ליקוטי חבר בן חיים ז רטו

ואמנם הא גופא דאתיי' לאבוה נ' דשמע רב חמא דאבוה אמר דאין ממש בקול זה והוה סבר דלמא יש גט כריתות בידו אבל מאחר ששמע דברי' נתיירא שיתאמץ עתה להעביר אמתלא זו דע"ת קדוש וא"ל ר"ח אל תיגע כי עתה לא מהני אפי' יצא הקול כך: תוס' ד"ה כיון וכו' לישנא ע' נ' כוונתם דבאמת לישנא דקאמר לאו כל כמינך מ' קצת דהיא לאו כל כמיני' אבל אחר כל כמיני' אמנם א"כ למה זה אמר כיון דבעידנא דהוה קלא לא הוה אמתלא אלא ש"מ דזה עיקר ול' כל כמינך כבר יישבנו לעיל: באציפא דמיחלא ע' רשי' תוכן דברי' דבאמת לא הי' בקול זה ממש מאחר שלא הי' נרות דולקות דזה לא שייך בעינא ואולי גם בעיר אחרת הוה ומשום מבטלי' היא דאתי עלה בזה מיושב ג"כ הא דלא חייש לדשמואל דאמר קדשה בתמרה מקודשת דעל הקידושין לא דנו הכא כלל וכמ"ש ואך משום מבטלי' וע"ז קאמר דוודאי לא יחשדו ב"ד כי יאמרו לא הוי בי' שו"פ וע' בי"ש סי' מ"ו מ"ש בזה: לא הגיע לפלגות ראובן וע' ראש בשם ר"ח וק' א"כ דעכ"פ אם הגענו אולי הויא מקודשת ולמה לא נחית לחומרא וצ"ל ג"כ דעל מבטלי' קלא לחוד הוי דייני' וכיון דלא הגענו לא יחשדו בו"ד כי ידעו דקטן הוא: ובד' ר"ח נתיישב לי מה שארז"ל גבי פרץ וחצרון דע"כ דורות ראשוני' הולידו בני ז' הרי קיי"ל אין קידושי קטן כלום וא"כ ח"ו כלהו לאו בני קידושין הוי אמנם הם הגיעו לפלגות ראובן והי' גדולים בני ז' שנים: ארבר"ה אמתלא אפי' מכאן ועד י' ימים יל"ד אפי' לאחר י' ימים הו"ל ונ' דגם רבה בר"ה לא אמר אלא כ"ז שלא אתחזק הקול בב"ד הוא דמהני אמתלא אף שלא יצאה לאלתר משא"כ אם אתחזק כבר בב"ד ואם הי' אומר לאחר י' ימים הייתי אומר אפי' י' ימים לאחר שנתחזק הקול משא"כ מכאן ועד י' ימים מ' משעה שיצא הקול: ותלמיד א' עוררנו דאמרי' ביבמות דומי דמתא יומא ופלגא ועיי"ש פי' רשי' דלחד פי' סגי אם יצא הקול יום וחצי וקאמר רבה בר"ה אפי' נמשך הקול י' ימים בב"א ואח"כ יצא האמתלא מ"מ מהני: ר"ז אמר נחלקו רשי' והרי"ף אם ר"ז חולק עם רבה בר"ה או מלתא בפ"ע קאמר ול' ר"ז אחר וודאי מ' כפי' הרי"ף אבל סוגית הש"ס ניחא טפי לפי' רשי' וכמו שעמד בזה הלח"מ ונבאר בע"ה א' לא' הנה לד' רשי' קו' הש"ס ממתני' כפשוטו אלמא אמתלת בהדי בעי' ולהרי"ף צ"ל דקי' הש"ס הנה אתה חולק על רבא בר"ה משום דתנן ובלבד שלא יהי' שם אמתלא מ' עם הקול הרי דאמתלא בעי' עם הקול ולא מהני כלל אם יצא אח"ז ומשני לי' במקום אמתלא קאמר וי"ל לד הרי"ף דעלי' דנפשי' קאי כמו קאמרי וה"ק אנא במקום אמתלא קאמינא דמהני אם יצא אח"כ ומתני' לא מיירי במקום אמתלא ונ' דלזה רמז רשי' שכ' ואמתני' קאי האי תירוצא לאפוקי מד' הרי"ף דאדר"ז קאי ואמנם ל' במקום ק' לרשי' דהול"ל מקום אמתלא ונ' דה"פ ובלבד שלא יהא במקום כלומר האי שם אינו ר"ל עם הקול כ"א במקום הקול לא יהא אמתלא: א"ל רב כהנה וכו' הנה לד' רשי' דבמקום אמתלא סגי לר"ז שפיר פריך ר"כ אבל לד' הרי"ף ק' הרי עכ"פ בטי' שיצא אמתלא ונ' דמהכי דייק לי' להר"ן בשיטת הרי"ף דל' במקום אמתלא חוששין לאמתלא פי' אפי' לא יצא האמתלא אם נוסת לא תצא דהיינו דמקי ר"כ דאף דהתם לא יצא האמתלא כיון דאיכא מיהת מקום אמתלא אם נוסח לא תצא והיינו דשחזור לבעלה הראשון שניסת כבר עמו וא"כ דווקא לר"ז ניחא אבל לרבה בר"ה לא ניחא דלדידי' בעי' אמתלא ממש: וכ' רשי' אי הכי ניסת נמי אמאי צריכה גט נ' כוונתו דלכאורה מאי מק' כיון דניסת צריכה גט היאיך תהא מותרת לחזור ואמנם הא גופא ק' למה צריכה גטה ויל"ד ר"כ דלא מ' לי' טעמא משום קנהא א"כ מה חילוק בין ניסת ברשות לנוטת שלא ברשות ואולי מ' לי' דעדי' עדיפא תאמתלא: וכן יל"ד אמאי לר"כ אין לה כתיבה וצ"ל דמראשון אין לה כתובה הואיל ומוציאה בע"כ ומשני הואיל ולא תפסי לי' קידושין: רשי' דבתר אירוסין חיישו' ומגרש ראשון ונושאי שנ' נ' ד' רשי' דהנה באמת אם גם רב אשי לא חייש לשלא תתגנה על בעלה מ"מ לעיגון הו"ל למיחש שמא לא יחפוץ הראשון לגרשה אמנם התינח אם מגרש גם שני ונושא ראשון יכול למימר לשני מאי חזי' אמנם רב אשי ס"ל מגרש ראשון ונושא שני דווקא והו"ל מדות סדום וכופין אותו לגרש: רשי' ד"ה מגרש ראשון ונושא שני אם ירצה נ' כוונתו דל' ונושא שני דקאמר ר"ה מיותר וס"ד דמצי אמרה לי' אתה גרמת לי' שנאסרתי על הראשון וע"כ תנשאינו קמ"ל רשי' דלא שייך למימר