ליקוטי חבר בן חיים ז רב

חזינן דבאמת לא הי' זה רק משל בלבד ולא גירשין ואולי ה"ט דר"א ג"כ דאמר בפ' חלק אם אין ישראל עושין חשיבה אין נגאלין דמ' לי' דבעי' אירוסין חדשים וכ' ואירשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וגו' ור"י לטעמא דלא היו גירשין מעולם והנה סיים ירמי' שם באמצע הפ' הלא מעתה קראת לי אבי אלוף נעורי עתה הינטור לעולם ע' רשי' מירמי' שם וי"ל מאחרי כי השי"ת ח"ו שלח אותנו ובמה נקדם עוד פניו ג"פ ביום אלא שאני אומרים הלא עכ"פ אבינו אתה אנחנו החומר ואתה יוצרינו וז"ש הלא מעתה אחרי ששלחתיך קראת לי אביי ואנו אומרי' כי לא זו בלבד ר"א הלא הש"י הוציא אותנו ממצרים וכ' עלינו אני ה' מלמדך להועיל וידע מעמדינו הגרוע במצרים ומה תימא אם עדן לא הגענו לשלימות והנה הלומדים תלמידים צעורי' אם גם צריך לייסרם כמ' הכ' אולת קשירה בלב נער שבט מוסר ורחיקנה ממנו בכל זאת בלבו יחוס ויחמול עליו וידע כי נערותו לא יתנהו השכל וזה שאנו משיבים אם גם אתה בעלי ואישי אבל גם אלוף נעורו אתה ואלוף נעורים הינטור לנצח השיבנו אליך ונשובה חדש ימינו כקדם אכי"ר ב"ב: בע"ה סוגי' דחוץ תמצא בלקוטי חבר חלק שלשי. בע"ה בענין בעי' דר' אבא ר"פ המגרש. אבל הכא קנין מעלי' הכוונה דל"ש כאן ויצאה והיתה דבגירשון כתיבו קראו ולא ילפי' מקידושין וקידושין לא ילפי' מגירשין דקנין מעלי' בעי' וכן לרבנן בגירושין בעי' כריתות ובקידושין בקנין כ"ד סגי או דלמא כיון דעכ"פ כ' קראי בגירשין ע"כ דרשי' ויצאה והיתה ובלא קאמר גם לרבנן דכ' קראי לר"י אי ס"ל לר"א כוותי' וודאי א"ש דבאמת לא כ' קראי לרבנן אבל לר' ינאי י"ל אי לאו דבעי' כריתות הוה דרשי רבנן לקראי כר"א: תוס' ד"ה אפי' הק' רש"א ארש"ל דהרי ביבמות באמת מק' תוס' בקדשה ראובן סתם ואמנם התם אצרותא קאי תוס' דסגי בקדשה ראובן סתם דשמעון לא קדשה כלל ואמנם כוונת רש"א שסיימו שם תוס' וכן בצרת צרה בשני אחי מ' דג"פ ר"ל בקדשה השני סתם ואינו מוכרח והמעיין ברשב"א ימצא כי הדין עם רש"ל דאם נפלה לפני שמעון ליבום באמת פטורה משום זיקת א"א שבה אמנם לקמן בקי' תוס' מאשת שני מתים תי' רש"א וודאי עילה כהוגן אבל למה מטעם זה נימא דנקטי תוס' גם בקו' קמייתא תרווייהו בחוץ: והנה מ"ש רש"א דע"מ לא שייך בקידושין כיון בזה לר' הרמב' פ"ז מאישות דאם אמר בקידושין ע"מ תנאו בטיל עיי"ש: את"ל אי' לד' אבא ע' רשי' מבואר דד' רשי' דאביי מס' לי' אי לא מודה ר"א בקידושין ובאמת ר"א דפליט לי' הא דאבעי' דמ' לי' אס"ד דר"א בקידושין מודה אדמק' לי' ר' יושע מקודמי' הוה ליפרך ויצאה והיתה ומדלר"א ויצאה והיתה מסתברא דגם לרבנן אבל אביי מ"מ מס' לי' אכן ד' התוס' ביבמות וד' הרמב' בה' אשות דה"ה דאביי אפכא מס' לי' דלמא גם רבנן מודו בקידושין ויל"ד א"כ אדאמר אביי אם איתא לדר' אבא דלפי"ז לא קאי שמעתי' כ"א לר"א דלי' הל' כוותי' לימא את"ל איתא לדר' אבא וליבעי אליבא דרבנן וצ"ע: אבל מה שהק' הלח"מ למא לא הביא הרמב' לטעמי' בה' ייבום דינא דאביי לענין אשת שני מתים המעיי' ברשב"א ימצא דדינא דאביי תלי' באפשר לצמצם ואנן קיי"ל א"א לצמצם גם תלי' בהא דאמר רבא בסוטה לו אסורה לאחיו מותרת ואנן קמ"ל התם כרבא לכך שפיר השמיט הרמב' הא מלתא: הנה פשיטא לחודא דסוגיי' מדאוריי' אבל מדוגמא שהביא רשי' דהוה רק מדרבנן ומאמר קנין דרבנן בעלמא י"ל דה"ק אביי בגוונא קמא אפי' בדרבנן אין כאן אשת ב' מתים בגוונא בתרא מדרבנן מיהת הוה אשת שני מתים אף דאוריי' אינה זקוקה כלל מכח קידושי ראובן כיון דאמר חוץ משמעון: מאי דאסר שרי' י"ל דהס' דע"כ מיירי שאמר הרי את מותרת לראובן ושמעון דאם לא אמר כ"א לראובן ושמעון ולא אמר הרי את מותרת מהי"ת נימא דמשרי שרי לה כלל וא"כ אי נימא דר"ל אף לראובן ושמעון הו"ל אף לראובן ושמעון ולא אצטריך למימר הרי את מותרת או"ו דחזר והפך אבל זה ג"כ לא מסתבר דברגע חזר והפך תנאו ומסתברא טפי דאף לראובן ושמעון קאמר והיינו בעין: וכ' רשי' קודם מסירה אמר כן וה"ה פי' שחזר ונטלו הימנה ולא ידעתי מי הכריחו לפ' כן: פסק הרמב"ם האי את"ל לקולא ונ' ראי' לדבריו דאי לאו דהכי הל' למה לי' לאביי למנקט אבעי' באת"ל ליבעי באמר אף לראובן ושמעון או"ו להורות בא דאבעין נפשט: