ליקוטי חבר בן חיים ז רכ

כי אחרי מות הצדיק בני ישראל ירחמו על זרעו ואמר שהע"ה פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם אמר כי הפרי שהשאיר הצדיק המה עץ חיים לכל מחזיקים בהם ולוקח נפשות כאלו ותומכם ומסעדם הוא החכם שנוחל עי"ז שני עולמות: בע"ה דרוש לחינוך ס"ת של קהל נ"ה שבת קודש פ' נצבים וילך תרמ"ה בגמ' סנהדרין פ' כ"ג אמר רבא אעפ"י שהניחו לו לאדם אבותיו ס"ת מצוה לכתוב משלו שנ' ואתם כתבו לכם את השירה וביאר הרמב' ב"ה ס"ת הפי' מאחר דקיי"ל תורה חתומה נותנה ואסור לכתוב התורה מגילות ע"כ הכוונה דכל התורה נקראת שירה וצ"ע א"כ תיפשוט הש"ס בגיטין מהכא דאין כותבין מגלה ומס' התם פ' הנזקין אי חתומה נותנה תיפוק לי' מדרבא דאי מגלה נתנה מנ"ל דמצוה ליכתוב ס"ת ודנימא דרבא פלוגתא הוה א"כ לא שתק הש"ס מנה והוה אמר כמ"ד חתומה ניתנה ולזה נ' דאפי' למ"ד מגילה ניתנה ר"ל דקר' דא אכילא ס"ת קאי דכ' וענתה השירה הזאת לעד וכן דרשו רז"ל כי לא תשכח מפי זרעו אכל התורה: ועלינו לעיין מאחר כי מצוה זו מוטלת על כל א' מישראל אם ציבור צוו ליכתוב ס"ת משל ציבור אם היהודים השייכים לאותו צבור קיימו מצות כתיבת ס"ת בזה או לא והי' נ' דמאחר דכ' לכם בל' רבים רמז לנו הכ' דשותפין שכ' בשותפות ס"ת שני' יוצאים אלא שק' מלולב דכ' ג"כ לכם וקיי"ל דאין יוצאין באתרוג השותפון אא"כ הקנו זל"ז ויש לדחות דהתם כ' תחלה ולקחתם ודרשינן שתהא לקיחה לכל או"א וא"כ לכם משל כל א' מכם קאמר משא"כ בכתיבת ס"ת ואם באמת כן הוא כי היהודים קיימו מצות כתיבת ס"ת ע"י שכ' ס"ת משל צבור מצותם גדולה משל יחוד וכמש"כ רשי' פ' בחקותי עמ"ש ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו וכ' רשי' דבמאה רבבה ירדופו משום דאינו דומה מרובין העושין את המצוה למיעוטין וה"נ דכוותא: ואמנם מ"ט ביקשה תוה"ק שאעפ"י שהניחו לו לאדם אבותיו ס"ת מצו' ליכתוב משלו נ' הענין ארז"ל פ' הקומץ אר"ג א"ר הלוקח ס"ת מן השוק כחוטף מצוה מן השוק כתבו מעלה עליו הכ' כאילו קבלו מהר סיני א"ר ששת אם הגיה אפי' אות א' מעלה עליו כאילו כתבו: הענין ע"ד שכ' החו"ה כ"א גם הקבלה עיקר מ"מ אם האדם אין לו הבחנת עצמו ע"ד שאמר ישעי' ע"ה הלא ידעת אם לא שמעת אמר ידעת על ידיעת עצמו ואמר שמעת על הקבלה והחסר ידיעת עצמו אין אנו בטוחין בו שהאמונה אצלו יתד שלא תמוט והנה זה שהניחו לו אבותיו ס"ת ומה יעשה זה מאחרי דארז"ל אסור למכור ס"ת כ"א להשיא בתו ואין זה מופת כי התורה יקרה בלבו לא כן האיש אשר יש לו ס"ת מאבותיו ומצוה ליכתוב משלו הוא האיש אשר אהבת התורה עשתה שורש בלבו וז"ש הלוקח ס"ת מן השוק שהי' סתם ס"ת למכור ונזדמנו עליה קונים הרבה ומאחר שראה כי קופצים לקנותה גם הוא קפץ וקנה לאמור למה אבוא אני באחרונה ועדן אין זה מופת וכ"ש הניחו לו אבותיו אבל כתבה וטרח בה כאלו קבלה אנו בטוחים שאין ספק אמונה בלבו וכאלו קבלה מסני: ואמנם אמרם הגיה בה אות אחת כאלו כתבה הכוונה ע"ד שארז"ל פ' הקומץ שם כשעלה מרע"ה למרום מצא להקב"ה שהי' קישר כתרים לאותיות וכ' רשי' כגון התגין דס"ת אמר לפניו רבש"ע מי מעכב על ידך א"ל תלמיד א' עתיד לעמוד ועקיב' בן יוסף שמו ועתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תלי תלין של הלכות: נ' הכוונה כי מרע"ה הבין כי התגין מרמזין על כמה דרשות והנה שומע ד"ת מפי המדבר ורוצה ליכתוב בעת הדיבור אי אפשר לו ליכתוב תיבת שלימות כ"א רמזים כנהוג עתה בבית הוועד פמרלאמענט ליכתוב סטענמגראפיש ולזה אמר לפניו ית' הלא עתה כותב מעצמך ומי מעכב על ידך מלכתיב תיבות שלימות ולמה ליכתוב ברמז אמנם תוה"ק ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים וכמ"ש דהע"ה רחבה מצותיך מאוד וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש מרומז בתוה"ק ולו הי' בתוה"ק נתקיים בנו ראמות אויל חכמות ע"ד שפי' רז"ל כי האויל כשרואה ספרים הרבה בביה"מ אומר מי יוכל ללמוד כל אלו ופורש ואינו לומד מאומה ולזה רמז הקב"ה בתגין לאמור כאן יש לדרוש ודרוש וקבל שכר והתורה בעצמה אינה ארוכה שלא להבעית האוילים והתוס' יו"ט הביא בשם התישבי ביאור ל' הגיה על ב' פנים מל' הגו סגים מכסף או מל' נוגה ונ"מ דלפי' הראשון הגיה אות אחת היינו שהי' כ' בה ג' תמורת נ' וכיו"ב ול"ל ב' ר"ל שהי' חסר החג או העוקץ והוא הפוך נוגה על האות ועשה התגין ולל' זה שפיר קאמרו רז"ל הגי' בה אות אחת שהראה כי אות זה