ליקוטי חבר בן חיים ז רח

בענין ב' גיטן שוין פ' המגרש. כ' רשי' שוין בשמותי' כוונתו לאפוקי מד' תוס' הובא בר"ן וברשב"א דמיירי שיש איזו סימן משום מוכח מתוכו ונ' דד' הרמב' כד' תוס' ולזה כ' דצריך שיתנו להם בעי"מ ומאי בעי בזה הרי כ"כ דבכל גט לכתחלה בעי' עי"מ ובדיעבד כשר בלא עי"מ או"ו ס"ל כד' תוס' דבעי' מוכח מתוכו אי עי"ח כרתי ור' ירמי' היא דמוקי לה כר"מ ובדאיכא סי' אבל לאביי כיון דאיכא עי"מ אפי' שוין לגמרי אבל עי"מ מעכב: ולכאורה כ' לד' תוס' אמאי אבד א' השני בטל כיון דאי' בי' סימן ליגרש מס' לתרוויי' ואח"כ נחקור באיזה הי' סימן זה ונ"ל דבמקום הבעל שוב אין מכירין הנשים וא"כ שוב א"א לברר: רשי' ד"ה דלא כר"א כוונת רשי' ליישב אמאי לר"מ נמי לא נימא דעי"ח צריכין שידעו בהי מיני' מגרשא לזה כ' רשי' דבעי"ח וודאי לא בעי' דהרי כותבין גט ואיש אף שאין אשתו עמו הרי דא"צ שידעו העי"ח אלא שבעל זה נירש את אשתו לא זולת ואמנם לר"א מ' לר' ירמי' דכיון דכותב אבעל קאי ונתן ג"כ אבעל קאי מנ"ל דלה דווקא אוכתב ולא אונתן בשלמא לר"מ וכתב אעדי' קאי ונתן אבעל קאי וא"כ לה ג"כ אעדי' דווקא ודקאמר הש"ס בדר"א דאמר עי"מ כרתי ר"ל עי"מ לחוד כרתי ולא בעי' עי"ח כלל וא"כ וכתב רק אבעל ואולי מודה ר"י דלר"י דבעי' כתיבה וחתימה לשמה אתי' ולהכי קאמר דלא כר"א ולא קאמר כמאן כר"מ: והנה מ' לכאורה דלר' ירמי' אין הל' כר"א וא"כ מאי מתמיה הש"ס לעיל ור' ינאי לי' לי' דר"א וכן אר"י ונ' דגם ר"י ס"ל הל' כר"א בגיטן דעי"מ הוה כעי"ח אבל עי"ח ג"כ מהני כמו בשטרות בזה לבד דלא כר"א ואביי דדחו ס"ל דר"א גופא מודה דעי"ח מהני ג"כ אלא דס"ל דעי"מ לחוד ג"כ כרתי וא"כ מתני' שפיר כר"א ועכ"פ מיושב דלא בעי ר' ירמי' לומר דמתני' ר"מ דמשום דס"ל ג"כ דלא כר"מ כ"א עי"מ לחוד ג"כ מהני: בע"ה בענין ב' עברי' וב יונים פ' המגרש. ולתכשר וכו' ע' תוס' ונ' דהש"ס מוקי למתני' כר"א דהל' כוותי' וא"כ אף בעי"מ פסול וע"כ משום מזויף מתוכו והתינח אי מזויף משא"כ מאחר דאיכא למתלי שהוא כשר למא יהא פסול מספק לר"א בעי"מ: דידעי' בהא חתימה לרשי' דלא ידעי' מנו יעקב ר"ל דידעי' היינו שהוא חתימה א' עם חתימת ראובן ולד' תוס' דיעקב היינו אביה אתי' כפשוטו דידעי' דלאו היינו חתימת יעקב אבוה דראובן: בע"ה בענין שאר דיני כתיבת וחתימת הגט ספ' המגרש. וכ' בדף השני מכאן הק' בתוס' סוטה י"ח ע"ד רשי' שם דמגילת סוטה דפסולה בב' דפין אף דמעורה דא"ד מ"ט בגט כשר וי"ל לד' רשי' מדגט לא כ' כ"א ספר המעורה נקרא ספר וכן מזוזת דווקא אינה מעורה נקרא מזוזות אבל במגילת סוטה דכ' בספר בפתח י"ל דבעי' שלא יהא ראוי כלל לב' ספרים ומ"מ מיושב מאי אשמעינן מתני' מאחר דמיירי ע"כ בגוונא דליכא למיחש למידי ואמנם הא גופא אשמעי' דאף דכ' ספר מ"מ מעורה כשר: כתבו עברי' ועדיו יווני' קמ"ל דלא חיישי' דהעדים אינם מבינים כלל ענין הגט הכ' בעברי אבל זה ל"ש ביהודי אפי' מארץ יין לא יהא מבין עברית משא"כ אפכא דהגט כתוב בלשון יוני ועדי' עברי' חיישי' טפי שאינם מבינים ענין הגט קמ"ל דלא חיישי' להכי: ע"א עברי וע"א יוני קמ"ל דלא חיישי' האי עד דלא מסהיד אחתימה דהאי והאי אחתימה דהאי כ"א אמרי' כיון דחתמי בהדי הדדי דעידי הגט אין חותמין אלא זה בפני זה וודאי ידעי האי בהאי: וכך היו נקיי הדעת וכו' כלומר דאיש פלוני ובן איש פלוני כשר רק דיעבד אבל פלוני בן פלוני אפי' בלא עד כשר אפי' לכתחלה: גמ' דלמא גזיי' לזמן דלמעלה יל"ד הא מעיקרא הק' הש"ס ב' קו' אמאי לא תי' ר"א רק קו' א' ונ' ד' ר"א דאנן מאי דחיישי' הוא רק דלמא לא רצה הבעל להוציא פשיטי דספרא ומצא הני ר' גיטין וכוונת יחד משא"כ השתא דיש ריוח למטה וע"כ גט אחד צוה ליכתוב ומה תועלת הי' לו בזה אם יכתוב הסופר עוד איזה שורות הלכך מ' לי' דלא חיישי' והש"ס פריך כיון דעכ"פ אנן אחתימת העדי' סמכי' וגזיי' א"כ ליכא עדי' כלל: