ליקוטי חבר בן חיים ז כא

וא"כ נהי דסמכינן אנן על חזקת טהרה שלה מ"מ הא כ' מג"א סי' תל"ז דכל היכא ד"ב חזקות מתנגדות זא"ז צריכא לברר אי איכא לברורי וא"כ ה"נ אמאי לא תצטרך לבדוק לפני תשמיש מיהת לברורי ולא שייך לבו נקפו ופירש כיון דדינא הכי לא יאמר שהרגישה כיון דמדינא צריכין לברורי מה דאפשר וע"כ צ"ל הני אמוראי לא ס"ל דהיכא דאיכא לברורי מבררינן וכבר כ' לעיל דפליגא בהכי ואנן סמכינן אסתמא דפסחים ד' ע"א דבעי לשיילי ע"ש לכן צריכה בדיקה לפני תשמיש זהו מה שנ"ל בדעת רמב"ם ור' שמחה: כדי לחייב בעלה חטאת לא חיוב חטאת ממש קאמר דא"כ ע"כ הי' מ' סמוך לוסתה ועביד איסורא ומאי נוקפו ופירש שייך הלוי ויפרוש בכל סמוך לוסתה אלא בשיעורא קאמר שתבדוק סמוך כ"כ שחייב חטאת אי סמוך לוסתה אבל השתא באמת פטור דאונס הוא כמבואר פ"ב דשבועות ומ"מ לבו נוקפו ופורש ומשום דעביד איסורא רבא שראוי להתחייב חטאת ולחנם האריך בזה בפלתי סי' קפ"ו: א"כ לבו נקפו ופורש כ' ה"ה בדעת הרמב"ם דלאחר תשמיש אין כאן לבו נקפו ומשו"ה הוצרך רמב"ם ב' עדים אחר כל תשמיש אפי' לבעלה אפי' יש לה וסת ובפלתי ה"ק הי' בנמצא על שלו ולעולם חייב אפי' אחר וי"ש דבשלו לא שייך לבו נקפו ופורש כ"א לא ירצה לבדוק מי יכרחינו ולא שייך אלא בשלה כי הי' תבדוק מיד ובחייב חטאת אבל הוא אם רצה לבדוק את שלו זכור לטוב וסברא כזו כ' פלתי בעצמו סי' קפ"ו בעצמו שם: אלא אמר רבא צניעות וכו' יל"ד דה"מ לשנוי' דאין לה וסת שרי להחמיר אפי' לבעלה ואין לבו נוקפו בשביל כך לומר שהרגישה דיודע הי' דאין לה וסת וצנועה מקרי ופרוצה לא מקרי אע"כ כמ"ש לעיל דאין לה וסתה מדינא בעי בדיקה לבעלה ופרוצה נמי מקרי אי לא בדקה: אמנם נראה משיטת רמב"ם דהאי שנוי דרבא אמשנתינו קאי ולפרש דברי ר' ינאי דאמר על מה דתנן ובשעה שהי' עוברת לשמש את ביתה והו' משנה יתירה דכבר תנן ברישא בשני עדים והייני א' לפני וא' לאחר תשמיש ומ"ט הדר ותנן ובשעה שעוברת לשמש את ביתה ומשו"ה פי' ר' ינאי שזהו דתנן עוברת לשמש זו עדן דצניעות ולומר בכל שעה שהי' עוברת לשמש לוקחת עד אחר ולא בודקת בעד שכבר קנחה בו אמנם צניעות דמתניתן דפ"ב מילתא אחריתא הוא התם מיירי באשה שיש לה וסת ולבעלה ואפ"ה דרך בנות ישראל לשמש ב"ב עדים לאחר תשמיש והצנועות מוספים גם לבדוק קודם תשמיש זהו מה שנלענ"ד לפי דרכו של רמב"ם ז"ל והמעיי' יבחר: אשה שאין לה וסת אסורה לשמש ועיי' מ"ש תוס' ד"ה אשה לכאורה דבריהם תמוהים שהקשו קו' הש"ס ותי' תי' הש"ס וי"ל שהקשו מה לו להקשות מדיוקא הא יש לה וסת וכו' דאהך קושי' יש לדחוק דמשנתינו באין לה וסת וכמ"ש תוס' לקמן ד"ה שמואל ע"ש בגליון ומדוע לא הק' בהדי' היינו מתניתן ותי' תוס' דשפיר ידע אי ממשנתינו ה"א ערה אין ישינה לא קמל"ן דגם ישינה בעי בדיקה אבל השתא מק' שפיר הא במשנתינו מ' אפילו יש לה וסת בעי בדיקה ולא אסיק אדעתי' למימר דישינה לא בעי בדיקה ביש לה וסת ובעי בדיקה באין לה וסת לא הו' ס"ל לחלק בכך ומשני לי' דזה החילוק אמת דיש לה לא בעי בדיקה בישינה משא"כ אין לה וסת ואולי הו' ס"ל להמקשן החילוק בין ערה לישינה משום דישינה לא חזי לטהרות וא"כ אין סברא לחלק כיון דבישינה מקרי אינה עסוקה בטהרות ורק לא הטריחו רבנן כיון דיש לה וסת אבל אין לה וסת הטריחוה רבנן ועיי' מ"ש בסמוך אי"ה: ת"ר החמרין והפועלין והבאין מבית האבל ומבית המשתה יל"ד מ"ש דהאריך וחשיב כל הני ולא כן עשה תנא דמשנתינו דלקמן פ"ז דסתם ותני הבאין מן הדרך נשיהן להן ב"ח טהרה וי"ל דאי הי' תני באים מן הדרך ה"א מדרך רחוקה ומשום ס"ס ספק ראתה ספק לא ראתה ואת"ל ראתה שמא טבלה דהרי ברייתא בעסוקה בטהרות איירי שדרכה לטבול מיד שאפשר לה אבל בבא מדרך קרובה ה"א אומר ראתה ואי ראתה א"א שתטבול קמל"ן דחמרן ופועלון עונה שלהן פ"א בשבועה וע"כ משום שאין דרכן להתרחק יותר מ"ז ימים וא"א שתראה ותטבול בזמן כזה וכן אבל ומשתה אינה יותר משבעה ימים ואפ"ה נשיהן בח' טהרה ובזה מיושב קו' תוס' דמוכח בעסוקה בטהרות דאי לבעלה מ"ט לא נקט סתם הבאין מן הדרך כמו משנה דלקמן אע"כ משום דברייתא בעסוקה בטהרות שדרכה לטבול מיד ואיכא למטעי כנ"ל קמל"ן: מהו למעבד כי הא מתניתא יל"ד לפי רש"י דשאל אותו לחומרא מהו שתצטרך בדיקה או לעולם ביש לה וסת וכיון שתבעה אין לך בדיקה גדולה מזו הדבר צריך ישוב רב איך תהי' התביעה כבדיקה וכבר נתקשו בזה כל הראשונים ז"ל ולולי דמסתפינא הייתי אומר ולישב ג"כ קו' תוס' מ"ט לא מק' ממתניתן אברייתא בלא שמואל וקו' עצומה הו' ותי' תוס' דחוק וי"ל דממתני' לא ק"מ דנהי דאשה העסוקה בטהרות