ליקוטי חבר בן חיים ז רה

שיטלנה הימנה וכד' רשי' וחד דייק דלא פסלה דאי פסלה א"צ שיטלנו: בע"ה בענין כתבו וחזר ומחקו פ' המגרש. תוס' במתני' לכאורה לרבא דמוקי מתני' לאתר התורף אין ראי' התוס' מכרעת גם לפני התורף אלא דמ' להו דבכ"מ שנמחק יש לחוש שהי' כ' שם תנאי ואי סמכי' אקיום גם לפני התורף סמכי': רשי' ד"ה כתבו אבל לא כ' אפי' אמר לעדים אין לומר כוונת רשי' או"ח דא"כ שמעתין כר"מ וכ"כ רשב"א דשמעתין ע"כ כר"א דלר"מ מצאו באשפה כשר ואיך יפסול משום שאמר בע"פ לרבא ותו אי עי"ח כרתי מה לי לפני התורף או לאחר התורף או"ו כוונת רשי' דלשאר עדים אמר ואמנם מ"ט לא כ' רשי' דאמר לסופר כמ"ש תוס' והראשוני' נ' ד' רשי' דאם אמר לסופר ע"כ גם ר' ספרא מודה דהרי הסופר שלוחו של בעל והבעל צוה לכתוב ע"ד חוץ מפלוני והסופר כ' להתנסבא לכל גבר דתצבתן א"כ ביטל שליחותו או"ו להסופר לא אמר מאומה כ"א לעדים ואמירה לסופר כתיבה היא דאם לא כ' מגרע גרע וכ"ת א"כ מ"ט דרבא כיון דהסופר כ'. הגט כהלכתו נ' דהבעל פסל במחשבתו הפסולה הגט אף בלא השליח דהיינו הסופר ול"מ למ"ד בקדשי' ובמחשב לע"א דמחשבת בעלים פוסלת א"כ הכא מ"ש אפי' למ"ד התם זה מחשב וזה עובד לא אמרינן ה"ט בע"א דהיינו בשחיטה ל"ש שליחות ובקדשי' כהכי שלוחא דרחמנא נינהו משא"כ הכא דהסופר שליח הבעל פוסלת מחשבת הבעל אפי' בלא מחשבת הסופר: באו"ד ובלבד שיאמר וכו' לכאורה ד' רשי' מטין לד' הר"ן במתני' דצריך שיאמר הרי את מותרת דווקא והי' גיטך או ה"ז גיטך לא מהני ואפשר דגם הרמב' שכ' דסגי בהרי זה גיטך לא קאמר כ"א היכא דנטלו הימנה וחזר ונתנה לה אבל בדרב ספרא שהגט נכתב בשיור צריך שיבטל השיור בפי' בשעת נתינה: תוס' ד"ה מהו דתימא בסו"ד ע' רש"א כוונתו בהשגתו על רש"ל דלמא לרבא ב' תי' אמר חדא אליבא דר"ס וחדא אליבא דרבא ומ"מ גם ד' רש"א לא מתיישבן דבשלמא אי בע"פ לרבא מטעם גזירה פסול שפיר כ' רש"א אבל לד' תוס' בע"פ לרבא מדינא פסול וא"כ נהי דבע"מ פליג ר"ז ארבא בחוץ מודה אפי' בע"פ: תוס' ד"ה שתוקי שתקי' ע' רש"א וע' בי"ש קמ"ז מ"ש לתרץ על קו' הר"ן וי"ל דלעולם רבנן לא גזרו כלל לאחר התורף אטי לפני ובחוץ דפסלי משום דלמא ישכח מלמחוק: וקו' שני של רש"א לק"מ דמאן יימר לן דלמא באמת ר' אליבא דרבא אפי' כה"ג פוסל: תוס' ד"ה כל התנאי ונ' ד' רשי' דלפני התורף מדינא פסול לר' לכ"ע ולרבא אפי' לרבנן והטעם משום דבעי' ס' כריתות ונתן ובשעת נתנה אכתי לא ידענא אם יהי' כריתוה וזה מבואר מד' הרמב' שהביא ה"ה פ"ח מגירושין במה שביאור בתשו' למה קרא זה ס' גירושין אלא שיש לתמוה על ה"ה מאחר שהביא ד' הרמב' בעצמו סיים דטעם הרמב' משום ברירה והרי לד' הרמב' שהביא א"צ לשום טעם עוד וכ"ת א"כ אמאי לא קאמר הש"ס לעיל כדפריך ורבנן האי כריתות מאי עבדי לי' דמבעי לי להא דתנאי פוסל בגט משום דהתינח לרבא אבל לר"ז דמכשיר לפני התורף לרבנן אכתי תק' ומשני שפיר הש"ס שנויא אליבא דכ"ע: כל שפוסל בע"פ וכו' נ' דלר"ז הכי מתפרש הכפל בבריי' דה"ק רבנן לר' אפי' ס"ל כריב"י דגם ע"מ שלא תנשאו פסול מ"מ לא מסתבר למגזר שאר ע"מ אטו ע"מ שלא תנשאו ומכ"ש לדידן דלא ס"ל דפוסל כ"א חוץ מאן ישמע לך למגזר ע"מ אטו חוץ וכקו' תוס' ולרבא ה"פ בשלמא לפני התורף דחוץ פוסל גם ע"מ פוסל אבל לאחר התורף דגם חוץ אינו פוסל בע"פ אם לא בשעת נתינה וכמו שביאור ה"ה ד' הרמב' גם ע"מ אינו פוסל והיינו דקאמרי היכא דאינו פוסל בע"פ אינו פוסל בכתב משא"כ חוץ דפוסל מיהת בשעת נתינה פוסל בכתב אפי' לאחר התורף משא"כ ע"מ: רש"י ד"ה מחלוקת דע"מ דר' ורבנן נ' דכ"כ משום די"ל לר"ז ר' ורבנן גם בחוץ פליגי תרווייהו כר"ס ס"ל דבתוכו דמתני' לפני התורף וס"ל לרבנן דש"מ דאפי' לפני התורף דווקא חוץ אבל ע"מ לא פסול ור' סבר דע"כ חוץ שלפני התורף אפי' בע"פ פוסל ודנקט תנא כתבו משום דגם אשאר תנאו קאי וא"כ כתבו גם בשאר תנאו פסול ואמנם מדקאמר לקמן ממתני' דקתני כתבו ואוקימנא בחוץ ש"מ דכ"ע מודו דמתני בחוץ דווקא מיירי ותרווייהו מודו בחוץ בע"פ הוא פסול וכר"ס לזה כ' רשי' דלר"ז רק בע"מ מחלוקת ולא בחוץ: