ליקוטי חבר בן חיים ז ריג

רשי' בעולה ע' דבריו לכאורה דבריו סותרין זא"ז דמתחלת דבריו מ' דה"ט דאין חוששין משום דתלי' בפרוצות וסו"ד דה"ט דלא הוה דבריו נכרין ואמנם כוונת דבריו דבאמת בלא דברי' נכרי' ל"ש קול וס"ל לרשי' כד' הרמב' דגם בדבר ברור צריך שיאמרו ראי' כמו שמחת אירוסין וגם בבעולה שייך דברי' נכרי' והיינו כדאמרי' לעיל אכלה אי מיעך לה ואמנם תלי' הכל בפריצות וממילא ליכא דברי' ניכרי' ובלא דברי' ניכרי' ל"ש קול ובהא קאמר הש"ס תנ"ה היינו משום דכבר מוקי לה כתנאי: תוס' ד"ה בעולה ע' רש"א ונ' דדווקא בשאר חייבו לאוין שהוולד כשר לכהונה היא דאמרי' האם ג"כ כשרה לכהונה משא"כ בנתין וממזר דהוולד אפי' לבוא בקהל פסול ומכ"ש דהאם פסולה וד' רש"א צ"ע דהרי ר' יושע ס"ל אין ממזר כ"א מחייבי מיתות ב"ד והיאיך יסבור אין קידושין תופסין בחייבו לאוין וצ"ע: נשואה ע' רשי' נ' דאין לדייק מד' רשי' דס"ל אפי' בדבר ברור בעי' היום דווקא דא"כ קול זונה וגרושה היכי משכחת לה אלא ד' רשי' דבריו ה"ק אף דתנן מקודשת ה"ז מקודשת משכחת לה שאינה נשואה ואינה ארוסה והיינו אם הקול ע"י דברי' ניכרי' ונראי' דבעי' היום דווקא: והנה הרשב"א גרס ברש"י ארוסה אין חוששין משום שלא אמרו לפלוני והק' הרשב"א הרי לגי' רשי' בהדי' תני לה שלא לפלוני ונ' דיש ליישב חדא בקול שע"י דברי' ניכרי' וחדא בקול של דבר ברור: ולכאורה י"ל טעמא דבעי' לפלוני דווקא משום עיגון וכ"כ לעיל כן: בעיר אחרת ע' רשי' וע' רש"א ונ' דרשי' מה"ט נקט ל' מתקדשת דכ"כ לעיל דל' זה ל"ש כ"א אדברי' ניכרי' ונראי' וכה"ג דווקא ס"ל לרשי' דבעי' באותה העיר משא"כ בקול דדבר ברור אפי' בעיר אחרת חוששין וע' בכ"מ שנסתפק בזה: ממזרת ושפח' י"ל דאי אשמעי' ממזרת לחוד הו"א משום דאיירי כסתם ממזר שזנתה תחת אשה והתם לא מהימני' משום דרוב בעילות אחר הבעל משא"כ בשפחה דליכא למתלי במידי קמ"ל: הקדיש פלוני נכסיו כ' רשי' לאסור נכסיו עליו י"ל דר"ל דוודאי לאסור נכסיו אכ"ע פשיטא דאין חוששין אפי' לאסור על עצמו דאפשר לי' בשאלה סד"א דניהמנינהו קמ"ל: א"נ י"ל דר"ל דהעדים עצמן שהעידו ששמעו כן מפי ב' עדי' באמת שוי' נכסיו אנפשי' חת"א אבל עליו אינם יכולין לאסור: הפקיר פלוני יל"ד מה ענין ממונא לאי' אם גזרו באי' מהי"ת נימא שיגזרו בממון והתורה אמר עפ"י שני' יקום דבר ונ' די"ל שהיו בכלל נכסיו עבדי' והמפקיר מת ואמר שמואל המפקיר עבדו ומת אותו העבד אין לו תקנה לא בב"ח ולא בשפחה קמ"ל דלא מהימני ומותר בשפחה: אמר עולא הנה בבעולה גרסי' ובני אדם נכנסי' ויוצאי' ונשים טוות ושמחות ואומרות והתוס' לקמן ד"ה עד שישמעו מפי כשרים צידדו אם גם בעולא גרסי' נשים ומבריי' דלוי שתקו ונ' דבעולא לא הי' ניכר שום שמחה בחוץ ורק מי שנכנס ויצא מספר ע"כ בעי' בני אדם נכנסי' משא"כ בלוי שהשמחה עד שנשים בחוץ טוות לאור הנר סגי ע"י פרסים כזה אפי' אם נשים אומרות ולכך ל"ק להו לתוס' כ"א מעולא משא"כ בריי' דלוי דאיכא פרסום טובא אפי' מ"ד מפי כשרים מודה: פלוני מהיכן שמע מפלוני ד' הרמב"ם דמיירי בחד מפי חד וד' ש"פ דתרי מפי תרי מיירי וי"ל פלוגתיי' אי בעי' שמחת אירוסין ג"כ הרמב' דמפ' דבעי' גם שמחת אירוסין ס"ל דסגי בחד מפי חד והחולקים מ' להו דלא בעי' שמחת אירוסין ע"כ בעי' תרי מפי תרי מיהת: והנה ד' הרמב' דהלכו למד"ה לאו דווקא כ"א ה"ה מתי וד' הטור דמתו לא וי"ל דהא מלתא תלי' אי' מבטלי' קלא או לא דאי מבטלי' קלא א"כ מסתברא דמתי לא דבהלכו למד"ה גזרו חכמי' דיוכל להיות שנבטל עוד הקיל משא"כ במתו דא"א לברר כלל ומעתה י"ל רב דהוא מרא דשמעתי' והוא ס"ל דמבטלי' קלא להכי גם הרמב' מודה דדווקא נקט הלכו למד"ה וזה ג"כ ד' הטור דאזיל בשטת אבי' הרא"ש דפסק ג"כ מבטלי' קלי' אמנה ד' הרמב' מ' דס"ל לא מבטלי' וא"כ אפי' מתו והלכו למדיה"י לאו דווקא: רשי' ד"ה מבטלי' קלא המעיי' בד' רשי' בפי' קמא ימצא דדיוקא על דבר ברור כ' רשי' כן דמסו אם משתקין קול מפי נשים אבל בדברי' נראי' דאיכא רגלי' לדבר וודאי סגי בנשים וכד' תוס' והנה מה שנסתפק רשי' בפי' מבטלי' קלא יל"פ עד"ז דהנה ידועה ד' הרמב' והחולקי' עליו בעד מפי עד אם העד הראשון נאמן להכחיש העד השני והנה הי' אפשר