ליקוטי חבר בן חיים ז רז

שלם מלכות וכמו שנתקשו בזה הרשב"א והרמב"ן כ' רשי' דיוכל להיות שכ' בו בימי מלך פלוני אבל לא באיזה זמן ואין זה דומה לכ' בו שבוע דשבוע עכ"פ מספר זמן שמונין בו ליובל משא"כ בימי מלך לבד: אמנם במשנתינו כ' רשי' לתרץ קו' זו עם קו' אחרת דהרי מדתנן כ' בכ"י כשר א"כ אין לך אין בו זמן גדול מזה ולזה כ' רשי' דבחדא קו' מתרצא חברתא דבכ"י נהי לדידן הו"ל כאין בו זמן מ"מ אין בו משום שלם מלכות אבל אין בו זמן ס"ד דמשום שלם מלכות ליפסול קמ"ל דבזמן תקנתא בפ"ע משום בת אחותו אבל שלם מלכות אין בו וכמ"ש הרשב"א דכיון דלא כ' בו זמן כלל אין המלכות מקפדת: ואמנם מ"ש רשי' משום בת אחותו דווקא נ' דדייק לי' ממה דאמרי' מנינא דסיפא למעוטא דתניא ולמה לן לאפוקי מעוטא אברייתא לימא דממעט נב"י ונב"ל דהוולד ממזר וכ"ת מרישא שמעו' לא היא ס"ד הואיל ור"ש מכשיר לכתחלה לרבנן מיהת הוולד כשר לזאת אצטריך אמנם התינח לר"ל דאין בו זמן פסול משום פסידה דאשה ומאחר דהיא לטובתה למה לן למעבד בנה ממזר משא"כ נב"י ונב"ל דהיא משום פסידא דלקוחות איכא למימר דגרע אבל הש"ס קאי הכא לר"י דטעמא דזמן משום שמא יחפה והרי באין בו זמן שייך טפי גזירת שמא יחפה מבנב"י ונחתם בלילה דהי"ל זמן מועט והיאיך נימא דאין בו זמן הולד כשר ובנב"י וולד ממזר והיינו דפ' רשי' סוגי' לר' יוחנן: ואין בו אלא ע"א כ' רשי' ריש גיטין דמיירי בכ"י סופר נ' דמ' לי' דלמ"ד כ"י מוקי מתני' כתני' שלישי דלא ידעי' מני' ושפיר איכא למטעי ואצטריך רישא וגם סיפא משא"כ בריש מכלתין דלא ידעי' משום תנא עדן כ"א מר"מ ור"א וכר"א כ"כ רשי' ד"א וע"כ כר"מ מוקי לה וכיון דידעי' מסיפא דלר"מ כ"י דעדיף מדמכשר ע"א רישא ל"ל ולהכי מפ' רשי' כתב סופר: וכן אמר ר"י מבואר מד' רשי' דלא גריס בהדי' כ"י שנינו ומד' ר"א ילפי' אבל הש"ס לא קאמר כ"א וכן אמר ר"י: וכ' עוד רשי' אבל בכ' סופר הולד ממזר דלא תימא ר"י מחמיר עוד מרב ושמואל לזה כ' רשי' דדעה שלישי אין כאן: תתיבם ואין בכך כלום נ' דד' המק' הי' מדכייל תנא ס' קידושין עם ס' גירושין ובס' קידושין אי תתיבם ע"כ תצא ואי בס' גירושין לא תצא דהרי לא גרע יובם דיעבד מיש לה בנים ואמאי כלילנהו כחדא: תוס' ד"ה כל העופות ע' רש"א ונ' כוונתו תוס' בהך בריית' סתמא תניי' בין לפני קידוש בין לאחר קידוש ומה שסיימו דהיסח הדעת פוסל אפי' לאחר קידוש ומ"מ לא פי' תוס' לטעמא דבריי' משום היסת הדעת דהיסח הדעת לכאורה לר"י תתניי' ע' תוס' פסחים י"ח ע"א ד"ה בטלו: בע"ה בענין עם כרתי. רשי' ד"ה אעפ"י כוונתו לד' תוס' ריש מכלתין ד"ה ר"א דאפי' בלא עדים כלל מכשר ר"א מבואר זה מדאמרי' לקמן לרבנן אפי' ריח הגט אין בו ש"מ דר"א בלא עדים כלל ג"כ מכשר: והנה בשמעתין כ' רשי' להנשא לכתחלה מ' אבל לגרש לכתחלה לא אבל בריש מכלתין כ' רשי' נהגו לחתום ומזה דייק שם תוס' דלרשי' אפי' לגרש כשר לכתחלה: ולקמן בד' רשי' חזר רשי' וכ' אפילו פסולה דרבנן ליתא נ' דס"ד כיון דרב בשטרות לית לי' דר"א א"כ גם בגט לכתחלה מיהת פסול וע"ז כ' רשי' דלא הוא כ"א גם לרב כשר לכתחלה:. רשי' ד"ה וגובה ע' תוס' ריש מכלתין שהק' על רשי' מקו' הש"ס לקמן והרמב"ן בחי' הק' פשיטא לפי ד' רשי' די"ל הלקוחות יטענו אלו הי' עי"ח כבר היינו גובין מיד אחר גירושין מגלימא דעל כתיפיו ועכשו שלא הי' קול הפסדנו וק' טעמא מאי אע"כ דלר"א גם עי"מ מפקי לקלא א"כ ע"כ ה"ה לשטרות ואדרבא בהא מובן וכי לא ידע הש"ס דיתרץ לי' ר"א תרתי אמר אע"כ משום דר"א רק אגיטין קאי וכיון דרב סבר הל' כר"א בגיטן א"כ ממילא שטרות בכלל וי"ל דהמתרץ חידש ענין זה דר"א תרתי אמר וסיפא לאו ארישא קאי וברישא פסק רב כר"א ובסיפא פליג עליו: בשטרות לא ע' רשיי ויל"ד א"כ מ"פ הש"ס בהשולח מפני תיקן העולם דאוריי' היא דלמא קרא בשטרות מיירי ואולי מ' להש"ס דלמען יעמדו גם בגט שייך וצ"ע ויש לעורר ע"ד תוס' ריש מכלתין דבגיטן לא מהני הודאת בע"ד משום דאסרה א"כ כשהיא בלאו"ה מפסולי כהונה שייך הודאת בע"ד והש"ס בסוגי' דשליש סתמא קאמר בעל אומר לגירושין לא מהימן: