ליקוטי חבר בן חיים ז רי

בעיר נ' מזה דייק הרמב' דאפי' בקול דדבר ברור בעי' קול הברה ונתקשה הכ"מ מנ"ל להרמב' הא דהרי ל' לא ששמעו קול הברה מ' דלא בעיי' קול הברה ואמנם ל' בעיר דתנן ק' לי' להרמב' אע"כ דעכ"פ בעי' שיצא השם בעיר דהיינו קול הברה: ואמנם גם לרשי' נ' דק' ל' בעיר ומ"מ ס"ל דבדבר ברור לא בעי' קול הברה לזה כ' רשי' דמתני' בקול דעולא מיירי ועולא אמתני' קאי אמנם ר"א קאי אבריי' דאשמעי' מיני קלי דל"ש בהו דברי' נראי' כגון בעולה שפחה וכדומה ש"מ דבקידושין שייך קול אחר ג"כ ולזה פי' ר"א קול אחר: וכ' רשי' מתקדשת והרש"א לא עמד כאן ע"ד רשי' עד לקמן ונ' דכאן כוונת רשי' לומר דלא לחנם נקטי הני אמוראי כולהו ל' מתקדשת דכיון דבעי' נרות דולקות ומטות מוצעות אפי' אחר הקידושין שהות טובא עדן נראי' הדברי' ולזה אומרי' הנרות דולקות משום שמתקדשת ואומרי' כי כבר נתקדשה ומ"מ ל' מתקדשת רומז כי לא לשעה מועטת הי' הדברי' נראי' כ"א אף לאחר שיצא הקול עדן הי' הדברי' נראי': לפלוני וכן שיטת רשי' בגמ' דבעי' לפלוני דווקא והרשב"א בחי' חולק ונ' ד' רשי' דכיון דחזינן דהקילו רבנן בקול דאפי' בתר אירוסין לא חיישי' לי' ומעתה בשלמא אם יצא הקול לפלוני אם יגרשנה תהא מותרת משא"כ אם לא נודע למי נתקדשה אטו גזרו רבנן משום קול בעלמא שתתעגן כל ימיה והיינו דכ' רשי' מקודשת ולא תנשא בלא גט כלומר כה"ג הוא דגזרו רבנן אלא די"ל ד' הרשב"א דלא בעי לפלוני דהרשב"א לכאורה כ"כ אבריי' ובריי' כבר הוכיח הלח"מ דבעולה וכיו"ב ע"כ בדבר ברור מיירי ובדבר ברור י"ל הרי יבואו עדים ממד"ה ונדע למי נתקדשה ואף דזה דוחק מ"מ התינח אי קיי"ל כהטור דמד"ה דווקא אמנם להרמב' דה"ה מתה א"כ ל"ש זה וק' הרי כמה תקנות תקנו רבנן והקילו בעיגונא וכאן יחמירו כולא האי והקילו בתר אירו' ונשואין וע"כ דהרשב"א כהטור ס"ל אלא דהראית דמייתי הרשב"א מ' דאפי' אדברי' נראי' ג"כ קאי וצ"ע: מגורשת ה"ז מגורשת עי' רשי' נ' מדבריו דבא ליושב למה לא מוקי לה הש"ס בגרושה פנויי לאוסרה אכהן אמנם הש"ס דקדק ל' דמתני אמאי לא תנן גרושה ותנן מגורשת ש"מ דבא לומר לא שהיא גרושה מאז כ"א מגורשת שנתגרשה היום וע"כ דבא לומר דלאו לגבי עלמא מיירי כ"א לאוסרה על בעלה וז"ש רשי' שנתגרשה היום כלומר דהיינו ל' מגורשת ולא גרושה: אמנם הרי"ף והרא"ש נ' שבאו ג"כ ליישב קו' זאת ולזה הציעו בל' הש"ס לקמן מגורשת וכו' ואסרי' לי' אגברא כלומר דל' מגורשת מ' מגורשת מבעלה ה"ז מגורשת מבעלה וע"ז פריך הש"ס שפיר ומשני דבאמת הפי' מגורשת מבעלה כלומר הקול שוברו עמו: ובל' שני מיושב גם קו' רש"א אמאי לא משני תצא משני כיון דעיקר הקו' הי' דמ' שמגורשת מבעלה ע"כ לגבי בעלה נ"מ ולא לשני: רשי' ובלבד שצא יהא שם עם קול הקידושין או גירושין וכו' נ' כוונת רשי' דהנה לד' הראב"ד דבעי' קול הקידושין והגירושין כא' ק' א"כ כבר תנן אמתלא והא תו ל"ל וצ"ל דס"ד דאמתלא דגירושין לא מפסיד קול הגירושין כה"ג וכד' הרמב"ן דלא גרע מאציפא דתוחלא קמ"ל דאפי' בגירושין אם יש אמתלא שוב אינו שובר קול הקידושין וא"כ הך ובלבד שלא יהא שם אמתלא לא קאי כ"א אגירושין אמנם מד' רשי' לקמן בשמעתין מבואר דס"ל כהרמב' דאפי' בתר הכי מהני קול גירושין ושפיר כ' רשי' דאפי' אקידושין קאי הך ובלבד שלא יהא שם אמתלא: וכ"ת לד' הראב"ד עכ"פ סיפא דתני אמתלא בקידושין ל"ל לא הוא ס"ד דכי היכא דלא מהני גרשה ע"ת ה"נ לא מהני שאר אמתלא ודווקא גירושין מהני משום טוט אסור וטוט שרי קמ"ל דשאר אמתלא מהני ובגירושין ע"כ טעמא אחרינא משום דקול הגירושין גופא מחזק קול הקידושין: והנה לד' הראב"ד ניחא טובא דנקט אמתלא דגירושין תחלה משום דהיא עיקר רבותא וכמ"ש: גירש איש פלוני את אשתו מכאן לכאורה ראי' לד' הרמב"ן דאילו להראב"ד מאי איש את אשתו דהרי ארישא קאי והכל קול בעלמא ואמנם באמת לק"מ דלדינא הראב"ד הלא מודה דגם בקול גרושה בעלמא דינא הכי אלא דגם ארישא נמי קאי ומ"מ רמז לן תנא אדעלמא: ה"ז אמתלא יל"ד מאי בעי תו למימר בהא והנה לד' הראב"ד י"ל דה"ק ה"ז אמתלא של קידושין והראשון אגירושין קאי וה"ק איזהו אמתלא של גירושין ואקידושין לא הויא אמתלא גירש איש פלוני את אשתו על תנאי ואח"כ אמר שוב זרק לה קידושיה וכו' זהו אמתלא של קידושין אבל אם זרק לה גירושין ס' קרוב