ליקוטי חבר בן חיים ז ריד

דמה"ט מפ' הרמב' דר"ל חד מפי תרי בדבר ברור דאי ס"ד תרי מפי תרי מאי מבעי' לי' לאביי מבטלי' קלא הרי אין העד הראשון נאמן להכחיש העד השני אע"כ חד מפי תרי דבתרי וודאי מהימני להכחיש חד אלא משום חשדא דבי דינא הוא דאיבעי' לי' ואמנם לד' המפ' דתרי מפי תרי מיירי י"ל שפיר דס"ל כהפוסקי' דעד הראשון נאמן להכחיש העד השני והכא הוא דאבעי' לן והנה רשי' לא פי' לעיל מידי מה פי' פלוני שמע מפלוני אם חד מפי חד או מפי תרי נ' דמס' לי' ואמנם רשי' ס"ל דעד ראשון אינו נאמן להכחיש העד השני ולהכי מפ' הכי ג"כ תרי לישני דאי מיירי בתרי מפי תרי ע"כ צריך לפ' כלי"ק ואי מיירו בחד מפי חד לי"ב עיקר: והנה תוס' השיגו על פי' קמא מלקמן וסיימו ופי' ראשון אין נ' כוונתם דאף דאיכא למימר דלקמן מיירי בקלא כה"ג ומודה רשי' דאי מבטלי' קול נשים כ"ש דמבטלי' קלא דאתי עדי' ואמרי להד"מ אמנם בכ"ז כ' תוס' ופי' ראשון אין נ' דמנ"ל להש"ס להשוות דלמא הא דבנהרדעא לא מבטלי' קלא דווקא קול נשים אבל קול כה"ג דאתי עדים ואמרי להד"מ מבטלי' ולפנינו אי"ה נישב קו' תוס': מדאר"ח עד שישמעו מפי כשרים הנה לפי' קמא ברשי' מבוארי' ד' ר"י אבל לפי' בתרא נדחקו בתוס' וי"ל דהנה רשי' כ' לפנינו וביתר ביאר לעיל פ"א דהא דלא מבטלי' קלא היינו משום חשדא דבי דינא והנה ידוע דחשדא דבי דינא ל"ש כ"א באנשים רקים דכשרי' וודאי ידיני הב"ד לכף זכות ומעתה אי ס"ד לא מבטלי' קלא משום חשדא דריקי' ופוחזים וא"כ אמאי לא משגחי' בקול עד שיצא מפי כשרי' או"ו מבטלי' וממילא מיושב קו' תוס' דא"כ נימא דשמואל קול היוצא מפי נשים לא הי' מבטל וע"כ משום שלא ידברו סרה על ב"ד א"כ גם באידך גוונא מה"ט לא מבטלי' קלא: ומייתי אביי אפכא מדרב ששת ויל"ד א"כ מעיקרא אמאי לא פשיט אביי מרב ששת ונ' דאביי הוה סבר ר"ח ור"ש מר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ ר"ח מיירי דאין ב"ד מחזיקין קול עד שישמעו מפי כשרי' ור"ש מיירי דאין משיאין לכתחלה אפי' עפ"י קול שיוצא מפי נשים אבל מאחר דפשט ר"י מר"ח דחי לי' אביי מרב ששת ומשני לי' אתרוות' נינהו והא דלא משני לי' הכי מעיקרא נ' דבאתרא דידי' הוי מבטלי קלא אסתיי' לי' רב יוסף מר"ח ובתר דפריך אביי מר"ש משני לי' ר"ש בנהרדעא הוה כדאמרי' במגלה דהוה יתב בבי כנשתא דשף ויתב בנהרדעא ובנהרדעא לא מבטלי קלא: וע' ברא"ש בשם ר"ח פי' לאתרוותא נינהו אמנם רשי' לעיל פ"א כ' להיפך דבנהרדעא הוו רגילין לדבר בב"ד עיי"ש: ומ"מ בין לרשי' ובין לר"ח יק' קו' תוס' לקמן מ"פ והא נהרדעא אתרא דשמואל דל"ש תי' תוס' דלא הוה מורה להו דלא כנפשי' כיון דבמקום תלי' מלתא וצ"ל דמ"מ אם לשמואל מורה כן בנהרדעא יש לחוש שילמדו ממנו ויסברו דבטלו תקנתא דלא מבטל לי: ועוררני תלמיד א' ע"ד תוס' לקמן היאיך נעלם מהם מתחלה תי' מאחר דפשט דבריהם דס"ל דדינא קאמר שמואל ונ' דמצינו בכמה מקומות מהם פ' כירה דבאתרא דאחרינא הוה מורי אמוראי דלא כנפשיי והיינו דק' להו דלמא באתרא דרב הוה שמואל חולק כבוד לרב וע"ז תי' בשלמא אי הוי בעי בני' בי רב הא מלתא אי מבטלי' קלא לחיי שפיר הוה הוה חולק כבוד לרב אתרי' משא"כ הכא דאינהו בעאי מני' מלתא אחרינא למה לי' לשמואל למימר להו והעמידו דבר על בוריו דליבטלו קלא דלא כנפשי': והנה לעיל פ"א נתקשו תוס' מהך דכתובות גבי מעלין לכהונה עפ"י ע"א ותי' דהתם דנפסל מתרומה לעולם נ' כוונתם דהוא וזרעו עד עולם יפסלו כה"ג לא החמירו רבנן משא"כ בשאר קלא: אמנם תי' שני צריך ביאור שכ' דלתרומה דרבנן לא החמירו ונ' דד' תוס' כמבואר בד' כאן דע"י שחזרו העדים הראשונים ואמרו להד"מ הוא דמבטלי' לקלא וה"ט דיאמרו דהרי עכ"פ עדות הראשונה במקומה עומדת ומכחישין אותן העדי' שחזרו דס"ל דבעי' תרי מפי תרי ויאמרו מאי חזו ב"ד דסמכו אהני לסמכי אהני אמנם באי' דרבנן ידוע דבתרי ותרי ספיקא לקולא וליכא זילותא דבי דינא: ולולי ד' תוס' יש לתרץ עוד באופן אחר דהא דלא מבטלי' קלא משום שיוציאו לעז בכהן שבני' חללי' ובא"א שבני' ממזרי' ואם ישגיתה ב"ד שלא תנשא הגרושה לכהן והאשה בלא גט לא יהא לעז זה כלל וכה"ג ראוי לב"ד לעשות משא"כ התם כיון דבי"ד ידעו שזה כהן אטו משום לעז יפסלו מן הכהונה אתמהה: גמ' אימא לי איזו גופא דעובדא ע' ברא"ש בירר שכך יצא הקול ע' ק"נ ולי נ' כפשטו דבשעה שבא לפני רב חמא באמת כבר יצא הקול כך אבל בעידנא דיצא הקול מעיקרא לא: