ליקוטי חבר בן חיים ז קצח

דאמר הכי מפני דרכו שלם ועכ"פ מה"ט לא נקט תנא מת האב משום דכה"ג הוה רבותא טפי: כלל אמר רשב"ג נ' דהאי כלל קאי אאצטלית דלעיל דג"כ אין העכבה הימנה שהרי אבדה אצטליתו ומזה נ' דייק אביי לעיל דהיכא דאיתא מודה רשב"ג אף דאיכא למימר דמתני' נקט אבדה לרבותא דרבנן אמנם אביי דייק לי' הכי ממתני' דידן דבעי' עכבה שאינה הימנה ונמצא לפי"ז כיון דבצידן לא קיי"ל כרשב"ג גם מתני' דידן בכלל ומיושב קו' ראשונה שבתוס' ד"ה כלל: רשי' ד"ה בריי' רבנן מבואר מדבריו דלצעורו היינו שאינה יכולה לשכור מינקת או שמש: תנן ע' ח"ר ומ"מ בקיצור הו"ל להש"ס למימר ולרב אשי ק' מתני' ונ' דלכאורה הי' אפשר דמתני' במפ' כ"ז שיצטרך הנקה ושימוש אא"כ ל"ש ל' כמה היא מניקתו שתי שנים כ"א עד שיהא לו שתי שנים וענין זה בא המק' להורות באריכות לשונו: רשי' במתני' לאנטיפריס וחזר כ' רשי' מיד ר"ל דלא תימא דע"מ שלא להתעכב כלל לא קאמר קמ"ל: רשי' ד"ה שמא פייס ביאור דבריו דהא דאמרי' שהרי לא נתיחד היינו משום הקטטה שביני' ושמא פייס הקטטה ונתיחד ובזה מיושב קו' תו' ע"ד רשי' אלו מה שהק' פ' המביא תניין עיי"ש: בע"ה בענין אם לא באתי פ' מי שאחזו. הק' הר"ן דמתני' דהכא אינה צריכה ולכאורה ללישנא דמתני' לעיל אבריי' אבל במתני' אצל נאמנת עלי שפיר קמ"ל הא והוה ראי' לד' הרמב' דפסק לקולא ומ"מ שמעתין דכתובות שהק' ממנה בהג"ה הר"ן אזלי' כלישנא בתר' דמתני אמתני': ויע"ל ע"ד הר"ן דס"ד בשלמא כשהזכיר מיתה ידעי' דהיתה כוונתו להפקיעה מיבם אבל הכא באם לא באתי דלמא דווקא קאמר אם יחי' ולא יבוא שלא תהא עגונה אבל אם ימות רוצה שתחליץ או תתייבם דהוה לטובת נשמתו קמ"ל דל"ש: גמ' רבותינו התירו נ' ראי' מזה לד' הרמב' ע"ד שפי' ה"ה דאף דבגיטן לא קיי"ל כר' יוסי אבל תנ"כ מהני באם אמות ואי הוה אמרי לתלתיי' אמתני' דאם ימות לעיל הנה ממ"נ לא התנה תנאי כפול א"כ לר' יוסי תנאי בטול ומעשה קיים אמר תנ"כ א"צ לדר' יוסי ולכך הוצרכו לאשמעי' אמתני' דידן מלתא דרבותינו דנדע דהטעם משום דהל' כר' יוסי ולהחולקי' על הרמב' צ"ל מעשה שהי' כך הי' וזה נ' החילוק בין סייעתו ושעתו דאם סייעתו הלכה לשעה הי' ואי כלשעתון א"כ הל' לדורות הוה וכן כ' רשי' לקמן אבההוא מעשה בההוא ענינא דלא תידוק מנה דהוה רק הל' למעשה: תוס' ד"ה ולא הודו דהא ר"י גופא נ' כוונתם דללישנא דכל שמתו מ' דלאחר מותו הודו לו א"כ יוכל להיות שהל' כמותו: וע' רש"א וד' צ"ע דהרי ללי"ב לעיל רבא כרבנן ומה שהק' תוס' לעיל ללי"ק דרבא היינו ללי"ק פריך מרבא בב"ב ומרבא פ' המגרש: ותיבעי' לי' אמתני' לכאורה דווקא הכי מבעי' לי' דהרי באמת לא קאמר מהיום או"ו דרוצה שיתקיים התנאי משא"כ במתני' דקאמר מעכשו וי"ל דמ' להש"ס דמ"מ הול"ל ע"מ שלא אבא או"ו רוצה שיתקיים התנאי וכ"ז לד' הר"ן וכ"נ ד' הרמב' שכ' דווקא במקום יבם צריכה להמתין יב"ח אבל לד' תוס' ורא"ש מה לי במקום יבם או לא: רשי' ד"ה לכשתצא וע' בר"ן ויע"ל ממשום ע"מ נקט אביי הכי דס"ד דע"מ לא שייך אלא בענין דמתלי תלי וקאי ולא בענין שיהא ממילא קמ"ל דאעפי"כ אמרי' ע"מ כמעכשו: הדרן עלך פ' מי שאחזו בעזר צור עוזי ומעוזי . ונתחיל לבאר פ' הזורק גט לאשתו. בעזר מחסה לעמו וצור ישועתו. תוס' ד"ה והתני' שנתן לה הבעל במתנה כוונתם דחצירה לאו היינו נ"מ שלה כ"א כשנתן לה הבעל מתנה והשאר בכלל חצירו ואין מקום לקו' רש"א: רשי' ד"ה תקף לי' י"ל דמתרי אי' מיירי רשי' אי' טלטול ואי' גירשין וי"ל דכולא חדא מלתא היא: גמ' משום שליחות אתרבאי' ע' רש"א ומיהו בלא"ה מצי הש"ס לדחות קטנה ובע"כ מ"א למימר: תוס' ד"ה והוא ט"ס וצ"ל ולא במתנה דבמציאה דאין ד' אחרת מקנה בעי' עומדת בצד חצירה: רשי' ד"ה כי הוה ד' אמות מבואר מדבריו דאלו הי' הפסלא של בעל לא מהני חצר דידה וק' אמאי לא משני הש"ס הכא וצ"ל דפשיטא להש"ס דבפסלא דידי' לא בעי' מקום חשוב ואולי טעמא דל"ש גיטה וחצירה באי' כא' כיון דלא נפל לחציר' ממש: