ליקוטי חבר בן חיים ז קצט

תוס' ד"ש פליג תו"ד התוס' דמדאמר רבא רשות שבת כרשות גיטין א"כ הני ב' אופנים ע"כ גם בשבת שייכי ובשלתא גבוה י' א"צ רחב ד' והו"ל מקום פטור ובהא פליגי אביי ורבא ואביי ס"ל מקום פטור אין חילוק רשות ורבא פליג אבל אינו גבוה י' ואינו רחב ד' אף דהוה מקום פטור וכ"כ רשי' פ"ק דשבת בהדי' וכ"כ הרמב' וד' רש"א תמוהים מ"מ לא מסתבר שיהא כדאי לחלוק רשות: והנה בקיצור פסקו הרא"ש הוסיף ועומדת בצד חצירה משתמרת לדעתה נ' כוונתו לד' הרשב"א דאפי' עומדת בצד חצירה אם ישינה לא קנה לה חצר: בע"ה בענין כנסי שטר חוב פ' הזורק גיטין: רשי' במתני' עד שיאמר כוונתו דסתמא ותנן לא זו אף זו דאי רשב"א סיפא ל"ל הא הכי ברישא צריך שיטלנו הימנה כ"ש בסיפא דלאו בת אגרושי היא אלא ש"מ מתני' רבי היא: והנה רבא דאשמעי' פ' הנזקין דכנסי שט"ח מגורשת ויליף לה מחרשת היינו דאי ממתני' דידן הייתי אומר דהא דצ"ל הא גיטך היינו משום דבעי' דעתה ויליף רבא מחרשת דלא בעי' דעתה וא"כ כי אמר לעדים ראו גט זה שאני ניתן לה לא בעי' תו ולא מידי: והא דבחרשת בלא הא גיטך מהני כ' הרשב"א דה"ט משום דאמר לעדים סגי ויע"ל דוודאי אי בעי' דעתה א"כ לא מהני רמיזה דקידושין דאוריי' כי היכא דלא מהני בפקח ונתחרש אבל מאחר דהטעם רק שתהא אינה חוזרת לזה רמיזה ג"כ סגי: תוס' ד"ה אינו גט ויל"ד הרי גם בשמעתין ע"כ בעידי מסירה מיירי לד' תוס' דלכ"ע אפי' איכא עידי חתימ' בעי' ע"מ משום דבר שבערוה וצ"ל דבאמת בלא"ה צריך עדים אבל מאחר שלא אמר בשעת גירשון הא גיטך כשיקח אח"כ עדים ויאמר בפניהם שגירש אשתו צ"ל בפני' גם הא גיטך: סוה"ד ועפי' דבריו י"ל דרבי ורשב"א בהא פליגי רבי סבר דונתן בידה לא קאי או שלחה מביתו ושלחה מביתו מלתא באפי' נפשי' ורשב"א ס' דבשעת ונתן בידה בעי ג"כ ושלחה מביתו: בע"ה בענין עומדת בר"ה פ' הזורק. ה"ד קרוב לה וודאי ידע המק' מקנין ד"א אלא דל' קרוב לה ק' לי' וכמ"ש הרא"ש אליבא דר"י לקמן: הי' יכול לשמרי ע' רש"ל ויש עוד לומר שהגט מונח בד' אמות שלה אלא דנהר מפסיק ואם הוא לא הי' יכול לשמרו היתה מגורשת בד"א ועד"ז י"ל קו' תוס' בשניהם אינם יכולין ומיירי בד' אמות אבל ב' כיתי עדים הי' מניי' קדים ואמנם תוס' פשיטא להו דבד' אמות שאינה יכולה לשמור לר"י לא קנאה וזה כוונת הרמב"ן במ"ש אתי' דידי' וצ"ע דרשי' אפי' עד דמטי גט לידה מ' מדבריו דר"ל מיד הבעל קאמר ומל' הרמב' מ' דאם נטלתו מע"ג קרקע כיון שנפל לכדי שתשיח ותטלנו ג"כ מגורשת ולא ראיתי מי שהעיר בזה: תוס' ד"ה ואת לא תעביד ובענין הראי' מרבא ע' רמב"ן ויע"ל שעת הדחק שאני: וע' רשב"א שהק' על הראב"ד למה לדבריו בכוונת הרמב' הביא הרמב' כלל מגורשת גמורה ולפנינו ברמב' באמת ליתא ומבואר כד' הלח"מ שהי' לרשב"א גי' אחרת' ברמב' והיינו יכולה לשמרו והוא אינו יכול מגורשת: תוס' ד"ה לגיטן אמרו ואמנם מל' רשי' שכ' ולאלתר הוה גיטא נ' דר"ל דגט לאו לצרכה ניתן וכיון שמגורשת אפי' בע"כ כשנפל ברשותה יבא כלב ויטלו ולית לן בה משא"כ במלוה וקידושין כיון דשני' מבקשי' החוב והקידושין לא תקנו חכמים היכא דיכולין לבא ליד פסידא אלא דמסיק בקידושין מ"מ תקנו משום ויצאה והיתה אבל לא בחוב: ואמנם כוונת תוס' ע"כ עד"ז כיון דלרעת המלוה כגון במדבר לכ"ע לא אמרי' בע"כ הוה נתינה ה"נ לרעתו היא וכ"ת בערי חות' נמי לרעתו התם רחמנא אפקעי' מני' דלא זכה עד לאחר יב"ח: ומבואר מד' ר"י דר"י בקורבא דידי' דהיינו חוץ לד' אמות הוא דמפליג וכן בארו הראשונים: תוס' ד"ה מחצה ע' רש"א ואמנם כוונת תוס' דבס' פרעתיך ליש המע"ה ובדווקא בס' הלויתני וכוונתם לד' הרשב"א דכ"א יש לו חזקה וכמו שכ' הרשב"א לעיל: מאי למימרא לא מצי משני מה"ד מצי אמר לאו משט' דמהי"ת ודווקא כי אמר בתורת גיטן שייך תי' זה וכח"ש החי' רשב"א: תוס' ד"ה ותתגרש מאוירא ע' רש"א אבל מד' הרשב"א מובן דקו' תוס' הי' וכי עדיף ד"א מחצירה וע"ז תי' בתי' בתרא דהא גופא מס' לר"א דלמא עדיפא עבדו רבנן לד"א יותר מחצירה: כ' הרשב"א דאין לחלק בין ארנקי לשמעתין משום דהכא ד' אחרת מקנה אותו דא"כ הו"ל להש"ס