליג על ר"ת וס"ל דאע"ג דלא מפקדי אפ"ו מ"מ אסורות בהשחתה דעל כולם הו' אומר כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ ונראה דע"כ לא יחלוק הרמב"ן אמ"ש תוס' בסנהדרין י"ט ע"ב ד"ה והא פ"ו וכו' כי דבריהם מוכרחים אע"כ צ"ל