ליקוטי חבר בן חיים ז רטז

הכי דהיא היא שפשעה בדבר ואמנם לאיזה ענין קאמר ר"ה הך ונושא שני נ' כוונתו דאף דקיי"ל דאפי' נקלא דבתר אירוסין לא חיישי' שלא תתגנה על בעלה והיינו משום שלא יצא הקול קודם שאירסה משא"כ הכא יצא הקול קודם אירוסין ובוודאי ל"ש שלא תתגנה ושפיר ישא שני: ונבאר בע"ה ד' רשי' בד' ר' שיננא דעל קול ראשון ל"ש למימר מימר אמרו טעות נינהו דהרי יצא בלא אמתלא משא"כ קול שני שיצא עם שוברו עמו א"כ יאמרו שפיר קי' טעות הי' שהרי כבר נתקדשה לראשון וד' ר"ה דתינח אם הי' קול שני קול שייך למימר שוברו עמו אבל על קי' תורה ל"ש למימר ואמנם באמת גם השני הוה קול וודאי שייך שוברו עמו והיינו דאמר אמימר דגם ר"ה מודה. בהא אמנם ד' ר"פ כיון דעכ"פ מצרכי' לה גיטא חיישי' דמפרסמא מלתא דגיטא ושוב יאמרו מחזיר גרושתי וכ"ת למה באמת נצריכנה גט מן שני הלא קול ושוברו עמו היא לא היא שמא יבאו עדי, ויבטלו קול ראשון ויחזור קול שני לתוקפו כן יל"פ ד' ר"פ: ומעתה הא דנחלקו תוס' על רשי' ולא רצו לפ' על קול שני דיאמרו קול ושוברו היינו משום דמ' להו בקו' תורה ל"ש למימר קול ושוברו גם לר' שיננא אבל ביצא קול מזה ומזה מ' ד' תוס' דה"ט דקול שני שוברו עמו היא וכמ"ש ול"ק קי' רש"א: והנה ד' ר"ת שלמד מזה נ' דס"ל דהעיקר היכא דליכא דררא דאי' דאוריי' לא החמירו והנה בהבחנה בעלמא שייך דררא דאי' דאוריי' משא"כ בהאי מעשה דהגרושה סמכא אגיטא ובדלה מיני' אלא דלא פלוג רבנן וכיון דהגט ראשון פסול שוב צריך הבחנה והתינח אם הי' פסול דאוריי' משא"כ דלא הוה כ"א מטעם לעז שפיר דמי ליצא קול מזה ומזה: גיטין פ"א נהי דקרי לנתינה כתיבה נ' ד' המק' דהו"ל קול ושוברו עמו שיאמרו וודאי כתב ממש הי' ודחה הש"ס דכיון דקרי לנתינה כתיבה דלמא נתן קאמרי כלומר לא מקרי זה קול ושוברו עמו ומ"מ לא ק' על הרמב' למה לא ביאור דדווקא אי איקרי לנתינה כתיבה דהרי הרמב' כ' בהדי' דכל קול דאיכא למתלי בי' ספיקא לאו קלא הוא ובאתרא דלא קרי לנתינה כתיבה אין לך קול ושוברו עמו גדול מזה: בע"ה ח"א לסיומא דמס' גיטן יום א' דחנכה תר"ל. מתני' לא יגרש אדם וכו' יל"פ פלוגתת ב"ש וב"ה ור"ע עד"ז ארז"ל ביבמות פ' הבע"י ובברכות במערבא כי נסיב אינש אתתא קרי עלי' מצא או מוצוא הכוונה דהנה שהע"ה במה שאמר מצא אשה מצא טובה גילה לנו דבאמת מלת אשה מורה על איזו חסרון בזווג' דהאשה שלימה כאשר ראוי להיות תקרא בלה"ק אשת אשת חול אשת חן אשת האיש והטעם מובן בעצמי כי תכלית בריאות האשה להיות לבעלה לעזר וכלפי זה ארז"ל אין לך כשירה בנשי' אלא העושה רצון בעלה ונמצא כי האשה המבינה ערכה עד"ז תקרא אשת שהוא הנסמך כלומר הטפל וקנוי לאיש ואמנם מלת האשה בנפרד מורה כי היא מחשבת עצמה לגוף נפרד ואמנם ארז"ל אפי' אם אינה עושה רצון בעלה דייני שמצלת אותנו מן החטא וז"ש מצא אשה מצא טובה אף שאינה אשת מ"מ מצא טובה כי ויפק רצין מה שמצלת אותנו מן החטא ואמנם האשה רעה לא דיה שאינה מצלת בעלה מן החטא כ"א גם מכשלת אותו בכמה מכשולים ואמרו רז"ל גדול המחטיא את האדם יותר מן ההורגו ולזה אמר שהע"ה ומוצא אני מד ממות את האשה אשר היא מצודה וגו' וזה ענין אמרם במערבא כי לא יעלה על דמתוך שמצאת אשת כי אשת חיל מי ימצא כ"א מצא או מוצא אם היא אשה שנא' בה מצא ג"כ דיו ואמנם אם היא מוצא וודאי אשה רעה מצוה לגרשה אמנם נחלקו ב"ש וב"ה ור"ע איזו היא אשה רעה שדיבר ממנה הכ' אשר היא מצודי' וסבר בי"ש כי היא רק אם היא אשה בוגדה ומועלת מעל באשה שמצא בה דבר ערוה ובי"ה סברי כי אפילו הקדיחה תבשילו בכלל אשה רעה הכוונה בזה כמ"ש הרמב' בפי' המשנה שאינה מוסכמת למדותיו ועי"ז היא תקדיח תבשילו כלומר מקלקלת ומפסדת מעשיו הטובים דהיינו הוא נותן צדקה לעני בסתר והיא תפרסם בגלוי או תבייש להעני שקיבל צדק' מבעלה וכיו"ב ור"ע סבר מדכ' כי מצא אשה מצא טובה משום דיפק רצון כלומר שמצלת אותו מן החטא מכלל דכל שאינה מצלת אותו מן החטא היא אשה רעה וזה שמצא אחרת נאה הימנה הרי שאין אשתו נועצת בפני יצרו ע"י מעשי' ושפיר עבד דמגרשה ועד"ז יל"פ המשך תחלת המס' לסופה דהנה בתחלת המס' שנינו המביא גט ממדי"ה צ"ל בפ"נ ומפ' בגמ' הטעם דלמא