ליקוטי חבר בן חיים ז כב

אסורה לשמש עד שתבדוק והיינו דמגו דבעי בדיקה אחר תשמיש ובעלה היצריכיה נמי קודם תשמיש לבעלה מ"מ לא רמי' מצוה אלא עלה דידה אבל הבעל אין צריך לחקר בודקת או לא בודקת כי מה לו לבדיקתה הלא אם תמצא שלא לעסוק בטהרות עוד שלא לבדוק אחר תשמיש ממילא לא תבדוק נמי קודם תשמיש וא"כ מה לו לבדיקתה וא"ש דמתניתן מיירי בדינה דידה ואמר דהי' צריכה להיות בודקת אך ברייתא מיירי מני' דידיה ואמר נשיהן להם בחזקת טהרה ואינם צריכין לחקור אחר זה אי בדקה או לא ולק"מ אך מדשמואל דאמר אין לה וסת אפי' ישינה אין צריך לטרוח ולהעיר אותה עד שתבדוק אע"ג דאמת הו' דאז אינה ראוי' לעסוק בטהרות וגם כי טרחא מרובה להקיצה ולהעירה מ"מ אטרחוה רבנן ש"מ דגם עלי' דידי' רמי' ומעיקרא כך תקנו חכמים א"כ ק' מברייתא איך נשיהם להם בחזקת טהרה דנהי ביש לה וסת לא אטרוחו' רבנן להקיצה משנתה מ"מ שאלת פיה מיהו בעי הבדקת או לא ולשון נשיהם להם בחזקת טהרה משמע שהי' בחזקתה אפי' לא בעי למשאלה וק' מ"ט לא נשייל כשהי' ערה וע"ז משני כיון דתבעה והיא נתרצת לי' לא בעי למשיילי דמסתמה עשתה או תעשה כתקנת חכמים לבדוק דבחזקת כשרות הי' וכש"כ כיון שתבעה אין לך בדיקה גדולה מזו הייני בדיקה דידי' שיבדוק אחרי' אי בדקה או לא כן הי' צ"ל לולי שכל הראשונים לא פי' כן ונכנסו בדחוקים הרבה עיי' עליהם: מהו למעבד כי הא מתניתא פי' רש"י להצריכוה בדיקה או תביעה וצ"ע היכא מזכיר בהאי ברייתא דצריכא כלום אדרבא סתמא קאמר נשיהם להם בח' טהרה והש"ס הא דמשני הכי דלא תק' מברייתא לשמואל וא"כ הכי הול"ל מהו למעבד כשמואל וצ"ע לפי' שני שפי' רש"י ששאל אי יכול לסמוך עלה לקולא דלא בעי בדיקה ולא תביעה כפשיטות לשון הברייתא ופי' רש"י דס"ל בא מן הדרך כיש יושב בביתו וק' מאי מספקי' לי' פשיטא כיש יושב בביתו דרמו אנפשי' ובדקה כדלקמן ט"ו ע"א ועוד אמתניתן דלשם הו"ל למבעי כן גם מ"ש רש"י בפי' שני סודנא רמי שיכרא איך תלי' בפי' הב' ה"נ בפי' הראשון הו"מ לפרש כן ועיי' מהר"ם לובלין אע"כ הי' נלענ"ד לומר כך דנהי דהיושב בביתו אתו מק"ו מבאין מן הדרך דלא רמה אנפשי' מ"מ בהך ברייתא דקתני החמרין והפועלין ואבל ומשתה שבאין כל ז' ימים לביתם כמ"ש לעיל ואפ"ה הם בכלל לא רמו אנפשי' ובדקה א"כ יש ללמוד מדיוקא דבריי' חומרא לת"ח שזמן עונה שלו מלילי שבת ללילי שבת כמו חמרין ופועלין וא"כ לא רמו אנפשי' ובדקה ואיכא למימר דוקא חמרין ופועלין דנהי' דלא רמו אנפשי' מ"מ כיון דבא מן הדרך ומרצה ומפייס אין לך בדיקה גדולה ואה"נ דאתו מיושב בביתו במכש"כ דנהי דבועל בלא רצוי ופייס כ"כ מ"מ כיון שהוא בביתו וזמן עונתה בכל יום רמי' אנפשה ובדקה תמיד וזה עדיף טפי מרצו ופייס משא"כ ת"ח שזמן עונתו מלי' שבת לליל שבת ולא רמי' אנפשה כמו חמרי' ופועלין וא"צ ריצוי ופיוס כיון שאין בא מדרך והו"ל תרתי לריעותא וי"ל גבי דידי' וודאי צריך בדיקה או תביעה לכל הפחות והייני דשאל ר' פפא מהו למעבד כי הא מתניתא פי' כי האי דוקא דהא מתניתא דוקא חמרין ופועלין ולא ת"ח וע"ז השיב ר' סודנא לא דמגני באפי' פי' דת"ח המדקדק במצות ועל דבר מועט לבו נוקפו ופורש בודאי לא אצטרך ברייתא לאשמעינן דאפי' אי ליכא כל הני לא בעינן בדיקה דא"כ מיגני באפי' אמנם ללשון השני פי' רש"י שישאל אי שרי לסמוך אהא מתניתא להקל ביושב בביתו דאתי מק"ו מכש"כ דחמרין ופועלין ע"כ לאו בסתם ת"ח קבעי דהאי לאו ק"ו מחמרין ופועלין הו' כמ"ש לעיל דאיהו גרע טפי אע"כ אהטוילון שזמן עונה שלהן בכל יום ורמי אנפשי' ובדקה ואתי בק"ו מחמרין ופועלין וצ"ל דשאל כן לרבא לשיטתו דס"ל בכתובות ס"ב ע"א דהטיילן בכל יום הייני בני פרקי וא"כ בודאי ר"פ דעשיר מופלג הוה דעסק בשיכרא דלא פסיח כמבואר בדוכתי טובא דאמר אי לאו דרמי שיכרא לא אעתרא בפסחים קי"ג ע"א ובתוס' שם ד"ה אמר ר"פ וכו' וא"כ לרבא עונתו של ר"פ בכל יום ואנפשי שאל ויפה השיב לו סודנא רמי שיברא וכו' לא מוגני באפי' עיימ"ש: דף י"ב ע"ב סודנא לא דמיגני באפי' עמ"ש לעיל בסמוך ומ"ש עוד בסמוך אי"ה דילמא הא דקמחמרי אנפשי' פי' רש"י בפי' הב' דמקילי אנפשייהו ומחמרי אאחרינא ותימא מי מטעה לפרש כן ע"כ נלענ"ד כונת מפרשים הללו כן הוא דהא הך לבו נוקפו ומגני באפי' תלי' בטבע בני אדם יש לבו נוקפו ויש אין לבו נוקפו והנך רבנן רגילון להחמיר אנפשייהו בכל מילין לכן אם רק גם ירא תנועה קלה מהאשה יראו לנפשם ויתפרשו ויתבטלו לפ"ו ע"כ לא הוצריכו בדיקה לנשיהם משא"כ לשארי חכמים וצדיקים יאמרו להחמיר שהוצרכו בדיקה כי לא יעלו על לבם שיהי' לכם נוקף כמוהם ובאמת גם ר' כהנה הו' רק לבב ע"כ הי' שאל לנשותיהם סודנא ופי' רש"י סוד ד' ליראיו יראה שרמז לו כנ"ל דבמס' סוטה אמרינן בן עזאי שיער בפנפשי' שיעור תשמיש ופריך והא לא נסיב ומנא ידע ומשני סוד ד'