ליקוטי חבר בן חיים ז כ

ולמ"ש מהרש"א ואש"נ תי' תוס' דימי טוהר לא מקרי הפסקה ואעפ"י דאמרינן לקמן והובא בברייתא ו' לעיל דימי מניקה משלים לימי עבורה כקושי' מהרש"א י"ל דודאי לר' דוסא דמחמיר דאפי' מניקה ומעוברת בעי ג' עונות די לו להחמיר כ"ג כאלו דימי טוהר משא"כ לר"א דמקיל וסגי בכל הנשים בהפסקת ג' עונות די לו להקל בג"כ כ זילו דימי טוהר משא"כ לר"א דמקיל וסגי בכל הנשים בהפסקת ג' עונות די לו להקל בג' ממש ולא שיהיו ימי טוהר מפסיקון יבזה י"ל מאי דפשיטא להש"ס דשמעתן דמתני' באשה שיש לה וסת דלא כמ"ש התוס' לעיל ד' ע"ב ד"ה כל אשה וכו' דשמעתן דמשנתינו ב"ד נשים קאי ולא ביש לה וסת ע"ש והא"ש דשמעתן לשמואל קאי ואיהו קאמר הלכה בד' וק' הא משנתינו קאי כוותי' וכן הק' בגליון תוס' ח' ע"א ד"ה משום דקאי וכו' ואין לומר כתי' גליון תוס' שם דאפשר דמשנתינו ס"ל כר"י דבעי נמי הפסק ג' עונות ז"א דא"כ הו"ל חומרא דמניקה ומעוברת נמי בעי ג' עונות ולחומרא כזו עולה גם ימי טוהר שלה כמ"ש לעיל ואע"כ שמואל לא מוקי מתני' אלא ביש לה וסת וא"ש: שלא פסקה מחמת תשמיש ה"ק תוס' מר' אסי דבעל ולא מצא דם וחזר ובעל ומצא דם טהורה ותי' דוקא בבעילה הראשונה קאמר דבעל בהטי', אמנם רש"י לקמן פי' דאכל ד' לילות קאי ולפענ"ד צ"ל דדוקא הכא דנותנים לה יותר מארבע לילית עד שתחי' המכה על אותן ימים יתירים קאמר הכא דבעי שלא פסקה אבל בד' דרובא דם בתולים הו' ס"ל לרב אסי דאפי' פסקה מחמת תשמיש טהורה ור"ח פליג התם גם בזה ועיי' מ"ש רש"י ד"ה לא שנו אב"ה קאי עכ"ל והו' שפת יתר אע"כ כיון למ"ש דעד שתחי' דב"ה קאמר לא שנו אבל לילות דב"ש תלי' בפלוגתי' דר"ח ור' אסי דכי היכא דפליגא בהגיע זמנה לראות דנותנין לה ד' לילות אפי' לב"ה ופליג ר"ח ור' אסי ה"נ בלא היגע זמנה לראות לב"ש ולא קאי הכא אלא לב"ה ועד שחיתה המכה ובזה יתישב נמי קו' מהר"ם לובלין שאותו הפי' שפי' רש"י במתניתן הו' אותו הפי' שדחאו רש"י כאן והא"ש דתה שמק' רש"י דא"כ לילה א' הייני הכא דמיי' בלא היגיע זמנה לראות דנותנין לה עד שתחי' המכה אבל מתניתן מיירי בהגיע זמנה ונותנין לה רק ד' לילות ואהא לא אמר רב גידל אמר שמואל מילתא ובזה י"ל ג"כ דברי רש"י במתני' ריש מכילתן דפי' משמשת בעדים א' לפני' וא' לאחרי' תשמיש והו' נגד דברי שמואל ולעיל ה' ע"א והא"ש דבמהרש"א הק' בשמעתן תבדוק דלמא עברה לילה א' ותי' דא"כ לפני תשמיש אמאי צריכא בדיקה ע"ש ולדברי' נתכוון רש"י ד"ה תשמש בעדים וק"ל והשתא לשמואל דלעיל ה' ע"א דעד שלפני תשמיש אינה בפקידה ומשנתינו ריש מכילתן שני עדים הייני לו ולה א"כ ע"כ במשנתינו דשמעתן נמי תתפרש שני עדים לו ולה ולא מיירי מלפני תשמיש כלל והדר' קושי' מהרש"א וע"כ צ"ל דשמואל דלעיל לא חש לקושי' מהרש"א דס"ל כר' אסי דעברה עלי' לילה א' טמאה וקו' מהרש"א צ"ל תי' מהרש"א ומוכח דב' עדים היא לפני תשמיש ולאחר תשמיש וה"ה במתניתן דריש מכילתן נמי הכי מתפרשת ודלא כשמואל דלעיל ה' ע"א הקצרתי וסמכתי על המעיון אע"ג דלחד לישנא לעיל גם לשמואל לפני תשמיש קאמר מ"מ זה הלשון אינה עיקר וכבר כ' בזה לעיל שם: פשיטא שחרית תנן פי' ות"ח דמאפיל בטלית הייני בשעת הדחק ולעיתים רחוקים ולא שכיחא ר"י אמר חדא מכלל חברתה אתמר לפי התו' ק' לי' מנ"ל לראבא להוכיח מילתא מדרב יודא אמר שמואל דילמא אין לה וסת צריכא בדיקה לעולם וכר"ח בן אנטיגנוס ודרב ר"י אמר שמואל ביש לה וסת ואי ממתניתן דכל הנשים ה"א ה"מ לבעלה בישנה דלטהרות אפי' ישינה בעי בדיקה קמ"ל רב יודא אמר שמואל דישינה לא בעי בדיקה ומתני' בערה דלבעלה אפי' ערה לא בעי בדיקה ולעולם ביש לה וסת אבל אין לה וסת בעי בדיקה בכל גוני לבעלה וישנה אע"כ נראה כפי' הרשב"ם וקו' תוס' נ"ל דר"י גופא הו' ק' לי' מ"ט לא משני ר' אבא כאן לבעלה כאן לטהרות אע"כ שמיע לי' לשמואל רבי דכל לבעלה לא בעי בדיקה ועל זה סמך ר' יודא: תנ"ה יש לישב קו' תוס' דאי ס"ד באין לה וסת בעי בדיקה א"כ לאשמיענן אין לה וסת דאע"ג דלא אתחזקה טמאה בעי בדיקה הניחה בחזקת לא כש"כ ואין לומר אדרבא האי עדיף שהניחה בחזקת טמאה ואפשר שכבר טבלה מאותה טומאה מכש"כ אין לה וסת שאפשר שראתה אתמול ולא הי' זמן לטבול מכש"כ שאינה בחזקת טהרה ז"א דבאשה עסיקה בטהרות קיימי' ולא אמרינן שמא וא"ש משא"כ לקמן גבי חמרין ופועלין דבעסוקה בטהרות מיירי כמ"ש תוס' לקמן ד"ה שמואל וכו' ודרכה לטבול מיד שאפשר לה לטבול בכדי שתוכל לעסוק בטהרות מיד שפיר איכא למימר דמיירי ביש לה וסת דוקא: דף י"ב ע"א מהו שתבדוק עצמה לבעלה כ' הג"ה מיימני בשם רבינו שמחה דלפני תשמיש מצוה לבדוק וכן פ' רמב"ם באשה שאין לה וסת ועיי' מ"ש פלתי סי' קפ"ו ולפענ"ד א"ש דצ"ע הא אין לה וסת מוחזקת רואה כל שעה ומשו"ה לר' מאיר אסור לקיימה