ליקוטי חבר בן חיים ז ריב

דלקלא דבתר אירוסין לא חיישינן היינו משום דלא יצא קודם האירוסין בזמנו ש"מ השתא אויבי' אפקוהו אמנם מדמחלק רב אשי בין אירוסין לנשואין ש"מ דטעמא דרב אשי משום לעז בנים וטעמא דידן משום הפקעת אשה מבעלה ושפיר מק' הש"ס: ודע מ"ש תוס' דל' דמתני' מ' דבנשואה מיירי כוונתם דאס"ד דבארוסה דווקא מיירי לא הו"ל למתני' איש פלוני את אשתו ומדלא קפיד תנא וודאי אפי' בנשואה מיירי משא"כ למסקנא דאין קפידא בדבר אף דלא קאי כ"א אמקודשת לא הקפיד: רשי' ד"ה ה"ק ואסירה לינשא אלא לפלוני כוונת רשי' להביא ראי' מזה לשטתו לקמן דבעי' לפלוני דעד"ז א"ש דאם אמרי אח"כ מגורשת מפלוני הו"ל מגורשת משא"כ אס"ד דמקודשת ר"ל מקודשת סתמא היאיך נתירנה אח"כ ע"י קול מגורשת כיון דלא ידעי' מאן קדשה אלא ע"כ מקודשת היינו לפלוני: והנה מאריכות ל' רשי' מבואר דס"ל כד' הרמב' דלא בעי' שיצא ב' הקולות יחד ואמנם ל' רשי' מ' דדייק לי' לפרושי מגמ' ונ' דהנה אס"ד כהראב"ד א"כ רישא מלתא בפ"ע דהיינו שיצא שמה מקודשת וסיפא מיירי שיצא שמה מקודשת ומגורשת דאלו מגורשת לחוד ל"מ א"כ הו"ל להש"ס למימר חסורא מחסרא וה"ק מקודשת וכו' מקודשת ומגורשת וכו' אלא ש"מ דלא בעי' בב"א: ולהראב"ד באמת צ"ל דהאי ה"ק דקאמר הש"ס הוה כאולו אמר חסורי מחסרא: והנה ממ"ש רשי' ומותרת לכל מ' דס"ל גם בהא כהרמב"ן דאפי' לכהן מותרת ונ' דגם בזה רשי' והרמב' לטעמיי' דהרמב' מאחר דס"ל דלא מיירי שיצא ב' הקולות יחד א"כ בשלמא אי אשה מתירה לגמרי אמרו עיינו בי' רבנן בקול הקידושין ולא מצאו בו ממש משא"כ אם אתה אוסרה לכהן א"כ ע"כ הקול הראשון הי' אמת ויאמרו דע"י הקול גירושין התירו א"א לעלמא וחומרא דאתי לידי קילא הוא דיבא להתיר א"א ע"י קול ושפיר עדיף להתירה אף לכהן אמנם להראב"ד דמיירי שיצאו ב' הקולות בב"א א"כ מעיקרא לא יצא הקול כ"א שהוא אסורה לכהן ושפיר לכהן אסורה: רשי' ד"ה יצא לה שם מזנה לפנויה נ' משום דמפלוגתא דמיי' מ' לכאורה דאפי' בא"א קאי רבא וכ"ת הרי קלא דבתר נישואין לא חיישי' לי' דלמא שם עדיף מקול אבל הא ליתא דהרי מתני' מיירי בשם וקאמר הש"ס עלה קלא דבתר נישואין או"ו בפנוי' מיירי וז"ש יצא לה קול כלומר שם וקול חדא מלתא ובפנויי מיירי: בעיר לכאורה יש להוכיח מכאן דגם בדבר ברור בעי' בעיר דווקא דהרי בשם מזנה ל"ש כ"א דבר בריר ומ"מ נקט רבא בעיר מ' דבעיר בעי' בכל קול אלא דבשם מזנה לא מהני ויש לדחות דרבא לרבותא קאמר אף דיצא הקול דבעיר זנתה מ"מ לא חיישי' לה: וכ' רשי' לנכרי ועבד ותוס' ד"ה בעולה השיגו על רשי' וי"ל דגם רשי' מודה דאם באמת זנתה אפי' אינו ידועה עם מי הויא לה זונה ומטעם שכ' ר"י אבל הכא ק' לי' לרשי' מאי אשמעי' רבא במזנה הרי אפי' בקי' לחד מבני פלוני לא חיישי' לקלא דאמרי' מימר אמרי עיינו רבנן בקידושי וקטן הוה ומכ"ש במזנה אם אינו ידוע עם מי יאמרו כשר הוה או"ו עיקר רבותא דרבא דאם יצא הקול עם נכרי יעבד: ונ' דמה"ט לא השיגו תוס' כאן אד' רשי' ואמנם מ' להו דתינח אדרבא דיק' מאי קמ"ל במזנה הרי גם בקי' לא חיישי' כה"ג משא"כ לקמן בבריי' דבלא"ה נקטא שפחה וממזר וכה"ג לא הוה צריך רשי' לפי' בעולה לכו"ג או לאו דפליג אד' ר"י: והתורה אמרה יל"ד אטו ר"י ב"נ פליג אמתני' דתנן יצא שמה מקודשת ונ' דהכי מיירי שלא הוחזק הקול עד לבתר נישואין ושפיר קאמר ריב"נ דבתר נישואין בעי' דבר ברור ויש מזה ראי' לד' הרמב' שהביא הר"ן דהא דקאמר ר"א קלא דלא אחזק בב"ד לא חיישי' לי' ר"ל לאחר נישואין שוב אין ב"ד נזקקין ואמנם היינו דעתי' דריב"נ וקוי"ל כוותי' אבל לר"מ ור"ע גם בתר נישואין מחזקי' לקלא ומעתה יתורץ דמאחר דרב אשי אמר דלא מחזקי' קלא בתר נישואין כפי' הרמב"ן כ"ש דקלא דיצא בתר נישואין דלא חיישי' לי' אמנם הראשון תליא בפלוגת' דר"מ ור"ע מחזקי' לי, אבל יצא בתר נישואין לכ"ע לא חיישי' לי': והנה מה דפשיטא לתוס' דבתר נישואין גם ר"מ ור"ע מודו היינו לטעמיי' דס"ל ביבמות סוגי' דרוכל דתצא ע"כ מרוכל קאמר דמבעל ליכא למ"ד וה"נ ע"כ משני קאמר אבל לרשי' ביבמות אין הכרח דגם הכא י"ל דר"מ ור"ע כר' ס"ל ותצא מראשון: אמנם בשלמא לתוס' שפיר קאמר הש"ס כתנאי דריב"נ כרבא משא"כ אי ריב"נ אא"א קאי דלמא בפנויי' מודה וצ"ל דה"ק הש"ס כר"מ ור"ע וודאי לא ס"ל כריב"נ אימור סבר ועכ"פ הוה כתנאי דהיינו דלא כר"מ ור"ע: