ליקוטי חבר בן חיים ז רג

ומה שהק' הטו"ז על תשובת הרא"ש דהרי אבעין קאי לרבנן ולרבנן הגט בטל ואף לאחר מסירה יכול לאסור המותר נ' כוונת הרא"ש כיון דאביי סתמא מבעי' לי' מ' דגם לר"א קמבעי' ולר"א דהגט גט ע"כ מיירי בשעת מסירה וכד' רשי': בע"ה בשאר דינו ע"מ פ' המגרש. ומי חיי פלוני הק' מכאן הר"ן על בה"ג להך מ"ד שהביא דלאחר מיתת הבעל בטל התנאו אמאי ימי חייכי אין זה כריתות ונ' דגם בה"ג לא קאמר כ"א בתלה בחיי פלוני דאמרי' להקל עלי' בא ד דאפי' ימות פלוני קודם לבעל תהי' מותר ביין אבל באומר חייכי דהו"ל למימר בחיי ש"מ דלהכי קאמר בחייכי דאפי' לאחר מיתתו תהי' אסורה: תוס' ד"ה ומי ונ' דמסוגי' זו דיומא הוא דמס' לי' למ"ל אם תלה התנאו בר' זוו או בימי חייכי אם הוה כריתות דדמי לע"מ שתמות א' מכם דלא הוה גט: תוס' ד"ה שלא תלכי הק' המ"ל בשם רשב"א דאכתי ממכר לא תי' תוס' ובאמת ביומא וסוכה השמיט תוס' בקו' מכר ונ' כוונת תוס' דלא כיון כלל ל"ל בית כ"א המשפחה קרי בית ומה לי מכר הבית או לא מקרי דירת משפחה מקרי ביה אביה: ויל"ד בד' הרמב"ן שהק' על הרמב' דבעי זמן קצוב דע"מ דומי' דחוץ דאדרבא בחוץ דכיון שנשאת מותרת לפלוני ממילא לא הוה כזמן קצוב: גם מה שכ' הרמב"ן בענין הקו' מאבא ואביך דלהרמב' מיירי בזמן וק' א"כ מאי איכא בין אבא ואביך לאחר: בע"ה בענין היום אי את אשתי פ' המגרש . תיבעי' לר"א כ' רשי' דמכשר בשיור וכן פי' בתבעי לרבנן כוונת רשי' דרבא ע"כ מוקי לפלוגת' דר"א ורבנן בחוץ דאי ס"ל בחוץ כ"ע מודו לע"מ וודאי לא דמי הך דלמחר אי את אשתו: ונ' דהבעי אליבא דר"א הוה אי דריש ר"א כרת כריתות א"כ אייתר לי' כרת להך ואי לא דריש אמרי' ל"ש ופשיט לה מרבנן דאי ס"ל דאין זה גט מסתבר יותר לאפוקי קרא להך ולאפוקי ללא תשתי יין זוו"ו לרבנן הגט גט וכ"ש לר"א: בע"ה בענין ע"מ שתנשאו לפלוני פ' המגרש. רשי' שמא יאמרו ואין לעז גדול מזה יל"ד מאי לשון לעז שכ' רשי' דמ' לעז על הגט ונ' דל"מ אי ע"מ שלא תנשאו אלא לפלוני פסול וודאי שייך לעז שיאמרו שאמר ע"מ שלא תנשאו אלא לפלוני אפי' תימא דכל ע"מ כשר לתנא דמתני' מ"מ י"ל שאמר אי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני וזה וודאי פסול לרבנן דקיי"ל כוותי': תוס' ד"ה בדידה קיימה ע' רש"א הנה פי' הראשון לקוח מד' הרשב"א וק' להולמו היאיך אפשר לומר שהתנאי מקוים ולא יחולו קו' ראשון ומה שרצה הרש"א לפ' דקאי אמיתת הראשון וגירשון דראשון ממש אין לו הבנה כיון דעכ"פ נשאת לפלונו קודם מיתת וגירושי הראשון הרי חלה קו' פלוני ומאי אהניא לן המיתה והגירשון אח"כ לענין קו' שני וגם פי' שני שכ' רש"א הוא תמוה דעיקר קו' רבא אמאי תנשא לאחר הרי יהי' בניה ממזרים אם לא יגרשנה וא"כ מאי הק' תוס' ע"ז לפי' דרך רש"א: ולי נ' כוונת תוס' דבשעה שנשאת לאחר הרי א"ל שנתגרשה ע"ת שתנשאו לפלוני וא"כ קדשה ע"מ לגרשה ואם לא יגרשה הוה קי' טעות ומותרת לינשא לפלוני וע"ז כ' תוס' כיון שלא קבעה לו זמן ועד יום מות אותו פלוני עדן יכולה לקיים תנאה ל"ש למימר קי' טעות: ובענין מ"ש רש"א עוד בסו"ד תוס' אלו ע' רשב"א שחולק בין לקמן שאנו דנין אם התנאי אפשר לקיימו והוה תנאי או לא מקרי אפשר לקיימי ומסיק רבא דמקרי אפשר אבל הכא דנימא דמקרי בידו אתמהה: ובענין קו' רש"ל י"ל דמדאמרי' בסו"ד לאחיו לא תצא ש"מ דלו אם נשאת תצא וא"כ ע"כ לא תקים התנאי והיינו דמק' ומשום גזירה שרי' א"א לעלמא אבל עכשו דמסקי' אם נשאת לו לא תצא ל"ש קו' הגמרא דלעיל שוב שהרי יכולה לקיים התנאי לאחר גירושין ולזה לא מק' רבא כ"א הרי לאו בדידה קיימה לאגרושין ולא בעי רבא לפי ד' ר' נחמן דגם לאחר לכתחלה לא תנשא דהו"ל לר"נ למימר לא תנשא בין לו ובין לאחר אלא ש"מ לאחר תנשא לכתחלה: וד' הרמב' דהגט בטיל אולי לא ס"ל כד' התוס' דלאחר שנשאת לאחר ל"ש הך גזירה כ"א דלמא לא תנשא לפלוני זה וא"כ אין בידה לקיים תנאה: