ליקוטי חבר בן חיים ז רט

וע' רש"א מה שהק' על רשי' ונ' דכוונת רשי' ע"ד שכתב' דאנן חשדינן לבעל אפשיטה דספרא בשלמא בגוונא דנקט רשי' פרע הפשיטא דספרא בעד פ"א קודם שנמלך ועתה רוצה להרויח משא"כ לפי' רש"א כיון דעתה קרא לסופר ליכתוב ויש ריוח מלמטה מה תועלת לו אם כתוב הסופר שתי שורות יותר או פחות: ואמנם בר מן דין וכי הדרך להתחיל לכתוב בדף השני א"כ כולי האי לא חיישי': ובענין מה שכ' עוד רש"א דלאחר שהתחיל הרי את מה גזיזה שייך וכי וכתוב שם תנאי ועוררני תלמיד א' דלרבא דקיי"ל כוותי' ברי' פ' אדרבא כולא תנאי צריכין להיות אחר התורף וכיון דהרי את מותרת שייך לתורף כדאמרי' בהכותב טופסי גיטין אדרבא אחר הרי את מותרת מתחיל מקום התנאים: עד ג'' דורות י"ל דפלגי במה שסובר הרמב"ן פ' פנחס מדוע באיזה שבטים כיון שבט דן לא הי' להם כל א' ייחוס משפחת שוחם לבד וביהודא חצרון וחמול משפחה בפ"ע וכן בכמה וד' רשב"א דכ"ז שלא הי' במשפחה יותר מג' דורות נתייחסו אחר א' ות"ק ס"ל התם כמ"ש הרמב"ן דטעמא משום מי שהי' במשפחה הנכבד ביותר נתייחסו אחריו ועשרה דורות דנקט משום דמקרי עולם בפ"ע כדמצינו מאדם ועד נח ומנח עד אברהם: מהרה דמרי' עלמא שמעתי מפי מורי הגאון ח"ס זצ"ל לה"ה בשם הגאון בעל מחצית השקל דה"ט כיון דיומו של הקב"ה אלף שנים א"כ תתנ"ב שנים עדן אפי' יום א' אינו וביאר בזה מה שאנו אומרים בסיום ההגדה הוא יבנה ביתו במהרה וכופלין עוד הפעם ואומרים במהרה בימינו הכוונה יבנה ביתו במהרה אבל לא במהרה דמרי עלמא דהו"ל תתנ"ב שנין כ"א במהרה בימינו לפי ומינו תחשוב ולא לפי ימיך כיה"ר בב"א: בע"ה בענין לפני' ולא לפני עכו"ם. אביי אשכחי' לר"י וכו' יל"ד אטו מעולם לא אשכחי' לר"י דדן דיני ממנו ומ"ט השתא ק' לי' טפי מאחר דלא ידע משליחותיי' עבדי' וי"ל דידע אביי משום נעילת דלת דייני' הודאות והלואות כדאמרי' ברי' סנהדרי' ולהכי לא ק' לי' כ"א אעשוי גט ומה"ט ג"כ דווקא לתי' ר"י הק' אי הכי גזילות וחבילות נמי דכיון דלא שייך בהו נעולת דלת: א"נ הדיינין שבבל הי' להם רשות מרי' גלותא הממונו עפ"י המלכות ובד"מ דינא דמלכותא דינא משא"כ בעשוי גיטא אפשר ג"כ דאגזילות וחבילות לא הי' להם רשות: ותני' ר"ט הוצרך להביא כל הבריי' דלא תימא טעמא דהדיוטת פסולין דלא ידעי לדין דין תורה משא"כ גברא רבא כר"י ואמנם בבריי' קאמר בהדי' דאפי' דיניהם כדיני ישראל ומ' דה"ה בהדיוטת דמחד קרא נפקא להו: ודאצטריך נכרים לחוד אף דהם בכלל הדיוטת היינו כמ"ש הרמב"ן בחומש משפטים דבהדיוטת מהני מיהת קבולי עליי' משא"כ בנכרים דאיכא חילל השם אפי' קבילי עליי' לא מהני משום ואויבנו פלילים כמ"ש רשי' משפטים שם: בע"ה סוגי' דאמת לא שלהי גיטן מה"ק תחלת החורף תר"ל על סיומא דמס' גיטין יום מ"א יום א' דחנכה: מתני' יצא שמה בעיר יל"ד אמאי לא תנן יצא קול ונ' דמל' שמה דתנן דייק רב אשי דבעי' אתחזק בבי"ד דזה החולק בין ל' שם לל' קול דשם היינו שהוחזק בב"ד וקול הוא אפי' קול הברה בעלמא: וכ' רשי' פנויי' כ"כ דלכאורה הי' אפשר לומר דאפי' בא"א מיירי מתני' וכגון שיצא עליו קול שקבלה קידושין בפני בעלה דלכ"ע הוה מקודשת וכ"ת הרי כל קלא דבתר נישואין לא חיישי' לי' מ"מ נ"מ דמקודשת אם מת בעלה שתצא משני אם לא קבלה גט ממי שיצא עליו הקול וכדאמרי' בסוף הזורק מאי תצא תצא משני אמנם לכאורה כיון דבתר נישואין לא חיישי' א"כ היאיך הוחוק בהך דהזורק הקול בב"ד אע"כ התם לפי המסקנא כך היה המעשה שהקול יצא פלוני כהן כ' גט לאשתו והיא יושבת ומשמשתו וקודם שהוחזק בב"ד כבר מת ומעיקרא כי אתשיל לגבי שני אחשיל ואמנם במתני' דסתמא תנן שיצא קול פלונות נתקדשה היום והקול בא לב"ד ואם בנשואה אין ב"ד נזקקין כלל וע"כ בפנויי' מיירי: ואמנם דלא תנן בהדי' פנויי שיצא שמה ה"ט דכל אשה י"ל חזקת פנויי דהרי אפי' הודות שא"א היית וגרושה אני נאמנת ואמנם בא תנא דידן לומר דכיון שיצא שמה בלבד מקודשת ג"כ מקודשת אף שאין כאן עדות גמורה: