ליקוטי חבר בן חיים ז קצו

בברירה וכן ביאר רשי' שם להדי' ומבואר מ"ט פי' רשי' שם הסוגי' עד"ז דלא תק' עליו קו' תוס': ואמנם אכתי מעירובין ק' ונ' ד' רשי' דהתם מי ידעי' דעת החכם היאיך הי' נוטה ביפ"ש אם ללכת למזרח או למערב דהרי אם כבר בא חכם ל"ש ברירה ומה"ט לא אמרי' ברירה דמאן יימר משא"כ הכא כיון דמית איגלי מלתא למפרע כי הרגע מקמי הכי הית' שעת גירושין: רשי' במתני' מאותו חולי כוונתו דהאי ובלבד שימות דקאמר הש"ס ר"ל שימות מאותו חולי: תוס' ד"ה אמר רבה אם לא יבוא בסוף המלחמ' ע' תוס' סוטה שכ"כ דלא תק' הרי אורי' חזר מן המלחמה ומ"ש רשי' דגם קו' ראשונה מתורצת צ"ע דהקו' היאיך שייך לומר על הבא על ס' א"א דאינו אלא טועה זה ק' גם השתא: תוס' ד"ה ר"י וה"נ סבר בסוף פ' דם שחטה כוונתם ליישב אמאי לא קאמר הש"ס דפליגו ר"י וחכמים אי בעי חתיכה אחד מקמ' חתיכות וע"ז כ' דר"י בהדי' סבר בכריתות דלא בעי' ומ"מ קאמר במתני' מגורשת ואינה מגורשת ש"מ דאין בל' זה דפטור מאשם תלוי: א"ב בר' זרח מ' בר"ן לפי גי' הרי"ף במפ' וי"ל דפליגו מ"ד אי' לה מזונו ס"ל מזונות דאוריי' ומס' אי אתה פוטרו ומ"ד לי' לה מזונו ס"ל מזונו בכלל תנאי כתובה וא"ל כר"ש דמשנתן עיניו לגרשה לי' לה תנאי כתובה והורו דר"ש לאו דווקא: בע"ה בענין ע"מ שותתני לי ר' זוז. י"ל מדנקט מאתים זוז דס"ד דמצי אמרה על כתובה מאתים הי' דעתה קמ"ל שתתן ובזה מיושב בשלמא לר"ה קמ"ל מגורשת מיד ובלבד שתתן אבל לר"י האי ותתן ל"ל אלא דקמ"ל כמ"ש: וכן י"ל ג"כ גבי קידושין דאיהו לא מצי טעון דדעתה אכתובה הי' כ"א צריך שיתן: ואם לאו אינה מגורשת י"ל דתנן הכי דס"ד דעכ"פ מידי ספיקא לא נפקא אם הי' קפידא אם לזרוזי קמ"ל דאינה מגורשת כלל: גמ' שנתקרע ע' חי' רשב"א בסוגי' דשליש ב' שיטות אי גט קרוע כשר או לאו ולמ"ד כשר הכא בנקרע לגמרי מיירי מ"מ למ"ד פסול א"ש דנקט תרתי נקרע פסול לר"י ואבד כשר לר"ה: דכסיפא למתבע וא"כ יעגן אותה כמו שירצה ובוודאי לא הי' דעתה להתקדש לו עד שיתן קמ"ל: והנה בסוגי' עבוד הש"ס ד' צריכותא ובקידושין ב' י"ל דסוגי' דידן מ' להו דלר"י אינה מגורשת כלל לר"י והנה י"ל ע"מ כאומר מעכשיו נגד הסברא וי"ל לאו כאומר מעכשיו אפי' נגד הסברא וי"ל לפי שהסברא נוטה ולהכי עביד צריכותא כולי האי למימרא דלר"ה אפי' נגד הסברא אמרי' כאומר מעכשי ולמימרא דלר"י אפי' נגד הסברא לאו כאומר מעכשו דלמר פשיטא לי' כדמעכשו ולמר פשיטא לי' דלאו כאומר מעכשו: תוס' ד"ה אדמפלגי י"ל דקו' הש"ס הי' למה נקט תנא מהיום ולאח"מ לינקוט מהיום א"י כיון דע"מ לר"י לאו כמעכשיו א"כ גם שם שייך ס' תנאו ס' חזרה: בע"ה בענין קפידא פ' מי שאחזו. ואבדה אצטליתו מ' דאם האצטלית קיים גם רשב"ג מודה דאצטליתו דווקא וה"ט דמאחר דחמרי' רוצה אדם בקב שלו יותר מט' קבים של חבירו גם זה מקרי הרוחה: ואמנם מ' דאצטליתו דווקא הוא דס"ל לרבנן קפידא אבל אצטלית סתם גם רבנן מודה דמה לי אצטלית מה לי דמי': וע' ברשב"א שצידד במ"פ רבנן על רשב"ג ונ' דהיינו דקמבעי' לי' לרב אסי אי דרוצה ליקח הדמי' ואעפי"כ פסלי רבנן א"כ ע"כ מחולין לך לא מהני או באינו רוצה ליקח אבל מחולין לך מהני ובתר דפשיט ר"י דמחולין לא מהני א"כ ע"כ אפי' רוצה ליקח פליגי שפיר הדר קמבעי' לי' אי נתנה בע"כ שמי' נתינה או לא: והנה שביק הש"ס אצטלית ומבעי' לי' בר' זוז דרשי' בא ליישב ולפיכך כ' דאיבעי' הוה בדמי' ע"ד את"ל באצטלות ל"מ מחולין לך והא דקאמר הש"ס משום דלא אחל ר"ל דאי בעי' אימא דמחולין לך מהני לרבנן צריך אתה לומר דמתני' מיירי בלא את"ל כלומר שאינה רוצה ליקח וכמ"ש: ואמנם יש מזה ראי' ג"כ לד' הרא"ש דאם רוצה ליקח גם רבנן מידו: רשי' ד"ה ושקלי רבעא כ"כ ליישב ליפלגי בכל אריסי אי נחית מטרא ולא אצטריך כלל לדלויי לזה כ' רשי' ע"ד שכ' תוס' ד"ה הא לא אצטריך דההוא רבעא