ליקוטי חבר בן חיים ז ריט

קן להם אשר שתו אפרוחי' את מזבח ה' צבאות כלומר ילדיו ישתדל מיהת להכניס בהם ע"י בית המקדש בטחון בה' ואמר אשרי יושבי ביתך הכהנים המשמשים שם כי אלו עוד כלומר בכל עת יהללוך סלה ואמר אשרי אדם שא"צ אפי' למקדש להיטיב כ"א עוז לו בך בטחונו כ"כ חזק אשר מסילות בלבבם האמונה יש לה דרך סלולה בלבם והוא ע"ד שאמר במקום אחר כל אורחות ה' חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו וכן אמר המסלות המה עד עוברי בעמק הבנה שיתנסו בעשר נסיונות והכל מעין ישיתוהו ולא יתרעמו ח"ו על ה' כ"א גם ברכות יעטה מהם מורה המייסר אותם ובעת חרב בית קדשינו חשכו עינינו כמ' המקונן על אלה חשכו עינינו על הר ציון ששמם ואמנם מיום שחרב ביהמ"ק אין להקב"ה בעולמו כ"א ד' אמות של הלכה הד' אמות הם פרד"ס פשט רמז דרוש וסוד והענין ע"ד שארז"ל במ' סוטה מיום שחרב ביהמ"ק אין יום שאין קללתו מרובה מחבירו ועלמא אמאי קאים אקדושא דסדרא ואיש"ר דאגדתא הכוונה כשם שתכלית קדושא דסדרא שיבינו ההמון פי' קדוחא שאומרים כך אם הת"ח יבאר בד' אגדה כוונת כתבי הקדש ועם ה' יטעמו מנופת תוה"ק ואז יהא שמי' רבא ואמנם ע"י מי"צ בעו"ה גם הד"א של הלכה יחרבו וכן צדיק וצדיק שימות דומה לחורבן ביהמ"ק וזה ששקולה מי"צ כשריפת ב"א והנה בכל ימים טובים נצטווינו על איזה מצוה בפסח מצה ומרור בר"ה שופר ביוה"כ התעני' בסכות סכה ולולב לבד משבועות ושמיני עצרת שאין לנו בהם שום מצוה והטעם כי שבועות קבלת התורה ושמיני עצרת שמחת התורה וזה לבד כדאי שיהי' לנו באותן הימים מקרא קודש וז"ש אילו זכיתם הייתם קוראים בשבועות וקראתם בעצם היום הזה בלי שום מצוה מקרא קודש יהי' ואמנם עכשו שלא זכינו בעו"ה אנו אמרים בעת יבאו מנהיגי ישראל המאהבים אותנו הדרך הטובה נאמר כי הכל רמאוה גם המה בלבם לא יאמינו ואמנם זה חקם מזה להם טרפם וז"ש עכשו שלא זכיתם אתם קוראים קראתי למאהבי המה רמוני כי כהני וזקני בעיר גועו כאלו אין בהם רוח חיים כך אין דבריהם נשמעים יען אומרים כל מה שאומרים הוא רק כי בקשו אוכל למו וישיבו את נפשם ואמנם בטחונינו במ' ישעי' וחכיתו לה' המסתיר פניו וקויתי לו לרחם עלינו ועל תוה"ק בב"א: להקמת מצבת הרב מו"ה חיים זאננענקלאר בנ"ה יום א' דסליחות תרמ"ה. זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב אמר צדיק ל' זכר וברשעי' שם הפי' החילוק בין שם לזכר השם הוא בחיים של אדם והזכר הוא לאחר מיתה והנה השם יכול להיות ע"י עושר וע"י גבורה וע"י מע"ט והחילוק כי השם של עושר אינו כ"א מחיים כמו שפי' הגאון בעל חיי אדם בשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו כסף וזהב כי אחר המיתה אין זאת מעלה וה"ה בגבור' משא"כ שם של מע"ט אדרבא אחר מיתה הוא גדול מבחיים דבחיי' קנאי' פוגעי' בו משא"כ לאחר מיתה וז"נ פי' הכ' ושבח אני את המתים שכבר מתו ויש להם מנוחה מן הקנאים מן החיים אשר המה חיים עודנה ועד"ז יתבאר הכ' טוב שם משמן הטוב ר"ל בשמן הטוב המע"ט כמ"ש במק"א ושמן על ראשך אל יחסר וע"ז שם עושר וגבורה איננו טוב כ"א שם משמן הטוב וראה כי שם העושר והגבורה עם בעל השם ימות משא"כ השם משמן הטוב אדרבה ויום המות מיום הולדו הוא עדיף לאחר יום המות ממה שהי' ביום הלדת השם וזה פי' הצדיק מחיים שייף ועייל שייף ונפיך ואין לו שם אבל אחר המות זכרונו לברכה אבל הרשעים בחייהם אומתן על הבריות ויש להם שם אבל השם הזה עמהם ירקב: תנן כמ' שקלי' מותר המת ליורשיו ר' נתן אומר בונין לו נפש על קברו ובירושלמי עלה דההיא רשב"ג אומר אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הן הן זכרונם: ונבאר תחלה ענין שקראו רז"ל למצבה הכ' בתורה נפש הענין נ' דכל אדם צריך רחמים שיתפללו אחרי מותו עליו להקל מעלי' דינו ולזה קראו את המצבה נפש מענין נפשי בשאלתי ולזה אר"נ למה ניתן מותר המת ליורשיו הלא ראוי לו לעצמו שיבקשו על נפשו וע"ז ארשב"ג אם המת צדיק ות"ח הי' מודה ר"נ דא"צ נפש דע"י ד"ת שאומרי' מפיו דובב שפתי ישני' ומעלין אותו לג"ע והיינו דברי' הן הן זכרונם: ואמנם יל"פ ד' ר"נ ע"ד אחר דעני שהוצרכו לבקש לו תכריכין הרי הי' ביתו ריקם ואם נותן המותר ליורשיו מה תועלת להם בדבר מועט כזה ומוטב נבנה לו נפש על קברו ועי"ז לא ישכח מפונו ולגמול חסד עם זרעו ואמר דהע"ה נער הייתי וגו' ולא ראיתי צדיק נעזב מן העולם וזרעו מבקש לחם